גירוש הארבה ו... איפה עופרה הקטנה / דורית גלילי

גירוש הארבה ו... איפה עופרה הקטנה

דורית גלילי

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

מתוך חוברת "סיפורי מקום", שהוצא לכבוד חג 35 לקיבוץ העוגן

 

איור מאת יעקב גוטרמן

סיפורנו זה, התרחש לפני שנים רבות. באותן השנים עדיין לא הומצאו כל אותם אמצעי הריסוס קוטלי החרקים אותם מרססים מטוסי ריסוס מהאוויר.

 

אחת הצרות הגדולות של החקלאים בשנים ההן (שנות החמישים), הייתה מכת הארבה. הארבה הוא חגב גדול שבגלל הופעתו ההמונית ניתן לו השם "ארבה". הוא נזכר בתורה כאחת ממכות מצרים. ואכן דורות רבים היה הארבה מטיל את אימתו על עובדי האדמה ומשמיד את יבוליהם. תיאבונו אינו יודע שובע.

 

מכת הארבה הייתה תוקפת את ארצנו אחת לכמה שנים, להקות הארבה היו מגיעות אלינו דרך מצרים מהמדברות הגדולות אשר באפריקה.

 

יום אחד, בשעת ההפסקה מהלימודים שיחקו ילדי כיתה א' מקבוצת "גפן" בחצר. לפתע צעק אלי: "הביטו בשמיים!" כל הילדים הפנו מבטם למרום וראו להקה ענקית של ארבה שנראתה כענן גדול שכיסה את השמיים הכחולים. יהודית הגננת, שראתה גם היא את המראה פלטה קריאת בהלה ופניה קדרו. היא הסבירה לנו לילדים הצעירים על הנגע הנורא הזה ועד כמה הוא מסוכן לגידולים החקלאים של קיבוצנו. ואכן תוך זמן קצר מצאה לה הלהקה מקור מזון ונחתה על מטע הבננות של הקיבוץ.

 

במבצע מהיר התגייסו חברי הקיבוץ כדי לנסות ולהציל משהו מהמטע. הם הסתייעו בהדלקת מדורות שהעשן שלהם מחניק וגרם לחלק מהארבה לברוח מהמקום. שיטה נוספת הייתה ליצור רעש גדול כדי להבריחם. על עשיית הרעש היינו אנו הילדים אחראים. כל המטבח רוקן מכליו ולנו ניתנו סירים, מכסים, מחבתות וכפות כדי שנרעיש עולמות ונעזור להבריח את ה"מעופפים" הנוראים האלו.

 

גם עופרה הקטנה מקבוצת "גפן" קיבלה סיר גדול ממדים כמעט כגודלה וכף בישול כדי להקיש בחזקה על הסיר. כול הילדים יצאו עם הכלים למטע. כל ילד קיבל אחריות על שורה של עצי בננות. כולנו תופפנו במרץ והשתדלנו להרעיש עולמות בעזרת הכלים. התקדמנו מעץ לעץ. כל המבוגרים והילדים היו שקועים במשימתם ואף אחד לא שם לב שעופרה הקטנה החלה לפגר אחרי כולם. רגליה כאבו וגם הסיר הגדול הכביד מאוד. לפתע מצאה עצמה לבדה כשהרעש הגדול הולך ומתרחק ומסביבה רק עלי בננה ענקים הסוככים עליה מכל עבר. היא הבינה שהיא לבדה ופרצה בבכי, אך מי היה יכול לשמוע אותה בכל ההמולה הזאת. גם צעקותיה לא נשמעו. היא הייתה מבוהלת מאוד והכל מסביב היה נראה מפחיד ומאיים. "מה יהיה אם לעולם לא ימצאו אותי?" הרהרה בלבה. לפתע נדמה היה לה כי היא שומעת שמישהו קורא בשמה. היא קפצה ממקומה ורצה לכיוון הקריאה. אכן היא נפלה ישר לזרועותיה של יהודית הגננת, כששתיהן מאושרות לפגוש אחת את רעותה.

 

התברר, שלאחר שסיימו הילדים והחברים את משימתן, שמו לב כי עופרה הקטנה חסרה ומייד פתחו בחיפושים.

 

הסוף היה כמובן טוב. הארבה הסתלק מהמטע שלנו, הרבה הודות לעזרתנו, ילדי הקיבוץ הצעירים.

 

גם עופרה הקטנה נמצאה בריאה ושלמה ורק קצת מבוהלת.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: