ציוויליזציות סותרות / אבישי גרוסמן

ציוויליזציות סותרות

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

ערב יום כיפור. המועדון לחבר מלא אנשים שבאו לשוחח, להקשיב ולהביע דעה. המנחה מציג את הנושא, מוקרן סרט שמטרתו למקד את הדיון, ואת רשות הדיבור לוקח הפרופסור.

איור מאת יעקב גוטרמן

ידען גדול הוא הפרופסור שלנו, אקדמאי מוערך וחוקר רב פעלים בנושאים הקשורים להיסטוריה היהודית בימי קדם. כאשר עוסקים בנושאים הקשורים לדילמות מוסריות בשעת מלחמה, אין כל אפשרות להשוות בינינו, היהודים, לבין שכנינו הערבים, קבע הדובר המלומד ושולח מבט מנצח לעבר קהל שומעיו. אנחנו שייכים לציוויליזציה המערבית המכירה בזכויות האדם, בזכויות העמים לממש את זכותם להגדרה עצמית, ציוויליזציה המלמדת שיש להימנע ככול האפשר משימוש באמצעים אלימים למען להשיג מטרות. בנוסף לכך אנחנו דוגלים בזכות לחירות מחשבתית לכל אדם באשר הוא. בעוד הם, הערבים, שייכים לציוויליזציה אחרת, שאינה מכירה בזכויות בסיסיות אלה. תרבותם היא תרבות רצחנית, כוחנית, השוללת מכול וכול את עקרונות הליברליזם בהם אנו דוגלים. כך קבע בטון מלומד המשרה ביטחון על קהל שומעיו. והמסקנה המתבקשת, הוסיף הפרופסור היא שאין אפשרות להגיע להבנה המוליכה לפשרה בין שתי הציווילזציות העומדות האחת אל מול השנייה.

 

הדיון נמשך אל תוך הלילה. הפרופסור הביא מובאות היסטוריות לחיזוק עמדתו, קרא קטעים ספרותיים וציטט חוקרים לחיזוק עמדתו. בשעת לילה מאוחרת הסתיים הדיון, וכל המשתתפים התפזרו לדירותיהם למנוחת לילה של ערב יום כיפורים.

 

לקראת חצות עלה חומו של אורי בן השנתיים. תלונותיו הבלתי ממוקדות התרכזו באזור המפשעה, נשימותיו היו כבדות והוא התקשה להירדם. בעצה אחת עם האחות המקומית, בהיעדר הרופא החליט אביו של הילד לקחת אותו למיון בבית חולים סמוך. בהגיע המכונית הנהוגה על ידי האב ובתוכה הילד המתפתל מכאבים לצומת המרומזר, נשמע לפתע רעש שלא ניתן לטעות במקורו. היה זה קול הנפץ של אבנים שניחתו על האוטו מתוך החשיכה שעטפה את המקום. נהג האוטו עצר, דומם את המנוע בניסיון לאתר את משליכי האבנים. אבל הדבר לא עלה בידו. מדי פעם הבליחה מתוך החשיכה דמות צעיר חובש כיפה לבנה, הבליחה ומיד נעלמה לתוך החשיכה, בחסותה המשיכו האבנים לעוף, לשבור את חלונות המכונית בתוכה שכב מתפתל מכאבים הילד אורי שהיה בדרכו לבית חולים.

 

הציוויליזציה הכוחנית אמרה את דברה, הביעה את עצמה בעוצמה ובבהירות מלאה באמצעות אבנים ומסמרים שפוזרו על הכביש. הפרופסור ישב במושב האחורי של המכונית, מחבק את נכדו החולה שהמשיך לייבב בקול נמוך, כמו מי שכוחו תש.

 

אולי זורקי האבנים אינם כלל יהודים? אולי אלה הם ערבים חובשי כיפות כדי להטעות את המתבוננים בהם? הרהור מרגיע זה חזר ועלה בראשו של הפרופסור כאשר זיכרון דבריו בהתכנסות שנסתיימה רק לפני שעות אחדות הדהד בראשו ולא נתן לו מנוח. הוא ניסה לגייס את כול תעצומות הנפש כדי ליישב את המבוכה שקמה ועמדה בין תאורית הציוויליזציות הסותרות זו את זו לבין המציאות הלילית שנשקפה אליו מבעד לחלון המכונית שחלונותיה נופצו לרסיסים.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: