לא שלך ים / אבישי גרוסמן

 

לא שלך ים

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מקללות הדדיות עבר הריב בין השניים לתגרת ידיים. אורי בן הקיבוץ ניסה להגן על פניו מפני מכותיו המדויקות והמכוונות היטב של דנקו שהצטרף לקבוצתנו לאחר שהגיע לארץ לקראת תום מלחמת העולם השנייה מיוגוסלביה יחד עם קבוצת נערים בני גילו שלרבים מהם נוספה הסיומת "קו".

איור מאת יעקב גוטרמן

יושקו ובנקו הצטרפו לקבוצה המבוגרת מאתנו בשנה, קבוצת "אורן". דנקו, שהיה צעיר בשנה מהילדים שהגיעו אז לקיבוץ, צורף לקבוצתנו, קבוצת "תומר". הוא היה בן גילנו ומלאו לו לפני ימים אחדים שמונה שנים. עקבות השנים הקשות שעברו עליו במהלך מלחמת העולם ניכרו היטב בגופו הצנום, בידיו הרזות שנמשכו בחוסר סימטריה מתוך גופו ובעיקר בפניו שהיו ארוכים וצרים ובמרכזן עיניים חשדניות המופנות כל העת לצדדים... אולי כאמצעי הגנה בפני רעה שיכולה לבוא עליו לפתע.

 

כנראה שתנועה או דיבור מחשיד של אורי עוררו בו את יצר ההתגוננות מפני סכנה אפשרית והוא הקדים להתנפל על חברו לקבוצה מבלי שזה יהיה מוכן והכה אותו בפניו. אורי נפל על האדמה, הליט את פניו בידיו והחל לבכות. לאחר רגע של התאוששות קם על רגליו והחל להשיב לדנקו במכות מכוונות היטב.

 

פתאום, כאילו משום מקום הגיע אווה המטפלת של הקבוצה, תפסה את השניים בידיהם, הרחיקה אותם האחד מהשני והסבירה להם שאצלנו לא משתמשים בידיים כדי לפתור בעיות או אפילו אי הסכמות.

 

אורי לא חדל מלטעון בקול בוכים שדנקו הוא שהתחיל בריב הזה והוא לא יודע מהי הסיבה. לעומתו נשמע קולו הבוכה של דנקו שלא אמר מילת הסבר אחת להחלטתו להכות את אורי בפניו... אולי לא יכול היה להסביר לעצמו את הסיבה שהייתה מונחת בוערת ובלתי מפוענחת בתשתית אישיותו שעוצבה בתקופת השואה שעברה עליו בעיר זאגרב שביוגוסלביה.

 

אורי הלך לו לדרכו אבל המטפלת המנוסה שמעה את דבריו המקוטעים של דנקו והבינה מהם שהוא עדיין רוצה להמשיך בהתכתשות כדי להשיב לאורי את מה שהרגיש שמגיע לו. הוא ניסה להשתחרר מאחיזת ידה של המטפלת אבל היא הייתה חזקה ונחושה לא פחות ממנו.

 

"נצטרך לשקול האם לקחת אותך היום, לטיול של הקבוצה לים", אמרה המטפלת ודנקו הסתובב, שלח לעברה מבט זועם ואמר: "לא שלך ים, לא שלך ים". עד שנרגע וחדל ליבב.

 

שנתיים מאוחר יותר הועבר דנקו מהקיבוץ שלנו למוסד חינוכי אחר. איני יודע עד היום את הסיבה, אולי קשיים בלימודים ואולי קושי בהסתגלות לחיים במסגרת חברת הילדים שלנו. דנקו נעלם מחיינו שהמשיכו להתנהל במסגרת המסלול הקיבוצי הקלאסי. רק אמירתו הנחרצת והנזעמת "לא שלך ים" היוותה זיכרון עמום ומקור לחיוכים לגלגניים ולעיתים אפילו לצחוק משוחרר כאשר שמו הוזכר בהתכנסויות של חברי הקבוצה. אנחנו סיימנו את חברת הילדים, עלינו למוסד החינוכי ולאחר סיום חוק לימודינו התגייסנו.

 

ערב אחד, כאשר התכנסנו כהרגלנו בחדר של אחד מחברי הקבוצה, לוגמים קפה ומפצחים גרעינים לפתע סיפרה שלומית, כאילו בדרך אגב, שלפני ימים אחדים נודע לה שדנקו נהרג במסגרת פעילות סודית של חיל הים באזור אילת. "אני ידעתי שהוא התגייס לחיל הים אבל לא ידעתי", המשיכה ואמרה, "עד כמה מסוכן התפקיד שלו במסגרת החיל".

 

"לא שלך ים" הפטיר עמית, כאילו הזכיר נשכחות אבל הפעם איש מאתנו לא צחק.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: