יהונדב / אבישי גרוסמן

יהונדב

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

אתה רעב? יש לי בתיק סנדויץ שאשתי הכינה לי. אתה יודע, אני תמיד לוקח איתי משהו לאכול. ההרגל הזה נשאר לי עוד מהימים שלא הייתי בטוח שיגישו כיבוד במהלך הישיבה.

איור מאת יעקב גוטרמן

יהונדב, בורר ותיק, פתח את תיקו ושלף ממנו סנדויץ עטוף בשקית ניילון. יאיר, שותפו לנסיעה ולצוות הבוררים, סירב סירוב רפה לקבל את מה שהגיש לו ידידו. השניים אכלו בשתיקה, שלחו מבט מודאג לעבר שיירות המכוניות שהיו תקועות בפקק לפניהם. האוטו הישן בו ישבו השניים התקדם באיטיות, נוסע ועומד חליפות. תגיד יהונדב, איך זה שאתה קיבוצניק אדוק, הסכמת להנהגת מודל רשת ביטחון בקיבוצך? יאיר הפנה את השאלה לעבר חברו לנסיעה בתקווה לנצל את הזמן הכפוי שעמד לרשותם, זמן איכות הנובע מאילוצי הפקק הארוך שתחילתו לא נראתה באופק.

 

לאחר שסיים לנסח את שאלתו שלח מבט לעבר חברו ומייד התחרט. פניו של יהונדב הפכו לקשים, כמעט עוינים וניכר בו שהשאלה שהפנה אליו שותפו נגעה בעצב רגיש וכואב. הנסיעה התמשכה, השאלה עמדה בין השניים ויהונדב המשיך לשתוק. לפתע, קצת לפני הכניסה להרצליה, הפנה יהונדב את מבטו לעבר שותפו לנסיעה, השתעל קלות כאילו מכין את מיתרי קולו. שאלה קשה וכואבת שאלת, שאלה שהתשובה עליה טורדת את מנוחתי כבר שנים. הסיפור הוא פשוט, ממוקד ומתמשך. השעה הייתה אולי אחת עשרה בלילה. אשתי ואני התכוננו ללכת לישון כאשר נשמעה דפיקה בדלת. בלי לחכות לתשובה נכנס לדירתנו בננו הבכור יפתח, שמילא באותה תקופה את תפקיד מרכז המשק של קיבוצנו. יפתח הוא בננו הבכור אביהם של שלושת נכדינו החיים אתנו בקיבוץ. הוא תפס את מקומו על הכורסא אותה הוא מחבב במיוחד וביקש מאשתי שתכין לו כוס תה יחד עם חתיכה מעוגת השוקולד שהוא אוהב. לאחר שסיים ללגום את כוס התה, השפיל את מבטו, מעשה שהוא נמנה מלעשותו בדרך כלל ואמר: באתי לבקר אתכם בשעה כל כך מאוחרת היות ומה שברצוני להגיד לכם הוא חשוב ביותר. אתם יודעים, פתח יפתח ואמר, מחר בשיחת קיבוץ תעמוד הצעת השינוי להצבעה. בשבילי ובשביל אשתי תוצאות ההצבעה הן חשובות ביותר, ניתן לכנות אותן קובעות גורלות. אני רוצה שתדעו שאם הצעת השינוי לא תעבור החלטנו החלטה משפחתית לא להמשיך יותר להיאבק על רצוננו בשינוי אורחות חיים בקיבוצנו. דחית ההצעה תוביל אותנו לממש את החלטתנו לעזוב את הקיבוץ ולחיות בצורת חיים אחרת. נמאס לנו לחיות בצורה בה הפרזיטיות חוגגת. אני רוצה שתדעו שמבחינתנו הכול מוכן. יש לנו מקום מגורים, מקומות עבודה מובטחים, סידורים חינוכיים לילדים, ורק החלטה סופית עדיין לא קיבלנו. בעוד שבוע, לאחר שנדע מה החליט הקיבוץ בהצבעת הקלפי, נחליט על צעדינו. אני יודע שלגביכם, במיוחד לגבייך אבא, החלטתנו לעזוב את הקיבוץ כתוצאה מאי קבלת תוכנית השינוי היא קשה ביותר. בנוסף לכך שהנכדים שלכם, היחידים שחיים אתכם כאן בקיבוץ, לא יחיו כאן יותר, קיימת גם, אולי בעיקר שאלת האמונה, שאלת הראוי לחיות בו, כפי שאתה נוהג לומר. אני יודע שאתה אדם מאמין, קיבוצניק שרוף, הרוצה בכול מאודו בהמשך קיומו של הקיבוץ המסורתי. אני יודע כמה השקעתם שניכם בעיצוב המקום הזה, על מה ויתרתם ועד כמה תכאב לכם העובדה שנכדיכם לא יחיו לידכם וכדי לפגוש בהם תצטרכו להרחיק עד הדרום הרחוק. אבל לנו נמאס. ההחלטה נפלה ומימושה תלוי בשאלה האם יאשר הקיבוץ את הצעות צוות השינוי. חשוב לי שתדעו את העומד לקרות, תשקלו בכובד ראש כיצד להתבטא בשיחה ובעיקר כיצד להצביע. יפתח סיים את דבריו, העביר את מבטו ממני לאשתי וחוזר חלילה, קם ממקומו ועזב את החדר.

 

לשיחת הקיבוץ שהתקיימה למחרת לא הגענו ובקופסת הקלפי שהתקיים שבוע מאוחר יותר הצבענו בניגוד להשקפת עולמנו. ומאז עולמי הסתכסך עלי, תחושת בגידה בעצמי נוגעת ברצוני הטבעי לראות את נכדיי על ידי.

 

הצלחת, יאיר ידידי, מבלי שתתכוון, אולי, לגעת בפצע פתוח ומדמם, פצע שלא ייסגר כנראה לעולם. יהונדב שלח מבט מהורהר לעבר חברו לנסיעה. אבל, המשיך את דבריו כאילו הוא מדבר אל עצמו, הנורא מכול התרחש שנה לאחר קבלת הצעות השינוי. במהלך ישיבת ההנהלה הכלכלית של הקיבוץ, קיבל בננו יפתח התקפת לב ומת במקום. בן ארבעים ותשע היה במותו. מכה התיישבה על מכה ואני מתקשה לעמוד בעומס הרגשי הנובע מהשילוב הזה. יאיר דימה לראות דמעה בזוית עינו של שותפו לנסיעה שנחשב בדרך כלל לאדם מאופק. האוטו שהגיע למגרש החניה, התמקם בשורה הראשונה של המכוניות, השניים יצאו ממנו וטיפסו במדרגות בדרך אל חדר הישיבות.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: