עניין הכלבים / דנית פלג

 

עניין הכלבים

דנית פלג - רמת השופט

איור מאת יעקב גוטרמן

 

כשעברו להרחבה ח׳ בקיבוץ מרום-הדיין, הרגיש ק׳, עכשיו כבר החבר ק׳, הקלה גדולה. הנה הגיעו למנוחה ולנחלה.

איור מאת יעקב גוטרמן

נוף הגבעות המסחרר, אויר ההרים הצח, הבתים הידידותיים ללא חומות וגדרות, הגינות הצבעוניות והשכנים החביבים, הם כל מה שתמיד רצה ודמיין לו ולמשפחתו, שכללה, חוץ ממנו, גם את האשה הגדולה ושני הבנים, הבטלן והנסיך הקטן.

 

כבר למחרת יום המעבר, כשנהנה מקפה של בוקר על המרפסת, הבחין החבר ק׳ במשהו קטן שהפריע לו בזוית העין. משהו קטנטן, זעיר, בקושי דבר ששווה להזכיר, ובכל זאת נזכיר אותו כאן. היתה זאת ערמה קטנה, אפילו לא ערמה, מספר גושים בודדים של זבל אורגני. 

 

החבר ק׳ חייך לעצמו. עד שלא מצאת צואת כלבים בגינה שלך, לא חווית את החוויה של להיות קיבוצניק אמיתי, והנה, בבוקר הראשון שלו בהרחבה ח' של מרום-הדיין, אפילו כלבי המקום קיבלו אותו כחבר מהמניין. 

 

כמעט וקרא לאישתו לבוא ולהשתתף איתו באירוע המרגש הזה, אבל ברגע האחרון, כשנזכר שלאשה הגדולה יש דעות אחרות על מה זה להיות קיבוצניק, כמו גם השגות על המחיר ה״מופרז״, לדבריה, ששילמו על הגינה - וויתר. יכול להיות שהיא לא תדע להעריך את גודל הרגע כמוהו. 

 

הוא אסף את הצואה עם שקית, כשהוא מזמזם לעצמו שיר עליז, והשליך אותה לפח האורגני. כן, החיים בקיבוץ הם כל מה שחלם עליו, ועוד. 

 

כשחזר החבר ק׳ מהעבודה, באחר הצהרים של אותו יום, המתינו לו עוד שתי ערמות של צואת כלבים בגינה ואחת על שביל הגישה של הבית. בערמה שעל השביל ניתן היה להבחין בברור בסימני טביעת נעל, כגודל רגלו של הבטלן, ומשם לאורך השביל ולתוך הבית שובל טביעות נעליים ריחניות.

 

כשנכנס, הרימה אליו האשה הגדולה פנים חמוצות. היא ניסתה להרגיע את הנסיך הקטן, שלפי ההסברים המקוטעים שפלט בין יבבה ליללה, הבין שנרדף על ידי כלבלב רעשני רוב הדרך חזרה מהגן, תוך שהיא מצביעה בעצבנות על הרגליים שלו. מבט חטוף למטה גילה לחבר ק׳ שהוא עומד על אחת מטביעות הקקי.

 

למחרת בבוקר, יצא החבר ק׳ למרפסת, להינות מקפה הבוקר שלו.

 

ערמת הקקי שפינה אתמול, הופיעה מחדש באותו המקום. נראה היה לו שהיא גדולה מזו של אתמול, אבל אולי היה זה רק בגלל העייפות שהיה שרוי בה. הלילה לא ישן היטב, מקהלת נביחות החזיקה אותו ער חצי מהלילה.

 

אם רק היה יודע למי שייכים הכלבים, היה מתקשר לבעליהם ומבקש בנימוס שיכניסו אותם הביתה, אבל כשיצא החוצה, בסביבות חצות, לא ראה אף כלב. נראה שהנביחות הגיעו משום מקום, ובכל זאת נשמעו בכל מקום.

 

"אולי כדאי להעלות את עניין הכלבים בפני שאר החברים?", שאל החבר ק׳ את החבר ש׳. רעיון מצוין, ענה החבר ש׳, ואני יודע בדיוק איך, תשאיר את זה לי!

 

כבר הייתה להם שיחה ביום שישי, בכניסה לגן של הנסיך הקטן.

 

אז, גרמה השיחה לחבר ק׳ לחשוב שהוא לא לבד. אבל עכשיו, בעומדו מול לוח המודעות בחדר האוכל, התחילה לכונן בליבו התחושה כי החבר ש׳ לא הבין בדיוק למה שהוא התכוון.

 

הוא ניצב מול מודעה חגיגית שהזמינה את חברי מרום-דיין להשתתף באירועי חג הקיבוץ, והפעם הוקרה חגיגית ל״חברי קיבוץ של כבוד״, ידידנו הטובים ביותר - הכלבים. על החתום, צוות החג בראשות החבר ש׳.

 

כצעד מניעה ראשון, קנה החבר ק׳ מצלמת אבטחה, כדי לצלם את הכלבים בשעת פעולה. המצלמה שמופעלת על-ידי גלאי תנועה הצליחה לקלוט את הבטלן מעשן עם כמה חברים במרפסת, כשחשב שאין איש בבית. המצלמה גם גילתה את הנסיך הקטן שובר את הטרקטור שלו ומניח אותו מאחורי המכונית ביום בו החבר ק׳ דרס את הטרקטור ובגלל רגשי אשם קנה שניים חדשים, ואת המנקה מטאטאה את הליכלוך מתחת לשיח הרוזמרין, ושעה אחר כך את הגנן מציץ מתחת לשיח ומחליט לא לגזום אותו כדי שלא לפנות את ערמת הלכלוך שנחה מתחתיו. אבל שום כלב לא צולם, למרות שהמצלמה היתה מכוונת ישירות למקום הקבוע של ערמת הקקי, ולמרות שכל בוקר הופיעה ערמה טרייה חדשה באותו המקום.

 

הוא התקין מתקן שקיות בכניסה לחצר, אבל תושבי השכונה השתמשו בהן לאיסוף גזם.

 

הוא התקשר לפקח המועצה, וכשזה הגיע הוא התקבל בקפה ועוגיות על-ידי החבר ש׳, נציג ועד הכלבים הקיבוצי ובן כיתה של הפקח, שבסופו של דבר רשם רק דו״ח אחד, לחבר ק׳, על שלא התקין מסתור כביסה, לפי תקנות המועצה החדשות, 500 ש״ח.

 

וכשיצא בתחינה נואשת בעלון הקיבוץ ״במרומים״, זכה למספר אי-מיילים זועמים שאלצו אותו להחליף כתובת דוא״ל. 

 

לאחר שכל ניסיונותיו עלו בתוהו, תלה מודעה על לוח המודעות בחדר האוכל בזו הלשון:

"חברים יקרים, ברצוני להודיעכם כי בעקבות פלישות חוזרות ונשנות של כלבים לחצר ביתנו, רוססה החצר ברעל נגד כלבים, לתשומת לבכם.

נ.ב. אין לנו גדר".

 

כעבור שעה נתלתה מודעה חדשה מתחת למודעה שלו:

"חברים יקרים, ברצוני להודיעכם כי בעקבות רעש חוזר ונשנה של ילדים, בשעות המנוחה, רוסס מגרש המשחקים הקרוב לביתנו ברעל נגד ילדים, לתשומת לבכם.

נ.ב. ריססתי גם את כל שאר מגרשי המשחקים בקיבוץ".

 

למחרת, כאשר הנסיך הקטן הגיע הביתה, שוב בוכה ומתנשף מהמרדף הקבוע בינו לבין הפודל משכונת צוהר-לוואדי, הכעס והמחסור בשעות שינה הכריעו אותו סופית.

 

עוד באותו ערב התקשר לקבלן ידוע וסגר איתו מחיר על בניית חומה לבית, עם שער חשמלי ואינטרקום. אף אחד שלא אמור להיות בפנים לא יוכל להיכנס, ובטח שלא לעשות קקי על הדשא.

 

בבוקר, למחרת הקמת החומה, יצא החבר ק׳ למרפסת, לשתות קפה של בוקר.

 

חומת בטון מנחמת הקיפה אותו מכל צד, ואף ערמה של קקי לא נראתה בשום מקום.

 

אלו החיים הטובים, חשב לעצמו, תוך שהוא לוגם מהקפה וגולש לאתר הקיבוץ במחשב הנייד. בראש העמוד היתה שוב ידיעה על פריצה שהתרחשה באחד הבתים.

 

לנו זה לא יכול לקרות, חשב החבר ק׳, בטח לא עם החומה, אבל אולי, רק כדי להיות בטוחים, כדאי שנשיג גם כלב.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: