השומר הצעיר-קיבוץ-כדורעף-נעורים / דוד כפרי

השומר הצעיר-קיבוץ-כדורעף-נעורים

דוד כפרי – שריד

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

[דברים בכנס השומר הצעיר לדורותיו, גבעת חביבה, 20.9.08]

 

אני דוד, אחיו התאום של שי כפרי. נולדנו במאה הקודמת, ב-1939 ב"הדסה", תל אביב. גדלנו עד הפעוטון בקיבוץ השומר הצעיר מעברות. התבגרנו עד הצבא בקיבוץ השומר הצעיר שריד. שיחקנו כדורעף מגיל 10. ב-01/09/08, החודש(!) התחלתי את העונה ה-60 על מגרשי הכדורעף, כשחקן ומאמן בארץ ובחו"ל, וללא הפסקה וללא החמצת אף לא עונה אחת! זה נראה מדאיג אז הלכתי, אחרי 50 שנה, לרופא: "בריא כמו סוס, רק יש בעיה קטנה," אמר, "אין לך כדורי דם!? זורמים שם כדורי עף..."

 

אז כך זה התחיל: ב-49, מייד אחרי המלחמה, חידשו את תחרות הכדורעף על גביע פסל זייד בשייח אברייק בקריית עמל. הוזמנו לתחרות הקבוצות הטובות בארץ: הפועל קיבוץ השומר הצעיר בית זרע - עם מוסה, עוזי ויוסקה הטייס ובגה, עודד חיטין, דנצ'ק, ארון רוטשילד ה"תרנגול" וכמובן חיים בורר האגדי ובנו רז ונוספים; הפועל קיבוץ השומר הצעיר גן שמואל - עם שחור וקייג'י וג'ובק והניג הטייס ונוספים; הפועל קיבוץ השומר הצעיר יערי, סליחה, מרחביה - עם זוביק הצעקן וגדי זוהר החייכן ואייסף הקטן והגדול מכולם אומניהו לבבי, איזה שחקן, איזה תחבולן; והפועל קיבוץ השומר הצעיר ספיח - עם האחים יקי וראובן גרוף והמגיש הווירטואוזי יושקה. ענק! 160 גובה, אבל וירטואוז. היה נורא קשה נגדם. כשהוצאנו סרוו, יקי היה צועק: "יושקו הוטיה" במבטא הונגרי כבד (בעברית זה הטעיה). כן, כן, זה שהיה אחראי רכב בבית הקיבוץ הארצי, "הקרמלין" ברחוב ליאונרדו דה ווינצ'י בתל-אביב. אז יושקו היה מוסר או ליקי או לראובן או אלינו... זה היה נורא מבלבל…!

 

וכמובן, הפועל השומר הצעיר שריד - עם דננבוים ואפנשקה וצ'צ'יק ה"ארוך" ועם האחים רוזן, פרויקה ורפי "פינוץ" והמחנך והספורטאי הנפלא אליעזר "קש" אורן. וכשהיה לו זמן ממפ"ם, מיערי, מחזן, מהממשלה, גם נתן פלד -נוסיה.

 

בקיצור, ועידת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, ב"גבעות שייח אברייק"... ספיח לא הגיעו כי הטנדר היחיד שהיה להם - קיבוץ חדש - לא הניע בבוקר. אז הזמינו את הפועל חיפה, שהיו הכי קרובים, עם גנדלין וקוצ'ו ודולק אומשוויף הפטיש. הייתי בן תשע וחצי, הרימו אותי להוציא מהכובע את פתקאות ההגרלה. פרויקה סינן קללה ואמר שהשמנדריק הזה לא יודע להגריל. פרויקה שומע? שמעתי, שמעתי!! ילדים שומעים הכל. בסוף ניצחנו וזכינו בפסל זייד. בטנדר, כל דרך חזרה שרנו "הגביע הוא שלנו". כשנכנסנו לקיבוץ פרצה שירה אדירה: "הבאנו שלום עליכם" ושמנו את פסל זייד בחדר האוכל על הפסנתר כנף... בערב,לפני שנפרדנו מההורים ללכת לישון בבית הילדים, אמרתי לאבא שלי שאני רוצה להיות כדורעפן! אז אבי, דוליו, שהיה מראשי השומר הצעיר בוינה וחבר ב"הכוח וינה" אמר לי: "טוב, אם אתה רוצה, אתה צריך להתאמן כל יום!!" ואת זה הוא כבר ידע ב-49!! ומאז כאמור לא הפסקתי! אפילו שעברו כבר 15 שנה מאז שהוא נפטר.

 

 כעבור 9 שנים, ב-1958, גמר אליפות המדינה בכדורעף, שישי- שבת בירושלים!! 4 קבוצות הגיעו לגמר. מי??

נכון: קיבוצי השומר הצעיר בית זרע, שריד, נגבה ואלופת המדינה המהוללת, עין שמר: עוזי'ש ועוזי'ל ויגאל, יורם, אבישי וחרודי, חגי ומיכה מילשטיין האדיר ובן אשר הנתרן ויסלחו לי אלה שלא הזכרתי כי חמי סל הגביל אותי בזמן. אבל, כן, כן - הגדול מכולם, אהוד דקל! איזה ספורטאי נהדר, איזה ספורטאי, איזה כדורעפן. ענק! נו, ועל כולם מנצח המורה לספורט האגדי והמאמן אורי פינצ'וק האחד ויחיד. טוב, הוא בא ממכבי נתניה. כדורגל! וכבר ידע דבר אחד או שניים, אבל מהר מאוד הפך לשמוצניק ואפילו לקח את מלכת הכיתה וקפטנית העף לאישה.

 

ביום חמישי, ערב הגמר, לקחנו שלושה בוקסים של תפוזים. אחד מלאנו בירקות ובפירות, את השני בקציצות, שניצלים ופולקס ואת השלישי בלחם. מלאנו 5-4 קנקנים כאלה של הפלחה, עטופים ביוטה, בלימונדה ופטל ובבוקר שישי ב-6 יצאנו באוטובוסים לירושלים - עפולה, חדרה, כפר סבא, רמתיים, פתח תקווה ותחנה מרכזית תל-אביב. חיכינו בתור שעה וחצי ואחרי 8 שעות וחצי בדרכים, הגענו לירושלים. 20 דקות למשחק! לקחנו את הבוקסים והקנקנים והתחלנו לרוץ לאולם ברחוב שטראוס, איזה חצי קילומטר בעלייה. נכנסנו, זרקנו הכל בפינה, נעלנו נעליים, לבשנו את גופיות המשחק והשופט שרק להתחלה! היינו כל כך נרגשים, כל כך חמים וכל כך רעבים, ש"אכלנו" את נגבה 0-3! עם יגאל הנגבי ובני "לצ'ו" הרמן ושחור ותור וכל מי שהיה שם כולל המאמן השחקן הגדול, העולה החדש מרומניה, ג'אן הובר.

 

במשחק השני, כצפוי, עין שמר ניצחה את בית זרע. הגמר למחרת בבוקר ב-10. תפשנו פינה באולם לשינה. על הרצפה כמובן. אכלנו קציצות ושניצלים וירקות והרבה לחם ושתינו לימונדה והתחלנו לתכנן את המשחק. אחד אחד החברה התחילו ל"נקר" ונרדמו בין הבוקסים. אחי ואני עוד המשכנו לתכנן איך חוסמים את מיכה ואהוד ואיך עוברים את החסימה של חגי... ישנו אולי שעתיים, שלוש מקסימום. ב-6 השכמה. שלא נאחר שוב... כולם ידעו מי ינצח, אבל אנחנו חשבנו אחרת. אז לא ידענו מה זה אנדרדוג!! היינו 6 יוד"בתנקים בשישיה: אורי פרידמן, חגי פרידמן (אין קשר משפחתי), שי כפרי, דוד כפרי (יש קשר), אברהם לביא וברי שיין. על הספסל היו לנו כמה צנחנים, בוגרי פעולות התגמול מהיחידה של אריק שרון... יוסי שיין (אח של ברי), אלישע רושקין והטייס המהולל לוי צור. וגם תותחן אחד, מאיר לינצ'צ'קי וכמובן המחנך והמדריך הדגול אליעזר "קש" אורן (שמוליק הבן שלו, מכרם שלום, בהפגנה אחרי של"ג צעק לאריק רוצח) והמשחק החל!! אוף, איך שהם הוציאו לנו את הנשמה!! יותר משעתיים וחצי..! במערכה החמישית ניצחנו אותם 11-15 וזכינו באליפות ישראל ב-58. אכלנו, זרקנו את הבוקסים, לקחנו את הגביע והתחלנו את המסע הביתה.

 

הגענו לחיפה חמש דקות אחרי שהאוטובוס האחרון יצא. לקחנו את האטובוס לנצרת וירדנו בצומת נהלל. את הששה ק"מ לשריד עשינו ברגל. כל הדרך שרנו: "הגביע הוא שלנו". כשנכנסנו בשער פרצנו בשירה אדירה "הבאנו שלום עליכם". כל הקיבוץ התעורר ושמנו את הגביע בחדר האוכל על הפסנתר כנף. אבא שלנו גם התעורר. הוא קרן מאושר! רקדנו קצת הורה והלכנו לישון כי ב-4 הייתי צריך לקום למשמרת בוקר בפלחה, על ה- ד"4... 50 שנה אחרי, ב-1999, זכיתי באליפות האחרונה, כמאמן. נחשו עם מי!? כן, נכון, עם "הפועל קיבוצי השומר הצעיר גליל מערבי מ.אשר".

 

שומרים-כדורעפנים, הקשב! מפת הכדורעף הייתה מפת קיבוצי השומר הצעיר. ומפת קיבוצי השומר הצעיר הייתה מפת המדינה של אז, תרתי משמע!!

האמת, מדי פעם אני מהרהר - האם הכדורעף הידרדר בגלל משבר הקיבוצים או שהמשבר פרץ כי הכדורעף עזב לעיר?? אז זה היה כך: "שחק (כדורעף) וטייל ברחבי מדינת ישראל". קיבוץ דן - עמוס פורת, ראובן, מיכאל, חיים אלמליאח. קיבוץ עמיר ושמיר, קיבוץ איילון עם עמירם זכין הצנחן ויערי הטייס ואחיו ובנו, ודב שיבא העסקן ונכדו "שיבלה". עברון עם האחים כהן, שלושת האחים - ה"שרוכים" - לחוביץ', ומוטל'ה - גיבור המלחמה. ושני "הנפילים" מהגעתון – ערן 2.03מ' וארנון עמיר 2.07מ'. ועין המפרץ עם צבי, אריה, מאיר ובניו וזבולון הטייס אמיצי ויוזק האגדי ומאיה ויונתן גם. כפר מסריק עם גיורא מסד ובנו ואחיו ושחור. ובית זרע ושער הגולן עם יובל תורן. מרחביה, שריד, שער העמקים, עין שמר, גן שמואל (את השמות אתם כבר יודעים).

 

המעפיל - דוד בר נצר הענק!! ויניב וזוהר וזיו וקרפובסקי ובנו ותאומיו וקגן הצ'לן. עין החורש עם עמוס מלר החלילן והאחים רבינא. העוגן - מיכאל עזר, האחים ורדי, גלילי, יונה פלד ובנו, ודורון. מעברות - הלל פסח ואחיו הצייר, חיים מדינה, גיורא פורמן, אוף! אי אפשר היה לחסום אותו, את הפורמן הזה: היה עושה ככה וככה עם היד, טרח הנחתה! אמרו לי שהיה עושה ככה וככה עם הסטיק, בום הפצצה!! אומרים לי שהיום הוא עושה ככה וככה, בום טרח ויוצא אוכל לכלבים, חתולים ותינוקות ביחד!!! איזה כדורעפן! איזה טייס! איזה תעשיין! וד"ר איה שלם ואלדד גם. וחצור - ג'קו ורון ובתו, ואוריאל אייזן-בטון... ונגבה - אבו וילן גם... וספיח- בית קמה ושובל - עם עליזה הנהגת, וג'ו רר- הסנה הבוער! של הכדורעף בנגב... ונירים שבנגב - היום עוטף עזה - עם דודי גולובוביץ', פזיוטרפיסט באפקה...?

 

כבר ב-56 ידעתי שכדורעף זה "קיבוצניק, השומר הצעיר, שמוצניק". זומנתי לנבחרת ישראל להכנות לאליפות העולם בפריז. הייתי בן 15 וחצי. כשנכנסתי לאולם בגבעת ברנר אורו עיני - היו שם 16-15 שחקנים כ ו ל ם מהקיבוץ הארצי השומר הצעיר. להוציא אחד שהיה מנען, "פיוץ" האיטריה, עמוס ירושלמי. ערב אחד הודיעו לנו כי המחנה מופסק ליומיים כי "ההנהגה הראשית השומר הצעיר" הודיעה להתאחדות לספורט שאנחנו צריכים לשחק באליפות ה"שומריה" על הכרמל. וכך היה! איפה ברגיל? נראה אותך היום עושה את זה לורשויאק!? כשבאתי למשרד הפנים בחיפה להוציא דרכון, שאל אותי הפקיד באיזה ספורט? עניתי כדורעף. אז הוא אמר: "אהה, קיבוצניק, השומר הצעיר, שמוצניק"! לפני כחודש נכנסתי לבנק בכפר. אחד מאחורי זיהה אותי: איך הכדורעף באולימפיאדה? הוא שאל. שאלתי אותו מהיכן אתה? נקב בשם של קיבוץ... "אהה, קיבוצניק, השומר הצעיר,שמוצניק"... נפלט לי. האמת תיאמר מייד: היו גם שחקניות כדורעף נהדרות...

 

אבל בבנות לא הייתי כל כך טוב... נו, אני זוכר אותן, את כל השמות אבל... חמי סל מקצר לי את החיים, אופ סליחה, את הזמן... ולא הייתי רוצה לקפח אף אחת! נו, טוב - רותי רחמן ומירי לוכהיימר, ויעל ממענית, שיש לה בן טייס ובן שחקן, והיו שלוש דליות יפות. איזה פרח יפה זה דליה! ולנאוה טלמון יש שלושה בנים שחקני כדורעף פעילים. ולנורית ונתן מ"שלישית שריד" (חמי למה לא נותנים להם לשיר כל הערב, למה???) יש 4 בנים, כמו בהגדה. סתם. כל אחד שחקן יותר טוב מהשני. נו, מה הפלא - הפועל השומר הצעיר קיבוץ שריד... והאמא של אורי חבר משער העמקים, מהשחקנים הכי טובים שהיו לנו בארץ, דרורה היפה ופקו המהולל. ודורית ראובני - "משהו נופל באמצע הלילה"... ואוסנת פז - "שיר שלכת אדומה". חמי, למה הן לא שרות כאן, למה?? ותלמה, מלכת הכיתה שלנו - 4 בנים אף שחקן... דיוויד תירגע. זה מאהבה. ומיכל. כן, כן. המשוררת מיכל סנונית, "ציפור הנפש", האימא של טל, השחקן הכי טוב בארץ בכדור מים! לא נורא, העיקר מקיבוץ השומר הצעיר עין החורש. ונחום הרצברג... ועירית מלר גם...הזמרת הכי טובה בין השחקניות והשחקנית הכי...יפה בין הזמרות. ועדה למפרט, כשראיתי ושמעתי אותה בטי.וי קיבלתי שוק! אז רצתי לספרייה לקרוא את הספר שלה. אחרי שני עמודים הרגשתי שאני נהיה פסיכי יותר ממה שהייתי קודם. סתם ! אהוד אתה שומע? אל תקרא את הספר הזה...

 

כאמור, סליחה עם כל מי שלא הזכרתי. חמי לוחץ, חמי לחוץ..! חמי, מודה לך שנתת לי זמן. (ואברי בן-שלום וישראל פז מ"ספורט על המשמר" ו"קקאו" מתל-עמל ושטרנבאום מקן רומניה.)

 

טוב, היום כבר כמעט לכולם ברור שהכדורעף בקיבוצי השומר הצעיר היה התחליף לדת היהודית המסורתית שכל כך התנגדו לה. מבשר הדת הזאת היה חניך השוה'צ מרומניה, הלוא הוא מיכה שמבן האלוהי!! אלוהים בכבודו ובעצמו. שמבן עבורנו, היה יותר מאשר הרבי מלובוויץ', הרב שך והרב עובדיה יוסף ביחד, עבור החסידים שלהם. נכון מנו? דרורי, מה אתה אומר?? הוא, הוא שהשריש את הכדורעף בקיבוץ הארצי, השומר הצעיר. רייב שמבן, אז שיהיו לך עוד שנים טובות וחיים טובים.

 

 טוב, חמי שוב לוחץ. אז הנה אחד אחרון לסיום: סמלי בוגרים זוכרים? הימים הכי יפים של החיים זוכרים? שחבר היה חבר, זוכרים? אז מסתבר שמי שייצג את המוסד החינוכי השומר הצעיר שריד באליפות המוסדות ובגביע יתום ובגביע שחר ועם נבחרת הקיבוץ בגביע זייד ואליפות המדינה וזכה במדליות וגביעים והיה זמן שעל "הפסנתר כנף" עמדו 6 ו-7 ו-8 גביעים, ועם נבחרת ישראל ייצג את המדינה באליפות העולם, באליפות אסיה ובאירופה, אינו צריך סמל בוגרים!! אז אחי התאום שי ואנוכי לא קיבלנו סמל בוגרים...

אימא שלנו לקחה את זה מאוד קשה ולא סולחת להם עד היום, למרות שנפטרה כבר לפני 15 שנה.

 

אז בערב המפקד, לבשנו את שמלת השבת... אופס, את חולצת השבת הלבנה, את מכנסי הגרנט הקצרים ואת הסנדלים החדשים שקיבלנו לפסח ובלי שירגישו עלינו לאוטובוס לחיפה. נכנסנו להצגה ראשונה לקולנוע מאי - "האורז המר" - זוכרים? סילבנה מנגנו זוכרים? לא, לא זה... איך היא שיחקה? איזו שחקנית! לא כדורעף, קולנוע!

יצאנו מהסרט וקנינו מנת פלפל שלמה! לכל אחד. מה זה נהנינו! נכנסנו להצגה שנייה,לקולנוע ארמון - "מרד הנעורים" - זוכרים? בנות, אתן זוכרות?

חזרנו בלילה באוטובוס האחרון לשריד. בדיוק כיבו את כתובות האש, הלפידים והמדורות. כיבוי צופי, כיבוי צופי. איזה ריח! עמדנו שם בין העצים, בתוך העשן והריחות, אחי ואני והתמוגגנו על..."מרד הנעורים" ופנטזנו על...סילבנה מנגנו...

 

(בהצדעה שומרית) נשבע לכם במילה שומרית. השומר הוא איש אמת ועומד על משמרתה. חזק ואמץ ההנהגה הראשית.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: