אובססיה / אברהם אילת

אובססיה

אברהם אילת - כפר מסריק

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

הקיץ האחרון של המילניום עבר על צוויגל בטרוף מוחלט ועצם המשפט הזה אומר שמשהו נורא קרה.

איור מאת יעקב גוטרמן

שמו היה מרדכי אבל איש כבר לא זכר את הפרט הזניח הזה. הוא היה מהבחורים היותר שפויים, אפשר בקלות לומר היותר אפורים, אם לא מחוקים לגמרי. אלינו הגיע ביחד עם ההשלמה של בוגרי בית הספר החקלאי מקווה ישראל שהגיעה כגרעין נח"ל והיה מאחרוני החבורה שנשארו בקיבוץ. גובהו, רזונו וצורתו הגמלונית הדביקה לו את הכינוי "לולב" אבל ליצן מקומי תירגם את הלולב ליידיש וכך נקבע בתודעה המקומית השם ואיש לא ערער עליו...

 

באביב של אותו קיץ מתחילה פרשה, שהיום - כמעט קשה להאמין שדבר כזה אכן התרחש בחצרנו.

 

באביב, כמו תמיד באביב, ביחד עם כל הסימנים המוכרים והנדושים, עולה לפתע גם רמת ההורמונים בדמם של בעלי החיים מכל הסוגים וזה כולל גם את אלו ההולכים על שתיים.

צוויגל, שכבר חצה את ארבעים וחמשת האביבים הראשונים של חייו, היה בטוח שהוא, עם ההורמונים כבר מזמן גמר אלא שאז נפל עליו החלום המוזר והמדהים והבלגאן התחיל.

 

בחלומו, דווקא בשנת הצהריים, הופיעה לה כרמית, בתה של 'מרסלה היפה'. כרמית עצמה, נפלה קרוב לגזע של אמה ונחשבה לנערה היפה ביותר בקיבוץ אם לא בעמק כולו. החלום שלא כמו חלומות אחרים, היה מציאותי עד להדהים... כשהתעורר מיוזע ונרגש זכר אפילו את ריחה של כרמית שלא לדבר על עורה המתוק ובעיקר את שלושת הנקודות בצורת סגול, הקטנות אך שאי אפשר היה להתעלם מהן, על שדה הימני...

 

אחרי ההלם הראשון החליט מיד החלטה הגיונית - "זה היה חלום, ועם חלום לא מתעסקים - היה ונמחק ואיננו ודי...." אבל ההורמונים... הם חשבו אחרת.

 

מאותה שנת צהריים סתמית התחיל מחול שדים שאין לו הסבר ואין לו פשר.

 

בעל כורחו, הוטל חסר אונים למשימה הזויה - לבדוק לאשורו האם המראה החי המדויק והמציאותי כל כך שראה, כמעט ונגע בחלומו, אמת, או שמא היה זה רק חלום.

 

צוויגל, שההיגיון היה תמיד הצד החזק של אישיותו המצטנעת והנחבאת אל הכלים, לא עמד במבחן וכמו נשרו משנותיו שלושים שנה באחת. כל היום (וגם הלילה) היה עסוק בתכנון ומזימה - איך הוא בודק ומוודא את הפרט הנורא שהפך את חייו לסיוט.

 

בחשמליה, היה מפוזר עד להדאיג ושותפו הותיק איצקו, פשוט לא הבין מה קורה ואיך בן אדם משתנה ככה בין יום.

 

שבועות עברו והתמונה מהחלום לא יצאה לו מהראש. בייאושו חשב לגשת ופשוט לשאול את עומרי, החבר של כרמית, אבל לא הצליח בשום אופן לנסח את השאלה בדרך שלא תגרום להרמת ידיים אלימה ובאלימות הוא לא היה חזק...

 

לקראת עונת הרחצה, כשתיקן את התאורה במקלחת בריכת השחייה שם לב שגג המקלחת עשוי מחצלת ואולי מכאן תבוא ישועתו. אלא שכאשר ניסה להתגנב לשם, הכריע משקלו את הגג הישן והוא נפל ברעש גדול לתוך המקלחת. מזל שחוץ ממכות יבשות וכאב גב נוראי, איש לא תפס אותו בקלקלתו.

 

ככל שניסה להתרחק ולשכוח כך חזר אליו החלום והמראה החלומי שראה ועוד מעט והיה משתגע ממש. מזל שהקיץ הגיע והחום והלחות של העמק גרמו להזעה מוגברת שהורידו את רמת ההורמונים בדם וגם החלום שנראה כבלתי מנוצח התחיל לפוג ולאבד מכוחו.

 

החיים התחילו לשוב למסלולם הרגיל, שלא לומר שגרתי, ואפילו צוויגל חזר לדמותו הישנה ואי אפשר היה להבחין בסימני המצוקה שכמעט והוציאו אותו מדעתו רק לפני שבועות אחדים.

 

מה שטרף בסוף את כל הקלפים הייתה הכביסה המלוכלכת. אחר הצהריים של יום ג' (היום הקבוע שלו) נסע על אופניו לזרוק כביסה במכבסה. בעודו מוריד את ערמת הבגדים והמגבות מסבל האופנים שלו חש פתאום צורך להשתין ומיד!

 

הוא הניח את ערמת הכביסה על הדשא ליד אופניו וניגש לשירותים שמאחורי מחסן הבגדים. בעוברו במסדרון האפלולי בדרך לשירותים הבחין פתאום בסדק אור שבוקע מהחלון. כשנעצר לרגע, התחיל ליבו לדהור בקצב ועוד מעט ויצא מתוך חזהו. בצד השני של הוילון הסדוק סידרה רימונה 'הקומונרית' תא מדידה לבחורות. אז גם נזכר במודעה הגדולה שהייתה תלויה בשבוע האחרון על לוח המודעות בכניסה לחדר האוכל והמכריזה בקול גדול:

תערוכת חזיות של טריומף - הזדמנות של ממש

לסוף עונת הקיץ וחיסול כל המלאי.

כל הבחורות מוזמנות!

 

צוויגל עמד, המום מעצם התעוזה שגילה, העובדה שלא הסתלק משם הייתה בניגוד גמור לכל מה שהוא עצמו חשב עליו.

 

עוד הוא עומד קפוא על מקומו, נפתח תא המדידה ומי שנכנסה אליו באותו רגע הייתה לא אחרת מאשר - כרמית.

 

התא היה קטן והיא נאלצה להתקרב לחלון כשהורידה את חולצתה ופשטה את החזייה כדי למדוד אחרת. נשמתו של קוקו נעתקה כאשר ממש כמו באותו חלום איום ונפלא  התנוססו שני שדיה של כרמית הנהדרת מול עיניו במרחק של נגיעה. הרבה זמן לא היה לו אבל הוא הבחין מיד ובוודאות שאין עליה עוררין בשלוש נקודות קטנות ומזהירות בצורת סגול מדויק על שדה ... אבל השמאלית.

 

בסערת רגשותיו לא יכול היה להבחין במישהי שעברה במקרה במקום וזיהתה אותו לתדהמתה, מתקשה להאמין למראה עיניה....

 

יומיים אחר כך קיבל הזמנה דחופה לברור במזכירות ועד שהמזכיר התפנה מפגישה קודמת ישב חפוי ראש בחדר הכניסה, חושש מכל מי שעלול לראות אותו בקלונו וכל הזמן היה עסוק בשאלה אחת ויחידה: איך לעזאזל הגיע השד הזה לחלומו ואיך היה ימני בחלום ואילו בחיים לפתע עבר שמאלה...

 

פתאום באה לו הארה גדולה: "זאת האימא מרסלה! לה היה סגול קטן כזה על השד הימני!"

 

רבים בקיבוץ ידעו על כך, אפילו אני...

 

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: