הקיבוצניק האחרון / דודו פלמה

|

הקיבוצניק האחרון

דודו פלמה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

קם בבוקר וגרר עצמו בלאות מהמיטה. התאמץ לשמוע את געיית הפרות עד שנזכר שאין כבר פרות, כבר קרוב לשישים שנים שאין פרות.

איור מאת יעקב גוטרמן

הסיט את הוילון הקרוע וראה שוב, כבכל בוקר, את החלון השבור ואת התריס המעוקם. מבעד לחלון קרסו בעייפות הבניינים החרבים שהזכירו לו את השריפה, שפעם סיפרו לו עליה הזקנים, שכילתה את כל קיבוץ בית אורן בשריפת הכרמל הגדולה לפני מאה שנה. נו טוב פעם הייתי צעיר, אמר לעצמו בערגה אבל לא הצליח להרגיש צעיר, רק זכר במעומעם ויכוחים סוערים שפרצו פה פעם על כל מיני דברים. הוא לא כל כך זכר עכשיו על מה בעצם הייתה כל המהומה, על מה נלחמו פה כל כך בציפורניים שלופות ועורקים מתפקעים ברקות. בלאו הכי לא נשאר כלום, מלבדי, גנח לעצמו ומתוך חזהו כמו נקרע געגוע לימים בהם היה פה "קיבוץ" ובו הילכו ועבדו וחלמו ולחמו אנשים שהיו כאן לצידו ואינם עוד.

 

נזכר איך פעם בילדותו סיפר לו סבא שלו על מנהג מוזר שהיה נוהג פעם בקיבוצים ולפיו ישנו הילדים כולם ביחד בבית שנקרא "בית ילדים". ילדים, כן פעם היו כאן גם ילדים, נזכר, ילדים שרצו בשבילים ומילאו בהמולה רועשת את המדרכות שעכשיו הן סדוקות ולא מובילות עוד לשום מקום שלם. שוב שמע, כמו כאב רפאים ישן, את געיית הפרות והביט לכיוון הרפת וראה את השדות הריקים מבעד לחלל השקוף שפעם ניצבה בו רפת גדולה ומלאה בפרות עבות בשר. בהתחלה היו אלה החברים שחלבו אותן ואחר-כך באו המתנדבים, אחר-כך הגיעו תאילנדים, ולבסוף נעלמו התאילנדים והפרות נמכרו כולן לפני שישים שנים למדינה הפלסטינית שקמה בסופו של דבר לאחר מלחמת עשרים השנים הנוראה.

 

אולי אצא החוצה לסיבוב, ניסה להלהיב את עצמו לצאת. ובאמת בסופו של דבר הצליח לזחול החוצה בכוחותיו האחרונים ולהתמוטט אל המדרכה השבורה. לאט התרומם כשהוא מושך עצמו למעלה בעזרת עמוד החשמל שפעם ניצב זקוף והאיר באור גדול את הכניסה ועכשיו עמד מעוקם וכבר ללא חוטי חשמל ופנס. הצליח להזדקף כמעט לכל מלוא קומתו הכפופה, השיט את מבטיו על המקום החרב מקצה האופק ועד קצהו וגנח: אחרון... הקיבוצניק האחרון בעולם... אין עוד מלבדי... אין... וכך עמד לו שם כשהוא נשען בקושי על העמוד העקום והמשיך לצרוח אל הריק הגדול שהקיף אותו בכל כוחותיו ההולכים ואוזלים: אין עוד מלבדי... אין... הקיבוצניק האחרון בעולם... אין עוד מלבדי... אין.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: