מלחמת אחים / אברהם לביא ז"ל

מלחמת אחים

אברהם לביא ז"ל - איילת השחר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

"יש לי סיפור על הקיטור", הכריז מוטקה בקול, כדי לכבוש לו מקום בין המספרים. מוטקה, כבר מבוגר, אך באופיו הוא צעיר נצחי. קטן קומה, רזה, כפוף מעט, צבע עורו שחום וכולו נראה כמו חרוב מיובש. על כתפיו הצרות ראשו הגדול מדי, שפתיו דקות אך עיניו גדולות, חומות, יפות ושובבות. כאשר הוא גומר לספר בדיחה, תמיד הוא פורץ בעצמו בצחוק גדול ומסתובב על עקבו שני סיבובים, כמו סביבון.

איור מאת יעקב גוטרמן

"זה היה כשהייתי תורן בחדר האוכל", פתח הוא בלהיטות, "יום אחד אני שומע מתוך המטבח את קולה התרנגולתי של זילפה כשהיא מצווחת: "מוטקה! בוא הנה מהר, מהר מוטקה!!! בוא מהר, מהר..."

לא כל כך מהר, אני נכנס למטבח. "זילפה", אני שואל", מה קרה? נשברה הקערה? נקרעה לך החגורה? נפלו העציצים? נגנבו העציצים?".

"לא", היא אומרת בחיפזון, "אין קיטור".

"נו מה אני יכול לעזור? אני לא מומחה לקיטור ולא למוטור, לא מנכ"ל ולא בקר. ידוע הוא שאינני אלא נגר".

 "שמע", היא זועקת,  "צריך לקרוא לעמיאל שיבוא לתקן, אתה רזה כזה וקל רגלים, אם לא תמהר לא יהיה מרק לארוחת הצוהרים".

אני מטייל להנאתי, מגיע למסגרייה ומוצא את עמיאל יושב ושותה קפה.

"עמיאל", אני קורא לעברו, "הקיטור דפוק".

"נו אז מה אתה רוצה ממני?", הוא שואל באיפוק, "אני שותה עכשיו קפה מר בלי סוכר, תבוא מחר".

"אם לא תתקן את הקיטור אחת ושתים, לא יהיה מרק לארוחת הצוהרים!".

"אתה בטוח שהקלקול שייך לי? אולי מה שמקולקל זה החשמל? לך לירחמיאל!".

"למה נלך פעמיים? בוא  נקרא לירחמיאל ונתפוס שתי ציפורים במכה אחת".

" לא, לא ולא", הוא נחרד, "אתו אני לא הולך לשום מקום! אנחנו ברוגז, לא חברים, לא מדברים".

הוא קם באי רצון, רחץ את הספל, הניח בארון ונלווה אלי. בדק פה סובב שם ופסק: "הקלקול אינו שייך למים לא לגז ולא לאש! החשמל, זה מה שמקולקל! הפנה את עורפו והפטיר כשהוא מתרחק והולך, "לך תקרא לחשמלאי ירחמיאל".

אני רץ לחשמלייה ומוצא שם את ירחמיאל יושב ושותה קפה.

"ירחמיאל", אני קורא לו, "אין קיטור תבוא לתקן את החשמל ".

"מי אמר לך שהקלקול הוא בחשמל?", אמר בין לגימה רעשנית אחת לזולתה והרגשתי שהוא יודע מראש את התשובה: "לך לעמיאל, לקיטור הוא אחראי ולא אני"

"כבר הייתי אצלו. הוא היה, בדק ופסק שמה שהתקלקל - זה עניין של חשמל".

"תמיד הוא אומר ככה, גאון, זה לא אומר שזה נכון!"

"שמע", אני מנסה את התחבולה האחרונה: "אם לא יהיה קיטור, לא חשוב ממה - חשמל, גז או מים, לא יהיה מרק לארוחת הצוהריים".

"טוב אני בא, אני בא". קם, רחץ את ספלו ונגרר בעקבותיי במעלה הגבעה. בדק פה סובב שם, לחץ על כפתורים שונים ובסוף הכריז בקול רם: "אמרתי לך מראש שהעניין הוא אש ומים לא חשמל, לך לעמיאל ותגיד לו שאם הוא לא מתקן את האש, הגז והמים, לא יהיה מרק לארוחת הצוהריים".

מה אני יכול לעשות עכשיו... אני חוזר אל זילפה ומספר לה המוצאות אותי.

"אתה חושב שלא ידעתי", צהלה היא צהלת ניצחון מוזרה:

"תמיד הם אומרים כך, אך מה לעשות? זו היא הפרוצדורה".

"מה נעשה עכשיו?", אני שואל מאוכזב.

"לך למזכיר ותספר לו את כל הסיפור, אבל לו, למזכיר, כדי שיהיה קצת נרגש, תגיד שלא יהיה גולש. זה מאד חשוב, כי לדידו גולש הוא מאכל מאוד אהוב".

"אם זה כך, למה לא הלכתי ישר אל המזכיר?"

"אתה אומנם חכם, די חכם, אך את העניינים אינך מכיר! הוא היה שואל אותך: "אצל עמיאל היית? את ירחמיאל שאלת? והוא היה שולח אותך אליהם, אז מה הרווחת?!"

בקיצור, אני הולך למזכירות ומוצא את המזכיר, כתריאל, יושב מאחורי המכתבה הענקית שלו שותה קפה. אבל לכתריאל השמנמן יש גם וופלים, היה טובל אותם בקפה ומוצץ אותם בהנאה רבה.

"מה הביא אותך אל מוטקה? הנגרייה נשרפה או אולי העצים מתפוצצים?".

"לא, אני עכשיו בתורנות בחדר האוכל".

"נו אז לבטח אין קיטור", הוא מסיק בהדור, "עמיאל אמר שזה בגלל החשמל המקולקל וירחמיאל אמר שהגז לא זז, המבער לא בוער והמים לא זורמים, נכון?".

"נכון", אני אומר, "איך ידעת?".

"אתה רואה, יש לי מוח מזהיר, את הכל אני מכיר, בגלל זה אני מזכיר. היא אמרה שלא רק מרק אלא גם גולש לא יהיה נכון?... איזה גולש", הוא ממשיך, "היום יום שני, אוכלים דג פילה. לא צריך להיות גאון גדול כדי לדעת זאת. הם תמיד אומרים את אותו הדבר", הוא מושיט כלפי את אצבעו המטופחת ומכריז: "הנה ראה באצבע אחת אני מתקן לך את הקיטור בציק או צ'אק" (כך הוא אמר במקום להגיד צ'יק-צ'אק).

בעוד אני תוהה איך יעשה זאת, כי ידוע, שהוא בעל שתי ידיים שמאליות, והוא טופח בגאווה על חזהו השעיר, מאנפף מנגינה שאינה שייכת לשום שיר, מאזין לשפופרת הטלפון ובאותה אצבע ממש מחייג בחוגת המכשיר. ממשיך לזמזם, קורא בלחש את הספרות ומפסיק מדי פעם כדי להעיר הערות:

"תשע, מממ או ... יש קו. לא פשוט להיות מזכיר, תשע שלוש, צרך לדעת הכל, הכל להכיר, שתיים ארבע שמונה, מה עשית? או כן חסר לי משהו 8 בדיוק  932488 עכשיו זה בסדר,  מצלצל, מממממ נו... הוא מהנהן, "הלו עדיאל? איזה שם מצחיק לבחורה, יותר מתאים עדיאלה", הוא אומר לי בכסותו את הפומית בכף ידו הבשרנית... "שלום עדיאל, כן אני כתריאל ... תני לי את גבריאל! ... מה זאת אומרת איננו, הוא חייב להיות, עזבי שטויות, אל תעשי לי בעיות ... זה דחוף מאוד!... כן... הוא בדיוק עכשיו הגיע עם הטנדר שלו? ... זה תמיד אותו דבר, זו האמת", אמר הוא לי בכסותו את הפומית בכף ידו המדושנת, "נו תני לי אותו מהר... גבריאל... שלום לך ... בטח, אלא מה? הקיטור דפוק ... כן, כן הכל מסודר , עמיאל? ירחמיאל? אלמלא שניהם לא הייתה לך פרנסה תודה לאל!... בעוד שעה? השתגעת? אם לא תבוא מייד לא יהי מרק לארוחת הצוהריים, הם יעשו ממני גולש!... אח, ממזר שכמוך אין חשש, נכון ... אתה חכם כמו דוקטור, אי אפשר לעשות גולש בלי קיטור ... עוד רבע שעה? ... בסדר... אל תבלבל את המוח יא –עייני, אין לך אף אחד שמשלם כמוני... זהו אני מחכה לבאות, יאללה להתראות".

גבריאל בא עם כל המכשירים וחלקי החילוף ובחלוף כחצי השעה  הקיטור התחיל לעבוד... הגז זז, המבער בער, המים זרמו והחשמל יעני, נורמל.

"מה היה שם"? שאלתי את גבריאל מתוך סקרנות אמיתית, "חשמל, מים, או גז מה שם לא זז"?

הכל אומר גבריאל, שהוא הכל יכול, בעודו מחייך ומנגב את ידו... "

"זאת אומרת ששניהם עמיאל וירחמיאל, בדקו ואכן צדקו?"

"כל אחד מהם צדק כאשר את המערכת של חברו בדק, יודע אתה מה קורה כששני הצדדים צודקים?"

"מה קורה", אני שואל בסקרנות מדומה, הוא עונה בגיחוך "פורצת מלחמה".

שווים               

קיבוץ ואקטואליה

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: