טיפשות או חובה / אבישי גרוסמן

טיפשות או חובה

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

השעה הייתה שתיים אחרי הצהריים. חום כבד, מעיק, זיעה ניגרת, עצבנות של קונפליקט מתעבה. ועדת המשק ישבה על המדוכה ונתבקשה לקבל החלטה.

איור מאת יעקב גוטרמן

מצד אחד עמד טושק, בוגר חברת נוער שהפך לדמות כלכלית מובילה בקיבוצנו ומולו ניצבו שני אנשי כלכלה צעירים, האחד שסיים לא מכבר את תפקידו כמרכז משק והשני זה שהחליפו בתפקיד. מסביב לשולחן המרובע ישבו חברי הועדה, חלקם מרכזי ענפים וחלקם בעלי תפקידים מרכזיים בקיבוצנו. ביניהם, ליד הדלת המובילה אל פינת הקפה ישב ליאור, נציג ועדת החברים, אוזנו האחת מאזינה לנאמר על ידי המומחים ואוזנו השניה נדדה יחד עם מחשבותיו לכיוונים אחרים, שונים בתכלית מאלה שמילאו את חלל החדר.

 

פניו של טושק שהציג בהרחבה את הצעותיו האדימו, עיניו נצטמצמו לסדקים צרים, חולצתו הייתה רטובה מזיעה וקולו התנגן, עלה וירד חליפות. ניכר בו שהוא נרגש עד מאוד. ליאור התבונן בטושק, בזיכרונו עלו והתחלפו תמונות מעברם המשותף, הרגיש את המתחולל בנפשו, הדברים שהשמיע נאמרו בדם ליבו ומעומק אמונתו בצדקת הצעתו.

 

לאחר שסיים טושק את הצגת טיעוניו נטלו את רשות הדיבור שני מרכזי המשק, זה שזה עתה סיים ואחריו זה שרק נכנס לתפקידו. בדבריהם ניסו לסתור את טיעוניו של טושק, טענו שהבדיקות שערך עליהן ביסס את הצעתו אינן אמינות, קבלת הצעתו תגרום לדעתם בוודאות גמורה לנזק כבד לכלכלת קיבוצנו ולכן אסור לועדת המשק לתמוך בה. לאחר חצי שעה הסתיים הדיון בנושא. עמדתם של המתנגדים לעמדתו של טושק התקבלה, והוועדה עברה לדון בנושא אחר. ליאור היה חבר הוועדה היחידי שתמך בעמדתו של טושק. "מהי הסיבה שאתה תומך בעמדתו ולא מצרף את קולך לעמדתנו, עמדת הרוב?" הרעים עליו בקולו מרכז המשק שזה עתה החל לכהן בתפקידו. "יש לי הרגשה שהוא צודק" השיב ליאור, פניו האדימו וליבו דפק דפיקות מאיימות. אחרי הכול הבנתו בענייני כלכלה הייתה קטנה ביותר ועמדתו נשענה על הרגשת בטן ולא על טיעונים כלכליים מבוססים.

 

חלפו להן מספר שנים ויום אחד קרא ליאור בעיתון הקיבוץ שמרכז המשק השכיר שהובא לקיבוצנו כדי לשפר את רמת הניהול הכלכלית שלנו, הצליח להשיג הישג רב תועלת לקיבוצנו. באותיות קטנות פורטו הישגיו שעל פי התרשמותו של ליאור היו דומים ואולי אפילו זהים להצעתו של טושק שרק לפני שנים אחדות נדחתה כמעט פה אחד על ידי חברי ועדת המשק של קיבוצנו.

 

למחרת, יום שבת היה. ליאור יצא לסיבוב היומי שלו שנערך על מסלול קבוע בלב ליבם של שדות הקיבוץ. בתזמון מפתיע פגש בשדה את טושק שגם הוא נהג ללכת בשדות כדי להתאוורר וגם כדי לשמור על בריאותו הגופנית שנתערערה בזמן האחרון. "תגיד טושק" פתח ליאור ושאל, " ההצעה שהביא מרכז המשק החדש שונה במשהו מההצעה שהבאת אתה כבר לפני שנים אחדות וועדת משק ברוב מוחץ דחתה אותה דחייה מוחלטת?", "זאת בדיוק אותה ההצעה. אלא שההצעה שאני הבאתי אז בפני ועדת המשק הייתה טובה יותר במספר פרמטרים חשובים", השיב טושק לשאלה שהופנתה אליו. "אתה יודע", המשיך את תגובתו לשאלה, "כאשר הסתיימה הישיבה ההיא והצעתי נדחתה לא יכולתי לעצור את דמעותיי. ממש כך. הרגשתי שהדיון לא היה ענייני והאגו של מובילי ההתנגדות היה חזק יותר מאשר רצונם לבחון את הצעתי במישורים של עלות תועלת. דחיית הצעתי וקבלת אותה הצעה אלא באיחור של מספר שנים גרמו לקיבוצנו נזק כלכלי עצום. אבל כרגיל אצלנו", המשיך טושק, "איש לא הגיב. לאף אחד לא היה איכפת". ליאור הקשיב, הרגיש את עוצמת הכאב שנבעה מדבריו של בן שיחו, והחליט להגיב. כדי לרענן את זיכרונו שאל וחקר מספר חברים שהשתתפו בישיבה בה התקבלה ההחלטה לדחות את הצעתו של טושק והתברר לו שזיכרונו אכן אינו מטעה אותו והצדק עם טושק. הצעתו שהוצגה אז בימים ההם בפני ועדת משק הייתה זהה ואולי אפילו טובה יותר מאשר ההצעה שהביא באיחור של שנים מספר מרכז המשק השכיר לאישור מוסדות הכלכליים של הקיבוץ, הצעה שאושרה בועדת המשק כמעט פה אחד.

 

בעיתון הקיבוץ שהתפרסם ביום שישי, שבועיים אחרי פגישתם בשדה, פרסם ליאור רשימה ובה קבע שהצעת מרכז המשק דומה, אולי אפילו זהה להצעתו של טושק שהוגשה לוועדה לפני שנים אחדות. דחייתה אז וקבלתה היום משמעותה הפסד של מאות אלפים שקלים שיכלו להיכנס לקופתו המתדלדלת של הקיבוץ. ליאור הציע ברשימתו שהחברים שהתנגדו לפני שנים לקבלת הצעתו של טושק יכירו בטעותם, ויתנצלו בפני מי שהגיש את ההצעה ונפגע פגיעה אנושה כאשר מסיבות ספק ענייניות נדחתה קבלת הצעתו.

 

שבוע מאוחר יותר, פרסם מוביל ההתנגדות להצעתו של טושק רשימה בעלון הקיבוץ. ברשימתו דוחה הכותב מכול וכול את טענותיו של ליאור. ההצעה שהתקבלה אינה דומה להצעה שנדחתה בעבר, קבע הכותב, וטוב עשינו אז שדחינו אותה כמו שטוב אנחנו עושים בימים אלה כאשר אנחנו מאשרים. אחריות מחייבת בדיקה קפדנית, נכתב בתגובה, וטוב היה עושה ליאור אם היה מקפיד על כלל זה.

 

ליאור שמומחיותו בענייני כלכלה הייתה מוגבלת, קרא את הדברים והחליט לבדוק את עמדתו בשנית. שאל את טושק, שאל את החברים שלקחו חלק בישיבה בה נידונה הצעתו של טושק, וכולם אישרו את טענתו כפי שהופיע בעלון הקיבוץ.

 

חלף שבוע, אחריו חלף החודש הראשון, אחריו באו עוד חודשים רבים ואיש לא הגיב. לא טושק ולא איש מהחברים שאישרו את נכונות עמדתו. נשתרר שקט מוחלט, שקט של אין תגובה שהשאיר את עמדתו של ליאור מול עמדת הכלכלן הידוע, שקט שהפך את ליאור בעיני הציבור המקומי לאדם בלתי אחראי במקרה הטוב או כמי שאינו מקפיד על אמירת האמת במקרה האחר.

ציפייתו של ליאור לגיבוי, תגובה, אישור לצדקת עמדתו נכזבה. האחד לא רוצה להסתכסך והאחרים הצהירו שנמאס להם מהכול ולכן החליטו להישאר ולחסות בצל השתיקה. "יצאתי רע מהסיפור" חשב לעצמו ליאור, "רע מאוד". ימים רבים לא הרפתה ממנו תחושת הפגיעה, כאילו השאירו אותו לבד על החומה ותחושת האכזבה ליוותה אותו כצל ימים רבים.

 

שנה לאחר שפרסם ליאור את רשימתו, בעודו הולך בשדות הבחין בדמותו של טושק המתקדמת לעברו. המחשבות החלו להציף את ראשו:האם לשאול, להגיד, לגעור, להביע אכזבה מדרך התנהגותו, להתעלם?... ובינתיים השניים חלפו האחד על פני השני, מלמלו שלום בפה קפוץ וכול אחד מהם המשיך בדרכו, כאילו לא עומד ביניהם חוב של כבוד שעדיין לא נפרע.

 

האם נהג בטיפשות או שמילא את חובתו כאשר ניסה להגן על עמדתו של טושק, שנתבררה כצודקת, חשב לעצמו ליאור בדרך אל המקלחת בסיומו של מסלול ההליכה שהתארך הפעם מעבר למקובל עליו בדרך כלל.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: