סרטים בקיבוץ / אבישי גרוסמן

סרטים בקיבוץ

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

אחד האירועים התרבותיים החשובים ביותר בקיבוץ היה הקרנת הסרט השבועי.

איור מאת יעקב גוטרמן

בחורף הוקרנו הסרטים בחדר האוכל בעוד בקיץ הוקרנו הסרטים על הדשא הגדול. המקרין היה דואג להפעלת העזרים הטכניים בעוד לצידו ישב החבר שהיה אחראי על התרגום. לעיתים קרובות היה המתרגם בעל ידיעה חלקית של השפה בה השתמשו השחקנים כך שלעיתים קרובות, סרט התרגום לא היה מותאם לתמונות שרצו על המסך.

 

כאשר הסרטים הוקרנו בחדר האוכל היו המשפחות שולחות את נציגיהן כדי שיתפסו להם מקומות ישיבה. הצהרת "החזקה" על הכיסאות נעשתה באמצעות בגדים או סדינים שנמתחו לאורך שורת הכיסאות שסימנו את הסימן "תפוס". אני זוכר מקרה שאחד מהחברים לא הביא אתו סימן היכר המבטא שייכות משפחתית מבד, ולכן נשכב לאורך ארבעה כסאות כדי לסמן את זכותו וזכות משפחתו לשבת על הכיסאות שניצבו מתחת לגופו. במהלך הקיץ כאשר הסרטים הוקרנו על הדשא הגדול היו החברים מביאים את הכיסאות מהבית, מתכסים בשמיכות דקות כדי להתגבר על הקור שהיה אורח קבוע באירועים אלה ולעיתים נרדמים וקול נחרתם היה נשמע בעוצמות שונות.

 

מספר חברים, במיוחד צעירים, היו נוהגים לפצח גרעינים במהלך הקרנת הסרטים. מנהג זה היה מעלה את חמתן של מספר חברות מבוגרות ובעלות רגישות לרעש וללכלוך, שהיו צועקות את אי שביעות רצונן ממנהג ברברי זה בקול גדול. אחד מהמפצחים הסדרתיים מצא פטנט מקורי. כדי להימנע מהשמעת קול הפיצוח היה נוהג להרטיב את הגרעינים כך שקול הפיצוח כמעט ולא נשמע. אלא שאוזניהן של החברות הרגישות קלטה כל רחש חשוד שמוצאו מפיצוח גרעינים. ומדי פעם הייתה נשמעת בקול גדול השאלה הקלאסית: "מי זה כאן מפצח גרעינים?". הפיצוח נפסק לדקות אחדות ולאחר מכן חודש אם כי בזהירות יתר שבדרך כלל לא הצליחה למנוע את השאלה הנזפנית הבאה. "מי זה כאן ממשיך לפצח גרעינים?".

 

כבר שנים רבות שלא נתלית בחדר האוכל המודעה "הערב יתקיים סרט".

 

המקרין ועוזריו המתרגמים כבר הלכו לעולמם כמוהם שתי החברות שנהגו לשמור על תרבות המקום הרואה בחומרה פיצוח גרעינים במהלך הסרט השבועי. המפצחים הסדרתיים התבגרו, חדלו לפצח גרעינים במקומות ציבוריים וחלקם אפילו תפסו את מקומן של החברות המתריעות והפכו לשומרי החומות של התרבות המקומית הראויה לנו כקיבוץ.

 

"דור לדור יביע אומר" וגם "עוד לא נותקה השרשרת" ציטט הליצן המקומי את הפסוקים שפעם בימים הרחוקים ההם היו נשמעים חדשות לבקרים מפיהם של המנהיגים התנועתיים. חיוכים שחלקם בעלי גוון ציני ואולי גם נוסטלגי התפשטו על פניהם של השומעים בעלי הקרחות המבהיקות או בעלי הבלוריות הלבנות שהתנשאו מעל פניהם מחורצות הקמטים. הם הכירו את הדמויות עליהן סיפר המספר, זכרו את חווית הסרטים המשותפים, את הסדינים ואת מפצחי הגרעינים, כולל את הצעקות הנזפניות שנשמעו מפיהן של שתי החברות שומרות החותם של התרבות הקיבוצית.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: