מלכה / דלית תורג'מן

מלכה

דלית תורג'מן [אפיקים לשעבר]

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

כמה ימים אחרי ט"ו בשבט החלה תסיסת ההתרגשות בכיתתנו, כיתה ד': עוד מעט תגיע האחראית על מחסן התחפושות של ילדי הקיבוץ ותשאל כל אחד מאיתנו למה ירצה להתחפש בחג פורים.

איור מאת יעקב גוטרמן

אצל הבנים ההתלבטות היתה פשוטה: חלקם ביקשו להיות אינדיאנים וחלקם "קאובואים"... עוד אחד אחשוורוש ובזה בערך הסתכמו בחירותיהם.

 

אבל אצלנו הבנות... רק ניתן האות וכבר החלה שעתם הגדולה של החלומות: כל אחת מאיתנו רצתה להגשים ביום האחד הזה את מאווייה, להיות הכי יפה וקורנת, צבעונית וזוהרת, כל אחת רצתה להגשים ביום הזה חלום קטן, פנטזיה נסתרת, שאיפת ילדות כמוסה. לקראת בואה של ה"מלבישה" הקיבוצית החלו לסעור הרוחות, וכאשר הגיעה עם מחברת הרשימות שלה - כבר ידעו רוב הבנות מה יבחרו.

 

כל אחת בתורה אמרה בהתרגשות את בחירתה. כך נרשמו במחברת חלומותיהן הכמוסים של בנות כיתה ד': מלכת השמש ומלכת הלילה, מלכת הדבורים ומלכת הפרפרים, מלכת הפרחים ומלכת הכוכבים, גם מקומה של מלכת אסתר לא נפקד... הבנות היו מאושרות וכבר החלו לדמיין עצמן בשיא תפארתן.

 

בסוף התור עמדתי אני... ילדה קטנה, מהוססת... מלאת גוף ועצובת עיניים, גם בליבי המה הרצון להיות מלכה... גם אם רק ליום אחד, העיקר - להיות מלכה.

אך הרי כל המלכות כבר נתפסו... כל התארים כבר הוכתרו.

ובכל זאת רציתי בזאת בכל נפשי ומאודי: להיות הכי מלכה מכולן, יפה וזוהרת, שמחה, מאושרת...

 

הנה מגיע תורי... וכבר ה"מלבישה" מפנה לעברי מבט מאיץ ועפרונה ממתין בקוצר רוח לרשום את בקשתי במחברת. עוד אני מהססת ותוהה מה עוד יכול להיות יותר יפה מכל המלכות כולן - הבזיקה בי התשובה ובאחת ידעתי: מלכת היופי!!!

 

אין ולא יכולה להיות מלכה יותר מוצלחת ממלכת היופי, שהרי שמה כבר צופן את יופיה בחובו, הדר מלכותה כלל אינו מוטל בספק. היה לי ברור - מלכת היופי תהיה נפלאה יותר מכל מלכות הכיתה.

 

בשמחה ראיתי איך מילות הקסם הללו נרשמות ליד שמי, ונימה קטנה של התרגשות עטפה גם אותי.

 

השבועיים הנותרים עד החג עברו על כיתתנו בציפיה דרוכה. ללמוד בקושי למדנו, רוב הזמן היינו עסוקים בהכנות למסיבת פורים ולהצגה שנציג בפני ההורים.

 

בליבי לא נחו הספקות: האם בחרתי נכון? האם מלכת היופי אכן תהיה יפה? האם אני - מלאת הגוף ועגומת הפנים - אזכה ליום אחד להרגיש יפה... אבל ממש יפה?... האם התופרת תצליח במשימה ותכין עבורי את השמלה הנחשקת?

 

יום ועוד יום עבר, מועד קבלת התלבושות התקרב ועימו גדלה ההתרגשות. יום לפני חג הפורים נקראנו למחסן התלבושות. זו אחר זו נכנסו הבנות אל התופרת, ויצאו ממנה עטויות בתלבושותיהן היפהפיות:

שלומית זהרה ביפי כוכביה, ורד פרחה כשדה של ורדים, רונית נצצה כשמש ברקיע ופרפריה של אילת היו ממש חמודים...

 

ליבי החל לפעום בחוזקה: ממחסן התלבושות נהר כל כך הרבה יופי, כל כך הרבה אור, שמלות הבנות היו כה בהירות וזוהרות וכך גם החיוכים שעל פניהן. האם תוכל שמלתה של מלכת היופי להאפיל על כל היופי הבוהק הזה??

 

עוד רגע קט ומגיע תורי. ליבי הולם. ציפייתי דרוכה.

 

תופרת התלבושות מוציאה מול פני קולב אחד ועליו שמלה אחת: "קחי... זה בשבילך... הנה... מלכת היופי".

 

בו ברגע הרגשתי את ליבי מתחיל להלום בפראות, גוש של דמעות החל את דרכו המייסרת במעלה גרוני, עוד מעט קט נתמלאו עיני בדמעות, וזעקה אילמת מילאה את חלל בטני: "לא!!!! לא!!!! לא זאת השמלה שחלמתי עליה, אין בה לא יופי ולא הדר... אפילו טיפה קטנה של חן אין בה... לא!!!!".

 

התופרת, שפירשה את מבטי ההמום כהכרת תודה, האיצה בי לצאת ולהראות את שמלתי לחברותי הצוהלות בחוץ. אך אני - לבושתי הרבה - לא יכולתי לעטות על עצמי שמלה חומה כהה, ששזורים בה פסי זהב עבים, כאילו במכוון חיפש מישהו בעבורי את הבד המכוער ביותר.

אינני זוכרת הרבה מחג הפורים ההוא.

 

הוא היה מעורפל בין גרוני החנוק לבין עיני הדומעות. בוודאי לבשתי את השמלה (וכי הייתי מסוגלת להתמרד כנגד גזר דינה של ה"מלבישה" הקיבוצית?), בוודאי השתתפתי בהצגה, ואולי אף צעדתי עם כל הילדים בתהלוכה.

 

כל זה כנראה היה, אך נמחק אט אט מזכרוני, גם הכאב שחשתי באותו יום של טרם חג קהה ונמוג, דהה והתפוגג. רק דבר אחד אני יודעת בוודאות:

 

כל שנה בפורים זוכות התלבושות של ילדיי לתשומת לב מיוחדת ממני, ואף על פי שאני כבר אינני מתחפשת - שתי בנותיי תמיד היו ה"מלכות" היפות ביותר.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: