המרגל המצרי - יצחק הצלם / דרורי למדן

|

המרגל המצרי - יצחק הצלם

דרורי למדן - נגבה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

[מתוך ספרו: "אלף מילים - תמונה אחת"]

 

זהו סיפור אמיתי על אחד מהמרגלים המוצלחים של המצרים בישראל, שקבע את מושבו אצלנו בנגבה.  

 

איור מאת יעקב גוטרמן

א.     יצחק הצלם מגיע לאולפן לעברית

 

בשנות השישים (של המאה הקודמת) נפתחו אולפנים ללימוד עברית בהרבה קיבוצים. גלי העלייה הביאו אלינו אנשים שונים (ומשונים) וכולם רצו ללמוד עברית מהר כדי להיקלט בארץ. מחזור אחרי מחזור למדו וגם עבדו אצלנו, ולפעמים אפילו שני מחזורים יחד. המורים היו חברים וחברות מהקיבוץ שעברו הכשרה מתאימה.

אל אחד המחזורים האלה הצטרף בחור צעיר, עולה חדש מברזיל בשם יצחק. בחור נאה, מלובש תמיד בקפידה ולעיתים אפילו עונב עניבה. ברשותו הייתה מצלמה משוכללת - מכשיר נדיר אצלנו באותם ימים. הוא צילם את כל מי שביקש וגבה סכום צנוע עבור התמונות. וכך נקבע שמו: "יצחק הצלם". הוא למד עברית בקבוצה של המורה בורק והיה תלמיד טוב.

 

ב.     פיטר מעיר את יצחק עם... דלי מים

 

יום אחד, עם תחילת הלימודים, יצחק, שבדרך כלל היה תלמיד דייקן, לא הגיע לשיעור. בורק, שהיה מורה קפדן שלח את פיטר, שותפו לחדר, להעיר אותו. והוסיף: "תשפוך עליו דלי מים קרים כדי שיתעורר מהר ושוב לא יאחר."

פיטר לקח דלי מים והלך לחדרו של יצחק. הוא שפך עליו את דלי המים אבל יצחק, למרות ההפתעה, לא התרגז ולא צעק אלא התלבש ובא לכיתה קר רוח ומחושב כפי שהיה ביום רגיל. היכולת לא לצאת מהכלים הייתה כנראה אחת התכונות החשובות שלו. פיטר שכח את דלי המים הריק אולם חבר אחר מהאולפן היה לפתע באותו מקום ולקח את הדלי חזרה לכיתה. פיטר שאל אותו מה מעשהו כאן והוא השיב שהוא בדרכו לכיתה. במבט לאחור, הבחור שלקח את הדלי, לא היה שם במקרה. היה זה בחור גבוה וחזק, מוצאו מרומניה ולמעשה ידע כבר עברית אך בכל זאת הצטרף לאולפן. בכל מקום שיצחק עבד, גם הוא נשלח לאותה עבודה. בכל מקום שיצחק היה, גם הוא היה. שנים אחרי גילוי הפרשה ידענו שהוא היה במעקב על יצחק.

 

ג.      יצחק (כמעט) מוריד את מכנסיו בכיתה

 

רק פעם אחת איבד יצחק את קור רוחו, בנושא "יהדותו". מספר סולי, ("נעלי זליג - אשקלון"]:

" הייתי באותו אולפן עם יצחק וכמובן שלא חשדנו בכלום. יותר מכך, השותף שלי לחדר היה הרומני רחב הכתפיים שהיום אני מבין שהיה במעקב אחרי יצחק. וגם בזה לא הרגשתי. רק פעם אחת קרה משהו בכיתה שרק יותר מאוחר הבנתי אותו. יום אחד החליפה המורה יהודית את המורה בורק. היא עשתה סבב שאלות על החומר הנלמד. אופי השאלות היה על יהדות ועברית. כשהגיעה תורו של יצחק השיב תשובה מבולבלת. יהודית אמרה בין השאר: "התשובה לא טובה, איזה יהודי אתה..."

יצחק התרגש מאד ואמר: "אני מוכן להוריד עכשיו את המכנסיים כדי שתראי שאני יהודי..." במבט לאחור זה היה קטע מרגש עבורו, מכיוון שנימול במצרים לפני נסיעתו לברזיל, כחלק מהכנת ה"כיסוי" שלו. יהודית כמובן ויתרה על ההוכחה.

 

ד. האמת של שרותי הביטחון

 

עד היום לא ידועים לי כל הפרטים אבל אני מרשה לעצמי ככותב הסיפור להשלים את החסר גם אם זה ניחוש. שרותי הביטחון שמו מעקב על יצחק מהיום שעלה לישראל. כפי שעשו לעולים רבים אחרים, בעיקר מהגוש המזרחי. וכך, למרות שיצחק הועבר ממצרים לברזיל כנער יתום יהודי, נחשף כנראה בשלב מוקדם. למרות שעבר ברית מילה והחלפת זהות מארמני ליהודי ואת שמו האמיתי יעקוביאן החליף ליצחק. הוא דיבר פורטוגזית והכיר יפה את ברזיל ומנהגיה. בשיחות עם יוצאי ברזיל בנגבה לא עורר חשד. הוא התחיל כמרגל "רדום" והמצרים "העירו" אותו רק אחרי גמר האולפן.

יצחק יעקוביאן נשאר בנגבה לאחר סיום האולפן עד לגיוסו ל צ.ה.ל. ועבד בעבודות שונות ביום. בלילה הוא עסק בדברים אחרים... לא בריגול ישיר אלה בריגול רומנטי.

 

ה.     אהבה ראשונה - רעות מחיל האוויר

 

רעות (שם בדוי) התגייסה לחיל האוויר כשנה לפני בואו של יצחק אלינו. יצחק פיתח איתה רומן סוער בחופשות השבת שלה וגם בימים שהייתה בבית מכיוון ששובצה בבקרה של חיל האוויר ועבדה במשמרות. היום אנו מבינים שיצחק נמשך לא אל השדיים המלאות כל כך אלא אל מה שמעליהן - הראש המלא באינפורמציה חשובה על חיל האוויר. בחקירות שנעשו לאחר הפרשה, מתוך כוונה למזער את הנזקים, הודתה רעות כי נתנה ליצחק תרתי משמע: גם את אהבתה וגם את המידע הרב שהיה לה. יצחק גויס לצה"ל לשרות מקוצר כעולה חדש מבוגר. באותו זמן התחיל רומן חדש עם אפרת שהייתה תלמידה בכיתה י"ב. רומן אמיתי ללא תועלת מודיעינית (בינתיים).

 

ו. אהבה שנייה - אפרת (שם בדוי)

 

יצחק שובץ כ"נהג בוס" בחיל אספקה והיה מגיע הרבה פעמים לקיבוץ. כדי להיות עם אפרת וגם כדי להשתמש בציוד הרב שהיה לו בחדרו בצריף. הייתה לו מעבדת צילום קטנה בה פיתח את התמונות גם עבור חברי הקיבוץ...

לפי הגרסה של שרותי הביטחון ה"בוס" - קצין בחיל האספקה, היה משאיר בכוונה ברכב תיקי מסמכים שונים - לא אמיתיים בחלקם, יצחק היה מצלם אותם בזריזות ומשדר אחר כך את התוכן למצרים. ברשותו היה כנראה משדר לטווח קצר ולכן שידר מנגבה - למודיעין המצרי בעזה... ואחר כך מאשקלון מבית קטן ליד הפארק הדרומי.

 

ז. אני כמעט מפתיע את יצחק

 

באחת השבתות התכנסה המשפחה של הורי אשתי בנגבה. הגיעה לביקור הדודה מברזיל. ערב קודם שוחחה הדודה בפורטוגזית עם יצחק ובקשה ממנו לבוא לצלם את כל המשפחה על הדשא בשבת אחר הצהרים. גם הדודה חשבה שהוא יהודי מברזיל לאור הידע הרב שהיה לו על חיי הקהילה שם.

בשבת על הדשא שעה חמש כבר חלפה עברה ויצחק איננו. נשלחתי לקרוא לו כי המשתתפים כבר רצו לנסוע והצילום המשפחתי היה חשוב לכולם. דפקתי בדלת הצריף מתוך הנחה שהוא ישן או שכח או מבלה עם אפרת. אין תשובה אך נשמעים רחשים בחדר.

היה לי יסוד להאמין שלא רק אני דופק (בדלת) אבל... כלום. דבק במשימה המשפחתית הלכתי סביב לצריף להקיש על זכוכית החלון האחורי. לפתע נפתח הוילון ויצחק עמד שם לבוש ומסודר כהרגלו ואמר שיבוא מיד. אמרתי לו שאני חוזר למשפחה אבל למעשה עצרתי מאחורי הצריף השני להציץ האם הוא יוצא מהחדר והאם אפרת שם. ראיתי אותו יוצא ונועל את הדלת עם מנעול התליה מבחוץ, כלומר - אין איש בחדר. הכל נראה לי קצת מוזר אך כמובן שלא ידעתי אז כי הפרעתי לו במהלך שידור. אני חשבתי על פיתוח תמונות או על בילוי עם אפרת... הצילום המשפחתי המוצלח נמצא אצלי עד היום.

 

ח. החשיפה

 

היחסים עם אפרת התפתחו ברצינות לכיוון חתונה. הדבר דווח לקצינת חן ראשית שכנראה הייתה בתמונה. לפי דרישתה כנראה ויתרו שרותי הביטחון על המשך המעקב הסמוי (אשר נועד לגלות מרגלים נוספים) וחשפו את המקרה לתקשורת באופן סנסאציוני בחדשות של עשר בערב, ללא הכנה של הציבור או המשפחה. הסערה בקיבוץ הייתה גדולה וכולם התאספו נרגשים ליד ביתה של אפרת. לקראת חצות הוקראה הודעה רשמית והאנשים התפזרו בשקט.

אפרת ידעה על החשיפה כאשר הגיעה באותו יום בשעות אחר הצהרים לדירה באשקלון ובמקום לפגוש שם את יצחק פגשה... שוטר עם הסבר.

חיילת אחרת שלנו, עמליה (שם בדוי) שירתה יחד עם אפרת באותו בסיס טירוניות ונתבקשה על ידי המפקדת לפקוח עליה עין - שלא תתאבד.

יצחק נשפט למאסר ממושך מאד ואפרת הייתה מבקרת אותו בבית הסוהר באישור הצבא (כנראה במטרה להקליט את שיחתם) כשהיא לבושה במדי צבא. (למחאתם הצעקנית של האסירים האחרים באותו כלא.)

 

ט. יצחק מוחזר למצרים באופן מפתיע

 

יצחק היה נרקב בכלא עוד שנים רבות מאד לאור חשיבותו כ"סופר מרגל" מבחינת יכולתו האישית אבל הגורל רצה אחרת. יום אחד, כשנתיים לאחר המעשה אני מקבל טלפון דחוף מלונדון. ידידנו ז'אק "האוסטרלי" מספר בהתרגשות כי ראה בשידור טלביזיה בחדשות ממצרים את "יצחק הצלם" עומד מאחורי הנשיא סאדאת ליד בריכת שחיה בארמון. ז'אק הכיר את יצחק היטב והיה אחד מאותה חבורה של אולפניסטים, פועלים שכירים ומתנדבים שהיו אז בנגבה ודבריו נראו אמינים.

בירור קצר העלה כי יעקוביאן הוחזר בשקט בשקט למצרים. ניתן היה לחשוב שאולי הוחלף במרגל חשוב אחר או אולי בדיפלומט רם-מעלה, אך לא. הוא הוחלף בסוחר אבטיחים ירושלמי ושני בניו.

 

י. החילוף בסוחרי האבטיחים

 

בקיץ של השנה הקודמת בשעת בוקר מוקדמת וקרירה נסע סוחר אבטיחים ירושלמי במשאית עם שני בניו להעמיס אבטיחים על יד קיבוץ "סעד".

מי שמכיר את הכביש יודע כי יש שם פניה שמאלה לכביש סעד ואילו ההמשך ישר הוא... ישר אל המצרים בעזה. (הנתיב המקורי לעזה בימי המנדט.)

הסוחר הירושלמי נסע ישר, חצה גדר נמוכה שכמעט שלא נראתה בערפילי הבוקר וכבר הוא ושני בניו "שבויים" בידי המודיעין המצרי.

חקירות, השפלות, קצת עינויים והמצרים מבינים שאין זה סיפור כיסוי אלה סוחרי אבטיחים אמיתיים אך הם נשפטו ונכלאו כנראה לזמן ארוך.

אשת הסוחר ואם שני הבנים לא ידעה את נפשה ופנתה לכל מי שרק אפשר בירושלים. יודעי דבר אמרו לה: "לכי לבכות ליד הכניסה למשרד ראש הממשלה. לוי אשכול - ראש הממשלה אז - הוא רחום וחנון והדמעות ימסו את ליבו." בכתה שבוע, בכתה שבועיים ושאלה את ידידיה "עד מתי"?

"עד שיחליט להחליפם," אמרו הידידים. כעבור שלושה חודשים (!) של בכי נשבר אשכול ובירר באופן עקיף מה ירצו המצרים תמורת הסוחר ובניו.

"רק את יעקוביאן (יצחק הצלם) ולא פחות." ענו המצרים. בירור קצר עם שרותי הביטחון חשף קשיים רבים. הם עדין חוקרים אותו, הם עדין מקווים לחשוף מרגלים אחרים בעזרתו, וכן יש לו עדיין ידע אישי שיכול לעזור למצרים ולהזיק לנו.

שרותי הביטחון הזכירו בהזדמנות זאת כי ההסכמה לחשיפתו (לטובתה של אפרת) הייתה כבר ויתור גדול מצידם. עברו עוד חדשים ואשכול נשבר מהדמעות של אשת הסוחר שישבה לא רחוק מהכניסה למשרדו על ארגז בצד הכביש.

"תסחטו ממנו את כל מה שאתם עוד צריכים - ותשלחו אותו למצריים." פקד אשכול בנחרצות לא אופיינית לו, וכך היה. חילוף ה"שבויים" בוצע בשקט ובכך הסתיימה פרשת המרגל "יצחק הצלם" או בשמו הארמני "יעקוביאן".

סוף דבר: אפרת נישאה והקימה משפחה וחיה היום באמריקה. רעות נישאה והקימה משפחה בקיבוץ בצפון. ואנחנו? אולי נראה את "יצחק" פעם בנגבה כתייר מצרי ב"חמי-יואב".

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: