כדורעף בשריד / דני נימרי

כדורעף בשריד

דני נימרי-שריד

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

מוצאי שבת. היום יש בקיבוץ חגיגה אמיתית. משחק כדורעף נגד קיבוץ מעברות. בקבוצה של מעברות משמש דוד כפרי, בן קיבוץ שריד, כמאמן-שחקן. שחקני שתי הקבוצות כבר התייצבו על המגרש לחימום, ועתה מטפס אל דוכן השיפוט, משׂופם ומלא חשיבות, השופט זמבו מקיבוץ דן ושורק לפתיחת המשחק.

איור מאת יעקב גוטרמן

אולם הספורט צפוף, גועש ורועש, מלא עד אפס מקום באוהדים מקומיים הומים ונרגשים, הקוראים קריאות בוז בכל פעם שדוד כפרי נוגע בכדור.

אבל אותנו מעניינים בעיקר, האוהדים שיושבים בצדו הדרומי-מזרחי של האולם.

 

לצד דוכן השיפוט יושבים ביחד שניים מראשוני הקיבוץ, הרפתן כבד הפה יוסף מרגלית, והעגלון הוותיק דודיו אפל, שהחליף את צמד הסוסים שלו בטרקטור פרגוסון אפור וזקן, שבמנוע שלו טמונים שלושים סוסים. לידם יושב ידידם הטוב, הרווק הנצחי יהודה שפיצן, אף הוא מוותיקי הקיבוץ.

ובהמשך השורה, בפינה, יושב לבדו, במקומו הקבוע, עמוס ציפור.

בשורה נפרדת, עצמאית לחלוטין, כארבעים סנטימטר לפני השורה הראשונה, רק כפסע בינו לבין קו המגרש, יושב גד ברק.

יוסף ודודיו חיים את המשחק בכל לבם, ובכל פעם שאחד משחקני קבוצתם האהובה קופץ להנחית, הם מרימים את רגלם כאילו הם אלו המנחיתים. יוסף מרים את רגל ימין ודודיו את רגל שמאל...

יהודה שפיצן, שיושב לידם מתוח מאוד וחיוור מהתרגשות מחלק ציונים לשחקנים. מאחורי שלושתם עומד מנדל דרורי, סיגריה נצחית שמוטה בין שפתיו. מפעם לפעם הוא מדליק סיגריה נוספת בבדל של קודמתה.

ובפינתו הקבועה, עמוס ציפור. לרגליו הוא נועל נעלי עבודה מגושמות בלי גרביים ובלי שרוכים ובידו מוט עץ עבה, מגולף. בצעקות מחרישות אוזניים משגר עמוס הוראות לשחקנים, מכנה אותם בשמות גנאי שונים ומשונים כשאינם מצליחים להעביר את הכדור בהצלחה.

 

ולפני כולם, בשורה משל עצמו, גד ברק. על ברכיו יושב בנו הקטן רון, מתאמץ שלא ליפול. גד מתוח ביותר. הוא חי ונושם את המשחק, מקפיד לנסוע עם קבוצת הכדורעף גם לכל משחקי החוץ שלה ונחשב, לפחות בעיני עצמו, לאוהד מספר אחת שלה. בזמן המשחק הוא צועק על כולם. על שחקני הקבוצה היריבה, על השחקנים שלנו, וכמובן על זמבו, השופט הראשי. ומכיוון שאין בלקסיקון הפרטי שלו קללות אמיתיות בעברית, הוא מקלל רק בשתי שפות, בערבית וברוסית.

 

בצד הצפוני של האולם מסתכלים דוליו כפרי ויעקב (קוליק) נימרי בדאגה ובעצבנות בשעוניהם. השעה כבר שש ועשרים, ובשעה שש וחצי בדיוק הם חייבים לעלות לחדר האוכל לארוחת הערב. היום, כך יודעים שניהם, מגישה חווה פלור דגים כבושים בשמנת ובצל, ועל המאכל הנפלא הזה, המזכיר להם את ימי ילדותם, אין הם מוכנים לוותר.

מפעם לפעם עוצר זמבו את המשחק ומורה לקהל הצופים הנרגש לזוז לאחור.

כולם כאחד משגרים לעברו קריאות בוז ושריקות, מנסים לזוז אך לא מצליחים מחמת הצפיפות.

ככל שמתקדם המשחק גואה המתח באולם הגועש, עד שכמעט ניתן לחתוך את האוויר בסכין.

בשעה שש וחצי בדיוק, עוזבים את האולם, דוליו כפרי בארשת חשיבות פטרונית של עסקן ספורט ותיק, וקוליק נימרי כשחיוך סלחני על פניו, ועולים לחדר האוכל.

אבל אנחנו, כאמור, מתרכזים בצדו הדרומי של האולם. כאן המתח מרקיע לשיאים חדשים.

התוצאה עתה היא - 2:2 במערכות ו-12:12 במערכה החמישית והמכרעת.

המשחק מתחדש לאחר פסק זמן אחרון ואורי פרידמן קופץ להנחית.

 

להרף עין, שנייה או שתיים, שהן לעתים נצח, משתררת באולם דממת אלם והלם. ואז פורץ רעם אדיר של שריקות, צעקות בוז ומחאה. כמה נורות פלורסצנט התלויות על התקרה, מהבהבות להרף עין ונשרפות בקול נפץ עז, עד שנדמה לרגע קט, שעוד מעט, יתרומם גג האולם ויעוף לשמיים.

יוסף מרגלית ודודיו לידו, שהרימו את רגלם כשאורי קפץ להנחית, שוכחים להוריד אותה והיא נשארת תלויה באוויר הסמיך. יהודה שפיצן מוטל חיוור על כיסאו, וכבר נראית אחת האחיות הוותיקות רצה לעברו, כשתיק עזרה ראשונה מיטלטל על כתפה וקומקום מים קרים בידה.

מנדל דרורי שוכח שסיגריה דולקת נעוצה בפיו, נזכר בה רק כאשר היא שורפת את שפתיו ויורק אותה על רצפת הפרקט.

עמוס ציפור, פניו אדומים מכעס והתרגשות מנופף באיום במקל שלו, מעל לראשו. עתה ניתן להבחין שחולצתו רכוסה רק בעזרת כפתור אחד וגם הוא לא מול הלולאה הנכונה.

גד ברק שוכח לרגע שבנו רון יושב על ברכיו, נעמד ומנופף בידיו בזעם נורא (בנו רון, שנרדם בינתיים, נופל על הרצפה ומתעורר).

ואז, צועד לעבר זמבו עמינדב חרמוני, בן הקיבוץ הראשון ופטריוט בלתי נלאה של שריד, ובשם כל הצופים הנזעמים באולם, מטלטל בכעס ובכוונה רבה את דוכן השיפוט.

זמבו, קצות שפמו הצהוב זקורים מכעס או מפחד או משניהם, שורק שלוש פעמים ויורד מהדוכן. אפילו דוליו כפרי ששב זה עתה מחדר האוכל, שׂבע ומרוצה מעצמו, אינו מצליח לשכנע אותו לחדש את המשחק.

 

למחרת מופיע "על המשמר", כשמתחת לכותרתו הראשית, לא כתוב כתמיד באותיות אדומות לוהטות - "לשיוויון, לסוציאליזם ולאחוות עמים".

הפעם כתוב שם באותן אותיות אדומות כדם - "משחק כדורעף בליגה הלאומית הופסק בקיבוץ שריד", ובאותיות קטנות יותר - "ראה ידיעה מפורטת בעמוד הספורט.

ושם מתאר באריכות, כתב הספורט הוותיק ישראל פז, את המשחק הסוער ורב התהפוכות ומוסיף, שבישיבת חירום של התאחדות הכדורעף שהתקיימה לאחר חצות, הוחלט שאין לאפשר בשום פנים ואופן חדירת אלימות ואיום על שופטים למגרשי הכדורעף, בטח ובטח שלא טלטול של דוכני שיפוט, ועוד בקיבוץ של הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, ולכן יוטל על קבוצת הכדורעף של הפועל שריד הפסד טכני ויורדו לה שתי נקודות.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: