להשביר לחם לעניים / חיה ישראלי, ז'ל

 

להשביר לחם לעניים

חיה ישראלי [ז"ל] - קבוצת כנרת

איור מאת יעקב גוטרמן

 

[מתוך הספר: "על שפת אגם סואן"]

איור מאת יעקב גוטרמן

רעיון ריכוז גרעיני התבואה מעונת הקציר ומכירתם במחירים מוזלים, כדי להקל במידת האפשר על מצוקת הרעב הגובר והולך, היה פרי רוחם ויזמתם של חברי כנרת, מאיר רוטנברג ובנציון ישראלי.

 

הם הביאו הצעתם ראשונה, בפני חברים אחדים, ואחרי כן, בפני הקבוצה כולה. כנרת הסכימה למסור את כל תבואתה למטרה הנ"ל, עוד לפני שהושגו האמצעים לקניתה, ובטרם באה ההסכמה וההחלטה משאר המשקים [דגניה, מרחביה, תל עדשים]. התבואה נמסרה במחירים מוזלים - גם זה קבלנו "טיפין טיפין כפי ש'הון' המשביר איפשר" - וזה היה התנאי לעצם האפשרות לעזור. בתנאי המצור שהיינו אז, לרגל מלחמת העולם, לא היו גופים שיוכלו לממן קניית התבואה, ובמיוחד לפי המחיר המקובל הגבוה וחלוקתו בזול. מצבה הכלכלי של קבוצת כנרת היה קשה למדי והיא הייתה שקועה בגרעונות. "סוד קיומו של המשק בשנות החרום היה במחירים הגבוהים של תבואות השנה ובהפרש הגדול בין כסף הנייר ובין הזהב ואנו לגמרי לא השתמשנו בכל אלה" [בנציון]. המצב החברתי של הקבוצה באותו זמן היה טוב. חבריה, נוסף למסירותם הערה, במשק ובעבודה, הרבו לרקום תכניות שהיו בבחינת "עובדים" למוסדות רבים של ההסתדרות. קבוצת כנרת קבלה את הצעת חבריה, והטילה קודם כל על עצמה עול ואחריות וכלל לא מתוך לא איכפתיות לגורל המשק.

 

הסכמתנו נבעה מיחסנו הבלתי אמצעי לצורך הדחוף לעזור לרעבים. לאחר החלטת קבוצת כנרת, והכשרת הלבבות - תוך פעולת שיכנוע ע"י חבריה דאז - מאיר רוטנברג, א.ד.גורדון, ברל כצנלסון, בנציון וש. לביא, התקימה בדגניה התייעצות ובה הוחלט על ריכוז החטה ויתר הגרעינים. את פעולת הריכוז ושליחתה לשומרון ויהודה, קבל על עצמו מאיר רוטנברג האיש הראשון של "המשביר". השם ניתן לאחר זמן ע"י ברל. מאיר הרחיב דאגתו להשגת מצרכים שונים הכרחיים שלא היה להשיגם. לשם כך אף נדד בדרכים מסוכנות לדמשק להבאת בדים ועוד.

 

אדר, תשכ"א

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: