גלידה / דוד בן-ישי

 

גלידה

דוד בן-ישי - בית זרע

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מעדן זה היה קשה להשיג בבית-זרע. אם חשקה נפשך, יכולת לגשת לצמח ולקבל - לא בדיוק גלידה, אלא "ברד" - שהיה למעשה מים קפואים למחצה, עם טעם של פטל או לימון.

איור מאת יעקב גוטרמן

גלידה אפשר היה, כמובן לקנות בטבריה. אך להגיע לשם הייתה תמיד בעיה וגם הכסף לקניה לא תמיד היה מצוי. בכל זאת, היה מי שידע ליצר את החלום המתוק הזה. היה זה יעקב פ', חבר ההשלמה, שהוריו יצרו גלידה עוד בפולין.

 

מספר נחום סלע, שבהתחלה הייתה "חבורה" קטנה בלבד של שותפים למשימה. העניין נשמר בסודיות פן ידעו על-כך בקיבוץ. באחת הפינות מצאו כלי להכנת גלידה, שראשוני הקיבוץ הביאו כנראה עוד מגרמניה. היה זה מיכל קטן, דמוי חבית, ובתוכו סיר קטן ומנגנון לערבול. כעת הייתה הבעיה של הכנת החומרים הדרושים. מספר נחום סלע שמיכאל (מייקל), חָלַב פרה בחצר, לפני כניסתה לחליבת הלילה במכון החליבה. את החָלָב החם הכניסו למקרר הקטן והיחידי בכל הקיבוץ, שהיה במטבח. כדי שלא ישתמשו בחלב תלו על הסיר פתק גדול ובו כתבו: "חלב קולוסטרום: חלב ראשון אחר המלטה."

 

גם את יתר החומרים צריך היה "לגייס" - סוכר, וניל (שנף), או קקאו, או מיץ פירות. עיקר הבעיה היה השגת הקרח הנחוץ. בבית-זרע, אי אפשר היה לקבל קרח; אך בדגניה ב' פעל מכון קרח קטן ובו גם קנו לפעמים לצרכי הקיבוץ. רתמו פרדה לעגלה ונסעו אל המכון בדגניה ב'. הוציאו את האחראי מחדרו בשעת מנוחת הצהריים והסבירו לו שיש ילד מאד חולה וצריך קרח. החבר, כמובן, הבין את הצורך ונתן כמות מסוימת של קרח. חזרו לבית-זרע והוציאו את החלב המקורר. בזמן הקירור, עלה שומן החלב לשכבה העליונה וזו הייתה השמנת ליצירת הגלידה.

 

הוחלט לבצע את הפעולה בחשאי בפרדס. גילוי היה, בוודאי, גורר אחריו גינוי או אפילו הודעה בשיחת הקיבוץ. הקרח בתוספת מלח - פן ימס מהר מדי בתוך כלי העץ - הסיר הקטן עם השמנת והחומרים בתוך הקרח, ואז בסיבובים רבים הפך הכול גלידה. מדי פעם היה צורך לגרד, בעזרת כף עץ, את צידי הסיר. נחום מספר שרוב הגלידה שהורידו מדפנות הסיר, לא חזרה יותר אליו, אבל גם לא הלכה לאיבוד. עוד הוא מספר, שלא אחת קיבל כאב-ראש חזק מכמות הגלידה שאכל בבת-אחת.

 

הכול פעל לפי התוכנית, אך את ההצלחה, אי-אפשר היה לשמור בסוד. ה"חבורה" התרחבה והשיטות השתכללו. אחרי חליבת לילה, נשארו כדי החלב עומדים תחת הממטרה לקירור, וחיכו מספר שעות להובלתם לתנובה. במשך שעות אלה הצטברה השמנת בשכבה בראש הכד. פטנט זה נלמד מרפתנית, שלרוב הכינה את ארוחת הלילה והקפה לרפתנים. סוכר נמצא "איכשהו". וניל או מיץ פירות גם-כן "הופיעו". אך המצרך החשוב ביותר היה כמובן הקרח. ככלל, הבאנו את הקרח מטבריה, אך לפעמים גם מדגניה ב'. לשם פנו רק במקרים דחופים ולכן חזר על עצמו הסיפור על הילד החולה, או לפעמים היה זה חבר שחלה ב"קדחת קשה" - לרוב זה עבד. גם הכלי להכנת הגלידה השתכלל. חיים שפריר שיכלל את הכלי כך, שאפשר היה לערבל במקדחה העומדת במסגרייה.

 

גם בקומזיצים השונים, הופיעה לא פעם, גלידה לקינוח - אך לרוב, לא בכמות הרצויה. עיקר הסיפוק היה כמובן, מעצם העשייה, שיתוף בהכנה והישיבה ביחד. לא היינו זקוקים לרדיו ולטלוויזיה, שטרם היו בחדרי החברים.

 

כבר אז היו "חבר'ה"!

 

 

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: