הפרימוס / אברמל ישראלי


הפרימוס
מאת אברמל ישראלי, חמדיה
איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן  

בשנים הראשונות של הקיבוץ, כאשר היינו בשנות העשרים של חיינו ומצב המגורים בחמדיה היה קשה למדי, גרנו כמה רווקים בצריף, כלומר באחד מתוך ארבעה חדרים שבו. גרו בצריף גם שתי משפחות כאשר לכל משפחה צירפו  גם "פרימוס". החדרים היו קטנים עם חלון אחד בלבד, בקיץ היה חם ומחניק ולעומת זה בחורף היה קר נורא.


איור מאת יעקב גוטרמן

חשמל לא היה כי לא היינו מחוברים לרשת הארצית והגנרטור לרוב היה מקולקל, כך שאם רצינו שיהיה אור בחדר נאלצנו לסגור את החלון , בגלל הרוח המשתוללת בערב בחמדיה ומכבה את מנורת הנפט, לכן רוב הזמן שהיינו בחושך או רבצנו לפני צריף חדר האכל ושרנו. לקרוא בשקט או להיות עם עצמך היו משימות בלתי אפשריות. לכאורה היה מקום רק לשלש מיטות בחדר. כמה חברים החלטנו לגור ארבעה בחדר ולכן הכנסנו מיטה תחתית שכל ערב היינו מוציאים אותה וישנים בה לפי התור. זה היה עליז מאד אבל גם קשה ולא נעים. אולם זה היה יותר אנושי מאשר להיות "פרימוס" בחדר של משפחה. קירות הצריף היו מדיקט דק וכל רשרוש שמעו היטב ומאחר והיינו  צעירים וליצנים עפו סיפורים סביב הנושא. סיפורים אמיתיים וגם לא כל כך אמיתיים. זה היה מביך מאד. גם המשפחות וגם "הפרימוס" פיתחו שיטות איך לגור ביחד. הרווקים רצו להיות כל הזמן שומרי לילה כך שלא יפריעו למשפחות והמשפחות לא יפריעו להם. כמובן זה לא תמיד הסתדר ולא פעם נקלעו למצב ביש. הייתה זו הרגשה נוראית כשידעת שאתה מפריע לבני אדם לחיות כבני אנוש. בכלל מי שהמציא את שיטת "הפרימוס" היה בטוח מזוכיסט או מופרע.

 

אני לא הסכמתי להיות "פרימוס" וגם לא הסכמנו כאשר נישאנו שיגור אתנו "פרימוס". כאשר הגיע זמן להינשא חיפשתי פתרון ועלה על דעתי רעיון משוגע, לגור במרפאה. התחייבתי לפני החובשת שלא ניגע, לא נשנה ולא נזיז דבר ואם יהיה צורך במרפאה נפנה אותה מיד. רצינו רק שתהיה פינה פרטית משלנו. להפתעתנו הסכימה האחות לסידור, כי משפחתה גרה עם "פרימוס". להגיד שזה היה פתרון אידיאלי לזמן ארוך, קשה לומר ולכן חיפשתי פתרון חדש.

 

בחצר המשקית, לא רחוק מהרפת היה יסוד של צריף שהורידו אותו, וצץ לי רעיון לבנות על היסוד "סוכה". מאחר שבמקצועי הייתי נגר לא הייתה לי בעיה מקצועית איך לעשות זאת. אספתי קרשים שונים שהתגלגלו בחצר וקניתי בכמה גרושים בבית שאן הערבית מחצלות וכך בניתי לנו "סוכה". הסוכה הייתה מספיק גדולה כך שאפשר היה להכניס 2 מיטות סוכנות, שני שרפרפים, מסגרת עם מדפים ומתלה שאפשר לתלות בגדים. בתקרה שגם היא הייתה ממחצלות וראו דרכם את הכוכבים (כמה רומנטי...) התקנתי סידור לתלות "כילה" נגד היתושים ומנורת נפט. את המיטות כיסינו בבד יוטה שאשתי רקמה עליו וכן וילונות למסגרת "הארון". הדלת  הייתה כמובן גם כן רק ווילון. לא פעם כאשר ברחו הפרות מהרפת ובקרו ב"סוכה", הם השאירו מזכרות לא סימפטיות, אך גם זה לא הפריע לנו. היינו מאד מאושרים עם הפינה שלנו. "הסוכה" הייתה "הדירה המשפחתית" הראשונה שלנו.

 


שווים               

קיבוץ ואקטואליה


סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: