החמצה זוהרת / אבישי גרוסמן

|

החמצה זוהרת

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

מנחם ברנס עלה על במת הנואמים בצעדים קלילים.
איור מאת יעקב גוטרמן

נעול בנעלי עבודה כבדות, לגופו סוודר בצבע בז' עליו מרוחות קליפות תפוזים עדות להיותו עובד במפעל השימורים של קיבוצו, עצר מול דוכן הנואמים ומייד החל לשאת את דבריו. הקהל, תלמידי כיתה י"ב שנאספו מכול רחבי התנועה הקיבוצית ישב מרותק, עיניים מעריצות נתלו בדובר שהיה ידוע כנואם מעולה. ניסוחיו המבריקים של מנחם, הפשטות הצודקת של ההסברים שנשמעו מפיו, חוש ההומור החד שנשתלשל בין המשפטים שעסקו בשאלות הרות גורל של התנועה והמדינה, כול אלה גרמו לשומעיו הנאה הנשענת על התחושה שאנחנו צודקים ובקרוב בימינו גם רוב הצבור במדינה הצעירה יכיר בכך. לאחר שהסתיים שלב השאלות עליהן השיב במשפטים קצרים ומדודים, ירד מנחם מהבמה תוך שהוא מסביר לקהל שומעיו שעליו למהר ולחזור לעבודה במפעל.

 

הקסם המנחמי, היכולת לעצב דרכים, להוביל ולהנהיג קסמו לרבים. הוא טיפס ועלה במדרג התנועתי-מפלגתי, והפך לאלטרנטיבה מאיימת על המנהיגות ההיסטורית הותיקה של תנועתנו. מנחם הפך למנהיג הבלתי מוכתר של צעירי התנועה ונראה היה שדרכו סלולה אל הצמרת.

 

מחסומים שהוצבו בדרכו על ידי הנהגת התנועה, גירושים מאשתו ומאם ילדיו, נישואים עם אישה שהכיר במהלך שירות מילואים ארוך, הובילו את מנחם אל עזיבת הקיבוץ. מונהגיו שחלקם העריצו את אישיותו וכישוריו נשארו ללא רועה, ללא מנהיג. השבר היה גדול ורבים סחבו את השפעותיו עליהם במשך ימים רבים.

 

לאט ובהתמדה החל מנחם לטפס גם בזירה החיצונית. בתחילה קיבל תפקיד בכיר בחברת העובדים ולאחר שנים אחדות הפך למנהל בנק מהגדולים במדינה.

 

מנחם הפך לאיש אמיד, רכש בית מפואר באחד מאזורי היוקרה, ונראה היה שדרכו סלולה אל מוקדי הכוח הכלכליים של המדינה. עד שהשתבשו הדברים ומנחם נאלץ לעזוב את כול תפקידיו. מהיום למחר. מיד. משהו עלום הדיף ריח לא טוב, ריח של כשלון ערכי בתחומים עליהם היה נוהג מנחם להרבות בהסבריו כאשר היה נושא את דבריו בכנסים תנועתיים.

 

שנים חלפו. מנחם נשאר ספון בביתו, מדי פעם היה מפרסם בעיתונות היומית מאמר קצר בתחומים כלכליים-חברתיים, עד שנדם. שנים אחדות לפני שהלך לעולמו פגשתיו ברחוב. החלפנו בינינו מילים של סתם כדי לצאת מהמבוכה שאחזה בשנינו. התבוננתי בפניו של מי שהיה מיועד להיות מנהיג מוביל ומטווה דרך בתנועה ואולי גם במדינה כולה, שאת אישיותו וכישוריו הערצתי בנעורי. צביטה גדולה של צער מילאה את ראשי כאשר נוכחתי לדעת שהקסם המנחמי, אותו זכרתי מנעורי הועם מאוד. דיבורו היה איטי וחסר השראה, חיוך מוזר היה משוך על פניו, ונראה היה שנשארו רק שיירים חבוטים שהעידו על מי שהיה או מי שיכול היה להיות אם הדברים היו מתגלגלים אחרת.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: