איך לאפות עוגה מושלמת בכל פעם / דנית פלג

 

איך לאפות עוגה מושלמת בכל פעם

דנית פלג - רמת השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

״חג שבועות הוא החג הכי קיבוצי שיש״, נאם החבר ק׳ בפני אישתו, שנעצה בו מבט זועם.

איור מאת יעקב גוטרמן
״הזדמנות לחגוג לכבוד החקלאות, הטבע והאדם, באחד המקומות הבודדים בו הם עדיין מתקיימים יחדיו. אני זוכר כשהייתי ילד...״, ״אבל אני לא מבינה״, קטעה אותו אישתו, לפני שיפצח בסיפור ארוך, ששמעה כבר עשרות פעמים, על איך היה מבקר את דודיו בקיבוץ בשבועות, כשהיה ילד, ״למה היית צריך לנדב אותי בלי לשוחח איתי קודם״.

 

מה היא מתלוננת כל-כך, חשב החבר ק׳ לעצמו. מאז שנכנסנו לבית החדש בהרחבה ח׳, היא טוענת שהיא מרגישה כאילו חברי הקיבוץ לא רואים בנו כשווים, והנה עכשיו, כשהענקתי לה את החוויה של להיות חברת קיבוץ אמיתית, גם זה לא מספיק טוב בשבילה.

 

״זה שרשמתי אותך לתחרות העוגות, זאת מחמאה. כשתזכי, כל קיבוץ מרום-הדיין ידעו כמוני, איזו אופה מוכשרת את. בבקשה, את לא צריכה להודות לי״.

 

״לפחות תוכל לקפוץ למרכולונת כדי לקנות לי גבינה, בשביל העוגה?״, שאלה האישה הגדולה בקול מפויס. מחמאות תמיד עבדו עליה, ובאמת היה לה טריק להוציא תחת ידייה עוגה מושלמת, בכל פעם. 

 

״הייתי שמח״, ענה החבר ק׳, ״אבל אני צריך ללכת לגן לקשט את העגלה. זה מאד חשוב שלא אאחר, שלא יגידו שאנחנו לא תורמים. ״אבל אם את כבר במרכולונת״, המשיך כשהוא מתחיל ללכת לכיוון הגן, ״בבקשה תקני לי בירה וקצף גילוח, ותכניסי את האוטו למוסך ליד, בגלל ההגה, ותתקשרי בבקשה לגננת של הנסיך הקטן לגבי התקרית של הנשיכות״.

 

״אבל אתה הולך לגן עכשיו״, קראה אחריו האשה הגדולה. 

 

״לקשט את העגלה״, צעק בחזרה, ״אין לי זמן לשיחות סרק״. ובשקט הוסיף ״זה חשוב, זה לא כמו אפיית עוגה, אני צריך להתרכז״, וכיוון שלא שמע תשובה הסיק שהיא מסכימה איתו.

 

בדרך לגן של הנסיך הקטן, עבר ליד החצר של גן ערבה, שם מספר הורים קשרו קופסאות קרטון ביצים מסביב לחבילות קש, שהונחו על עגלת טרקטור. ליבו התרומם למראה האחווה וחדוות היצירה, וכשאיש לא הסתכל, הרים שקית מלאה במספריים, צבעים וחומרי יצירה אחרים. אי-אפשר שהעגלה שלהם תראה יותר טוב משלנו, וממילא נראה שהם כבר לקראת סיום. 

 

כמעט מיד החלו לצוץ בעיות עם קישוט העגלה. נראה שחלק מההורים לא הבינו את חשיבות המשימה. הם חילקו ביניהם את העבודה בלי התחשבות במי מוכשר יותר או למי חוש טכני טוב. חלקם הכינו שרשראות מקופסאות ריקות ואחרים ציירו כרזות עם חרוזים בנאליים, ונראה שרובם הקדישו יותר זמן בלהשגיח על הילדים, מאשר בעבודת הקישוט.

 

אבל אפילו גרוע מכך הייתה התנהלות הילדים. הם פשוט התעקשו לעזור. הם רצו לגזור ולהדביק, לצבוע ולקשור, לשיר ולרקוד. פשוט חובבנות.

 

לחבר ק׳ לא היתה ברירה, הוא התקשר לאשתו שתבוא לקחת את הנסיך הקטן. משום מה היא היתה במוסך ולא בבית, מכינה עוגת גבינה לחג. נראה שגם היא, כמו הילד, לא מבינה את רוח החג. לפחות חסכתי לה את הטלפון לגננת, חשב לעצמו, עכשיו היא יכולה לדבר איתה פנים אל פנים, כל זמן שבאותו זמן גם תשגיח על הנסיך הקטן. איך אני יכול להעביר לו את חווית החג, כשהוא כל הזמן מנסה להשתתף, זה פשוט לא הולך ביחד.

 

לאט לאט הלך מראה העגלה והשתפר, אך הם עדיין היו בעמדת חסרון. בתחילה תכננו לשים עגל על העגלה, אבל הרפתנים סירבו בתוקף להשאיר עגל בשמש למשך הזמן הנדרש. רעיון נוסף של תיגבור העגלה בילדים אורחים, נפסל מסיבות בטיחותיות.

 

אבל החבר ק׳ ידע ששום סיבות בטיחותיות או הומניטריות לא יוכלו למנוע מהם להעלות לעגלה את הנשק הסודי, הילדים החמודים שלנו. הם יעלו לבושים בבגדים לבנים עם כתמים שחורים, כמו עגלים קטנים, מה חמוד מזה? הוא הסתובב לחפש את הנסיך הקטן, כדי למדוד עליו את התחפושת, אבל הוא נעלם. מסתבר שכשלא שם לב, לקחה אותו האשה הגדולה.

 

למה שתעשה דבר כזה, חשב החבר ק׳, האם היא לא מבינה שהיא מחבלת בסיכויינו לנצח בתחרות העגלות המקושטות?

 

למרות כל המכשולים בדרך, בסופו של דבר, עמדה עגלת הגן מקושטת ומהודרת. 

 

הנצחון היה כמעט בטוח. עד כדי כך היה החבר ק׳ משוכנע בכך, שהחליט לוותר על תכניתו לעבור בלילה ולחבל בעגלות האחרות. לא משהו רציני, רק להזיז ולקרוע כרזה או קישוט פה ושם, יותר מזה יהיה מנוגד לרוח החג והשיתופיות הקיבוצית.

 

והוא עדיין לא הצטער על ההחלטה הזאת גם למחרת, כשהעגלה עמוסת הילדים ניצנצה למרחקים בתהלוכת שבועות. כן, ההחלטה של הרגע האחרון לשפוך דבק נצנצים על הכל, התבררה כמשתלמת. החבר ק׳ היה גאה. 

 

רק כשנגמר הטקס בשדה, והם היו בדרכם הביתה, הרגיש החבר ק׳ שמשהו לא בסדר. 

 

"רגע, מי ניצח בתחרות העגלות?" הזדעק. 

 

"אף אחד לא ניצח אבא", צחק הבטלן, "זאת לא תחרות, זאת תהלוכה". 

 

החבר ק׳ הרגיש מרומה, אבל כדי לא לצער את שאר בני המשפחה, פלט קול צחוק מאולץ. "טוב, לפחות העוגה של אמא זכתה בתחרות", אמר. "אתם יודעים, ילדים, לאמא יש טריק שעבר אליה בירושה מסבתא ביחד עם המתכון, איך להוציא תחת ידייה עוגה מושלמת בכל פעם".

 

כולם חייכו בהסכמה, בעיקר האשה הגדולה, שגם הפעם קנתה את עוגת הגבינה מראש במרכולונת. היא נזכרה במה שסבתא שלה אמרה לה, ביום בו העבירה לה את המתכון, הטריק הוא להוציא את העוגה מהעטיפה בלי שאף אחד יראה. 

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: