הסבון בכה מאד / דורית שלומי

 

הסבון בכה מאד

דורית שלומי - מגל

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בעוד רגע יקרוס אחד מאחרוני הסמלים של הקיבוץ של פעם:

איור מאת יעקב גוטרמן

מחסן בגדים והמכבסה ושבריו ינחתו על אדמת השכחה של העבר, שם יחכו לו שרידי הסמלים הקודמים שנעלמו זה כבר ממפת חיינו: הדיר, הפרדס, המקלחת המשותפת, השכבות הלילה בבתי ילדים, ארוחות הערב בחד"א ועוד. כל מה שיישאר לנו בתקופה הקרובה אלה הסימונים שעל הבגדים, בחוטי רקמה אדומים, ירוקים או חומים או בפצ'ים הצהובים, אפורים או הכחולים בדומה לצלקות קטנות שילכו וידהו עם הזמן.

 

מגיע להם - למחסן הבגדים ולצמודתו המכבסה הספד נרגש ונוגע ללב טרם לכתם. הם הרוויחו את זה ביושר והחזיקו ראשם מעל המים הרבה אחרי שהקידמה שטפה אותנו והפכה את הקיבוץ לקהילה, את השדות להרחבה ואת תחנת האוטובוס 63 המזרחית למכונית לכל פועל ליד הבית הדו מפלסי.

 

מיקומו של מחסן הבגדים-מכבסה דאז, כפי שזכור לי בערך ארבעים ושתיים שנים אחורה, היה במקום בו נמצא כיום בית הילדים החדש. חלקו הגדול היה עמוס בארונות עץ צרים וכהים העשויים מדפים, מדפים ומתחת לכל מדף הייתה מגירה סגורה לחולצות מגוהצות. המדפים היו נשמטים מתושבות הפלסטיק שלהם אחת לשעה בערך, בגלל עומס הכביסה שבתוכם ולא פעם היו התאים שמתחת זוכים לקבל פריטים מכובסים מאלה שמעליהם. ליד החלון המערבי בפינה ניצבה עמדת מחסנאית הבגדים: הממלכה שלה הייתה מתוחמת על ידי שני ארונות מדפים שיצרו תא קטנטן שהכיל שולחן פצפון וכסא. לתוך המדפים נדחסו בגדי הריון (פעם חילקו בגדי הריון לכל מעוברת - שתי חולצות, שני זוגות מכנסיים וחליפת יום שישי). בגדים שנמכרו בימי חמישי בין 13.00-15.00 ושהובאו ממחסן הקיבוצים מרחוב החשמונאים בת"א ובגדים לא מסומנים.

 

מדפי הארון שחלקו האחורי היווה את אחד הקירות התוחמים את החדרון המדובר איכלסו את התחבושות ההיגייניות שסופקו לכל חברות הקיבוץ ובנות הגרעין. אלו האחרונות זיהו במהרה את החיסכון הכספי הלא מבוטל באגירת התחבושות והיו עורמות לשקיות הבד שלהן ערימות תחבושות, מה שהפליא עד מאד את הספקים מטעם חוגלה שנשבעו באוזני המחסנאית שמעולם, בכל קווי החלוקה שלהם לאורך מסלול קיבוצי האזור, לא נתקלו בקיבוץ מדמם כמו מגל.

 

ליד דלת הכניסה מימין עמדה קרוסלה מצוידת בווים, עליהם תלויים שקי בד ענקיים כחולים ואפורים שלתוכם הוכנסה כביסת בתי הילדים המכובסת ובצהרים היה מגיע החצרן, מעמיס על הטרקטור הקטן עם הנגררת את שקי הכביסה ומחלק אותה לבתי הילדים, שם היו המטפלות ממיינות, מקפלות ושמות בתאים את הכביסה הנקייה והחמה המעלה ניחוח נעים.

 

במקום כבוד משמאל לדלת הכניסה במחסן עמדה המעגילה ולצידה שולחן ענק וכבד עליו היו פרושים סדינים הממתינים לגיהוץ. את הסדינים היו מקפלים לארבע, מתיזים עליהם מים מבקבוק ושוטחים על השולחן. אם היו חסרות ידים עובדות באותו שבוע, הייתה ערימת הסדינים מתגבהת עד למחצית גובה החלון וכתמי עובש זעירים היו מופיעים על הסדינים הלחים. שני מגהצים כבדים שלצידם מתקן נושא קולבים השלימו את התפאורה, כך שהרבה מקום להסתובב שם לא היה. מלבד המחסנאית הייתה עוד עובדת קבועה אחת. את שאר עבודות הגיהוץ, קיפול, חלוקה לתאים וכו' היו ממלאות חברות בתחילת הריון או בשלבי החלמה ממחלה ומתנדבות שוודיות יפהפיות שמראן משובב הלב היה מאיר את המקום המשמים ביופי של חוץ לארץ.

 

מול המחסן הייתה ממוקמת המכבסה על מכונות הכביסה האימתניות שלה. במדרגות צרות וחלקלקות היינו עולים אל מרפסת סגורה שתאים משופעים היו קבועים בקיר שלה ושם היינו שופכים את תכולת השק שגלש במורד התאים היישר לעגלות הבד הגדולות והכובסת הייתה פותחת את דלתות מכונות הכביסה ומשליכה לפיהן הפעור את הבגדים המסומנים. המכבסה עבדה על זרם קיטור שנשאב מהמטבח ועשה דרכו מתחת לאדמה אל המכבסה ולאורך הדשא הגדול היה אפשר לראות לפעמים אדי קיטור זעירים שחמקו מהצינור והסתלסלו באוויר הפתוח.

 

כשגדלנו במספר החברים ובכמות הילדים הוחלט להרחיב את המקום: נוסף אגף רחב ידים (שהיום הוא חדר החיטוב של דינה) שהפך למחסן חברים והאגף הישן שינה ייעודו למחסן ילדים בלבד. בין שני האגפים נבנה חדר מחסנאית חדש, שם אפשר היה לפשפש ביתר נוחות בין הבגדים החדשים ממחסן הקיבוצים או לחפש בין הבגדים הלא מסומנים את אלה שהם שלך.

 

את המכבסה החדשה קבעו ממול למחסן החברים, דלת רחבה בעלת שתי כנפות הייתה פולטת את הכביסה הנקייה היישר למחסן ואת העגלות הריקות מכביסה היו משאירים במסדרון הפתוח דמוי אות L הפוכה שנוצר לאחר הבניה. המסדרון הזה היה מנהרת רוח אמיתית: הרוח שרקה בין קירותיו כמו מטורף שהכניסו אותו חי ובועט למכונת כביסה, עגלות היו רוקדות מעוצמת משביה ולפעמים הייתה הנשימה נעתקת מפיך ושערותיך היו עפות אחורנית כמו בסרט אימה. גם הגשם היה צולף בך בחורף ותמיד היו שלוליות ניקוות ברצפה והיית צריך לדלג ביניהן בריצה עד שהגעת לשלווה מאחורי דלת המחסן. מחדר המכבסה הישן הוסרו המדרגות ואיתם גם התאים המשופעים והוא עבר גלגולים שונים מארכיון הנה"ח לחנות יד שניה ומשם לחדר נהג בית ולבסוף לחדר מילוי שמן מסיק.

 

מכוניות פרטיות החלו למלא את מגרשי החניה במגל, המרחק לחנויות הבגדים בעיר התקצר ומחסן הקיבוצים בת"א מת בשיבה טובה וכבר לא נמכרו בגדים בחדר המחסנאית. מישהו חכם קבע דלת זכוכית בסוף המסדרון ובחורפים השתוללה הרוח בחוץ ולא זעזעה יותר את קירות המסדרון. בעקבות הקידמה ששטפה את חיינו הוסיף המתחם המדובר לעבור עוד מספר מתיחות פנים ושיפורים, המעגילה הישנה פינתה מקומה לפרס, הוכנסה מכונת פצ'ים ומגהצי קיטור החליפו את מגהצי האדים.

 

מאחר ובקיבוץ של היום, המודעות לשטחים מבוזבזים ולהתייעלות עלתה מדרגה, זכינו לראות את גלגולו החדש והאחרון של המחסן - אחד מאגפי המסדרון וחדר מילוי השמן צורפו יחדיו והפכו למחסן חברים חדש סופי בהחלט והקודם הפך לחדר התעמלות, דלת הכנפות הרחבה נסתמה ופתח חדש נפער היישר מהמכבסה למחסן ללא תיווכו של המסדרון דאז. במחסן החדש הוחלפו הארונות הישנים בחדשים בעלי מדפים רחבים ובהירים והכביסה התחילה להיות מתומחרת כמו גם הגיהוץ. נראה היה שכעת לאחר ארבעים שנים ויותר הגיע המקום המכובד הזה לעדנה וכך זה יישאר.

 

אבל מה לעשות - חישובים כלכליים חפים מרגש, אילוצי שטח ומחסור בידים עובדות,הטביעו חותמת סגירה על המקום. הראש אומר לנו שזה הדבר הנכון לעשות: מכונות כביסה ויבשנים פרטיים הם מצרך נפוץ בכל בית ואין הצדקה כלכלית להשאיר סמל כלשהוא מהעבר רק בגלל שהוא מזכיר נשכחות.

 

הדור הבא של קיבוץ מגל כבר לא יכיר את מחסן הבגדים של הקיבוץ. במשימת שנת בר המצווה שתהיה על הכרת הישוב שלהם, הם יתהלכו עם מפה שתסמן היכן שכן המוסד הקיבוצי הזה שבו זיעת עובדי הדיר התערבבה עם כביסת המטבח ושתן התינוקות, ורק לפעמים... המבוגרים שבינינו ירגישו בלב רעד קל של געגועים ודוק הזיכרונות שיעטוף אותנו יסתלסל כמו אדי הקיטור שעל הדשא ויעלם באוויר.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: