קשרי ידידות / אברמל ישראלי


קשרי   ידידות
אברמל ישראלי – חמדיה
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

היה לי ידיד מיוחד, סעוד אל נדב, שהיה גם ידיד וגם חבר. סעוד היה תושב בית שאן הערבית וחלקות השדה שלו גבלו בחלקות שלנו. זה היה כמובן לפני קום המדינה כשערבי בית שאן היו שכנים של קבוץ חמדיה . כאשר הכרתי את סעוד הייתי בשנות העשרים, גם הוא היה בערך באותו הגיל. אולם היו כמה הבדלים די בולטים בינינו. אני הייתי עדיין רווק למרות שהייתי מוכתר הקיבוץ, תפקיד שבדרך כלל אצל הערבים ממלאים זקני הכפר. רכבתי על סוסה אצילה מאוד, לבוש מכנסי רכיבה ומגפיים וחגרתי אקדח. בסך הכל, הייתי די צעיר ולא תאמתי בדיוק לדמות של "מוכתר" או אפילו לשומרים מספר "השומר", אבל התפקיד מחייב וסעוד התייחס אלי בכבוד רב. 


איור מאת יעקב גוטרמן

סעוד היה כבר גבר שבגברים עם שפם רציני ונראה היה הרבה יותר מבוגר מגילו, כבר נשוי עם ילדים ולבוש כפלח, דבר שהזקין אותו עוד יותר. הייתה לו סוסת עבודה עלובה, הוא היה תמיד מיוזע מעבודת השדה והיה נראה עייף תמידי. אני מכל מקום התייחסתי אליו בכבוד רב כי הכרתי אותו כאדם נעים הליכות וישר דרך. נקשרו בינינו יחסי ידידות. הייתי מבקר לעתים בביתו והכרתי את משפחתו ולא פעם הוזמנתי לארוחת חג. תמיד דאגתי שתהיה לי תשורה קטנה עבורם. כמקובל אצל הערבים מביאים בדרך כלל דברי מתיקה והבאתי לא פעם צנצנת  דבש מבית השיטה. כמובן שגם אני הזמנתי אותו לחדר האוכל שלנו, מאחר שעדיין לא הייתי נשוי לא יכולתי להזמין את משפחתו לחדרי, אבל לחגים או לחתונות בקיבוץ הזמנתי אותו, את אשתו והילדים. הוא הכיר את רוב החברים והיה תמיד אורח רצוי. גם הוא היה מביא קופסה עם דברי מאפה שהחברה אהבו מאוד.

 

סעוד היה פלח אמיתי. הוא ידע את עבודת האדמה היטב והיה איש חרוץ מאוד. הוא ידע בדיוק איך ומה מגדלים בעמק בית שאן. כאמור החלקות שלו היו בין החלקות שלנו, חלקות צרות וארוכות, לא יותר מכמה מטרים רוחב וארוכות כ-200 מטר ולא יותר. משום כך הוא עיבד את השדה עם סוס עבודה ומחרשה ערבית והרבה הרבה עבודת ידיים. על מיכון לא היה מה לחשוב. לנו היו  חלקות מעט יותר גדולות ויחד עם החלקות של סעוד אפשר  לעבד עם טרקטור וכלים יותר משוכללים, אבל איך עושים חקלאות באדמות בית שאן עם המים המלוחים  להשקיה, זה לא היה החלק החזק שלנו.

 

יום בהיר אחד בא סעוד עם רעיון חדש. כמקובל אצל הפלחים לא ניגשים מייד ישר לעניין. סעוד מציע לי שנעשה שותפות ונגדל ביחד דורה. הוא לבד לא יכול לזרוע דורה כי החלקות שלו קטנות מדי. לעומת זאת, הוא ילמד אותנו לגדל דורה בחלקות הגדולות יותר שלנו ושלו. אנחנו ניתן אדמה, מים, זרעים ועבודת מכונות והוא יזרע, יקטוף וידוש (כי לנו לא היה קומביין) ונתחלק ביבול. שותפות בחקלאות היה מקובל אצל הערבים אך שונה מזו שהציע סעוד. האדמה הייתה שייכת לאיזה אפנדי שישב בעיר וכל ההוצאות נפלו על הפלח כלומר על האריס. החלוקה לא הייתה חצי חצי. את הרוב לקח האפנדי ומעט נשאר לפלח. התייעצתי בקיבוץ והגענו למסקנה שזאת הצעה טובה. זהו גידול קיצי ונותן אפשרות טובה לנצל את הקרקע והמים בעונה זו ואם זה יצליח, גם הוא ירוויח ואנו לא נפסיד. כמובן שהחלוקה תהיה שונה, נתחלק חצי  וחצי. כך נולדה השותפות הראשונה שלנו שבמשך השנים התפתחה עד אשר הדבקנו לסעוד את התואר "מרכז המשק". לא רק בעבודה היינו שותפים, היינו שותפים בשמחות וכאשר היה לו צורך בתרופה או ייעוץ בריאותי תמיד יכול היה לפנות ולהיענות.

 

עם פרוץ המהומות, לפני מלחמת השחרור, רצינו לדעת על הנעשה בבית שאן, מה הלך הרוח ובאיזה מידה רואים בעין יפה את השותפות שלו עם היהודים. התברר שזה באמת מכביד עליו אולם הוא לא רצה להעלות את הנושא והיה מוכן להסתכן בגלל היחסים הטובים שנרקמו בינינו והכבוד שרכשנו אחד לשני.

 

את השותפות נאלצנו להפסיק אבל את הקשר המשכנו לשמור. פעם אפילו הסתכן מאוד והגיע בלילה לשער המשק וביקש לראות אותי. בקלות יכול היה להיפגע על ידי הערבים וגם על ידי השומרים שלנו. הוא מסר לי על שמועה המתהלכת בעיר שרוצים לפגוע באוטובוס אגד הבא מעמק הירדן, ובאמת כמה ימים אחרי כן היה ניסיון כזה.

 

אני בהחלט ראיתי את עצמי כחבר שלו והוא היה ידיד אמיתי וכאשר ערביי בית שאן ברחו, דאגתי שהוא לא ייפגע ויקבל תמורה עבור האדמה שהשאיר בין החלקות שלנו. כמובן עם השנים נותק הקשר סופית ואיני יודע מה עלה בגורלו.


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: