טריקת דלת / אבישי גרוסמן

 

טריקת דלת

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

"בבקשה, תקפיד לסגור את הדלת בשקט", אמרה לי איזמרלדה, המטפלת הפיליפינית ועיניה הביעו כעס מהול בעוד משהו שלא ניתן היה לי להגדירו.

איור מאת יעקב גוטרמן

"את מתכוונת רק בלילה?" שאלתי בפליאה גדולה. "לא. אני מתכוונת במשך כול היום השיבה איזמרלדה ופנתה ללכת לטיול היומי עם אשתי".

 

הופתעתי ולאחר מכן התגנבה לראשי הפליאה על החוצפה של העובדת הגרה בביתנו שכך היא מדברת אלי. לאחר שנרגעתי ניסיתי להבין מה גרם לאיזמרלדה, אישה שקטה מטופחת ומנומסת באופן מיוחד לפנות אלי בטון כעוס כול כך.

 

יש פה משהו שאינו גלוי לעין, משהו המציק לה ואינו חשוף למתבונן מבחוץ, חשבתי לעצמי. אחרת לא ניתן להסביר את טון דיבורה שהוא חורג כול כך מזה הנקוט על ידה בדרך כלל.

 

"הוא היה בערך בגילך, רזה, בגדיו נראו תלויים עליו כמו על קולב שבור ותמיד נדף ממנו ריח רע". פתחה איזמרלדה תוך שהיא מתבוננת ישירות לתוך עיני.

 

"הם גרו במושב מרוחק ומוזנח בדרום הארץ. התחבורה אליו וממנו הייתה קשה ולעיתים הייתי נאלצת לחכות שעות עד שאוטובוס המוביל למרכז הארץ יגיע. הקיבוץ שלכם, בו אני עובדת עכשיו נראה כההפך הגמור מהמקום בו עבדתי בעבר". לאחר שתיקה קלה המשיכה איזמרלדה את סיפורה כאשר דמעה קטנה מתגלגלת על לחיה ונעצרת על סנטרה. "ידעתי שאינו מקפיד להתרחץ כול יום ורק לעיתים נדירות החליף את בגדיו התחתונים. טיפלתי במשך כשנתיים במשק ביתו ובעיקר באשתו שחלתה באלצהיימר, אישה נחמדה שנפטרה זמן קצר לפני שהגעתי לעבוד אצלכם. למרות שהיה דתי נהג ללטף אותי, בתחילה קיבלתי את לטיפותיו כהבעת חיבה עד שהרגשתי שהוא מתכוון להרבה יותר מזה. ביקשתי אותו בנימוס שיחדל ממנהגו", המשיכה איזמרלדה את סיפורה, "אבל הוא לא הפסיק. להפך. ככול שעבר הזמן הוא הפך לתוקפני יותר, אלים יותר. לעיתים חשבתי לעצמי שטריקת דלת אותה נהג לבצע בכול שעות היום והלילה, הייתה גורמת לו להיות נועז יותר. לך תדע מה גורם לאדם לסגל לעצמו התנהגות מסוימת, לעיתים בשעות לילה מאוחרות היה דופק על דלת חדרי, אומר שאשתו מרגישה לא טוב והוא זקוק לעזרתי. כאשר הייתי פותחת את הדלת היה נדחף פנימה ושולח ידיים לעבר האיברים המוצנעים של גופי. למזלי", המשיכה איזמרלדה את סיפורה, "הייתי חזקה יותר ממנו, מיומנת בטכניקות של הגנה עצמית אותן למדתי בקורסים מיוחדים בארץ ממנה אני באה. ואחרי דקות אחדות הוא היה נאלץ לעזוב את חדרי".

 

"ומאז, כשאני שומעת דלת הנטרקת בחוזקה", המשיכה איזמרלדה ואמרה, "הזיכרונות הקשים מציפים אותי ואני נתקפת בחוסר שקט שמקשה עלי מאוד לשלוט בעצמי".

 

היא שלחה לעברי מבט מלא עצב ואני הבנתי והתביישתי על שלא העליתי בדעתי שהעובדת השקטה והמסורה סוחבת בתוכה סוד אפל שמשפיע על כול עולמה הפנימי. האם בסתר ליבה חשבה שכאשר אני טורק את דלתות הבית מתמלאת אישיותי באותו משהוא אפל שהתנגן בעולמו של מעסיקה הקודם?

 

והרי היא עובדת זרה, פרנסתה תלויה על בלימה, ובימים אלה אני ומשפחתי הננו נותני לחמה. הבנתי באמצעות סיפורה של איזמרלדה את מה שלא העליתי בדעתי שיעבור בראשי. לפתע שמעתי את איזמרלדה ממלמלת בשפתה משפט מתנגן עליו חזרה פעמים מספר. "בשפתנו אומרים", הסבירה איזמרלדה, "שלכול אדם יש בתוכו פעמון אזהרה המתריע בפני סכנה מתקרבת. הפעמון נוצק מאירוע או אירועים שעברו עליו בעברו ופצעו את עולמו הפנימי לעיתים ללא תקנה. האם גם לך יש פעמון פנימי המשמיע את צליליו בעוצמה כזאת עד שאוזנייך נאטמות ויכולת השליטה שלך בתגובותייך נפסקת לחלוטין?" שתקתי שתיקה עמוקה ונזכרתי בצעקות שעלו מהטנק השרוף במלחמה ההיא. צעקות שכאשר נשמעים רעשים הדומים לקולות הארורים משם, אני נזכר באירועים ההם שבמשך שנים משפיעים על כול אורחות התנהגותי. ואולי, חשבתי לעצמי, המנהג של טריקת דלתות בעוצמה מקורו שם, בקולות הנוראים של האש הבוערת המכים כהלמות תופים על אוזני במשך כול שעות היום והלילה? התבוננתי במבט ארוך בפניה היפים והעצובים של איזמרלדה ועזבתי את החדר.

 

והחיים נמשכו. אלא שמעתה אני מקפיד הקפדה יתרה על סגירה רגישה ושקטה של דלתות הבית.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: