שמרל הנגר / אבישי גרוסמן

שמרל הנגר

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

חברנו לונק נפטר שלשום לפנות ערב. הנגרים נתבקשו על ידי המזכיר להכין את הארון בו ייטמן לונק בחורשת האקליפטוס בה נחים כל חברינו שהלכו לעולמם.

איור מאת יעקב גוטרמן
כרגיל, את מלאכת הכנת הארון קיבל על עצמו שמרל, נגר ותיק ובעל ניסיון של שנים בהכנת ארונות קבורה לחברינו שבא יומם. גופו מוצק, משקפיים עבים הנשענים על אף הממוקם יציב בפניו המרובעים, גופיית עבודה חומה לגופו ובדל עיפרון מאחורי אוזנו, עמד חברנו שמרל והקציע את דפנות הארון העשויות מעץ בוק יקר מציאות. מכיס מכנסי העבודה האפורים אותם נהג ללבוש בשעות העבודה בצבץ עיתון "על המשמר", אותו היה נוהג לקרוא מתחילתו ועד סופו, כולל את מודעות האבל והנקרולוגים שהופיעו במדור לזכר נעדרים.

 

במיוחד הקפיד שמרל שלא לדלג על מאמריהם של מנהיגי התנועה, אותם העריץ ודבריהם נתקבלו על ידו כאמת שאין להרהר אחריה. את הכנת ארונות הקבורה ראה כחסד אחרון שיש להעניק לחברינו שתרמו את כל חייהם לבניית קיבוצנו. צריך שהארון יהיה מכובד ומכבד, ולכן הוא חייב להיעשות מעץ בוק היקר ולא מעצים זולים שאינם מכבדים את הגופה הנמצאת בתוכם, כך היה שמרל נוהג לומר לחבריו הנגרים ואלה לא ערערו על קביעתו. מלבד אחד. היה זה אהרון שהצטרף לקיבוץ כחלק מההשלמה המצרית. אהרון בעל גוף מוצק וזריזות ידיים, בעל לשון מתגלגלת שנהג לערער על מוסכמות ואמונות מוחלטות. מדי פעם היה מעז להטיל ספק בהנחות היסוד של מנהיגי התנועה או בעלי התפקידים בקיבוצנו, היה מפטיר הערות שטמנו בתוכן שאלות וספקות, וממשיך לכיוון המקום בו נהג לעבוד. מדי פעם, כאשר שמרל לא נמצא בטווח שמיעה, היה אהרון מעיז להטיל ספק גם בעניין חשיבות סוג העץ ממנו עשויי ארון הקבורה. מה זה כבר משנה למת או למשפחתו באיזה סוג של עץ עשוי הארון. מה עוד שעץ הבוק הוא יקר יותר ובעיקר כבד יותר. מי שסחב על גבו את הארון הרגיש ולעתים אפילו התענה תחת כובד הארון המכיל בתוכו לעתים קרובות אדם שאסף בימי חייו משקל רב שאותו נאלצים החברים לשאת על כתפיהם. כך היה נוהג להסביר לחבריו הנגרים שהנהנו בראשם לעתים בהסכמה ולעתים בהסתייגות.

 

ביום חורף גשום, בשעות הבוקר המוקדמות, ראו הנגרים את אליהו המזכיר מדלג בין השלוליות בדרך אל הנגרייה. משהו קרה, אולי מישהו נפטר, אמר איזי כאשר רובקה ואהרון עומדים גם הם בפתח הנגרייה. כאשר הגיע אליהו אל המקום בו עמדו השלושה הוא אמר ללא כל הקדמות מיותרות. חברנו שמרל נפטר אתמול בלילה. על פי בקשת פרומה אשתו הלוויה תתקיים היום בשעה שלוש אחרי הצוהריים. אתם יודעים ודאי מהו תפקידכם. הכנת הארון שאמור להיות מוכן עד השעה אחת וחצי כדי שנספיק לנסוע לבית החולים ולהביא את שמרל שלנו בזמן.

 

השלושה שתקו שתיקת תדהמה, והצער על מותו של חברם לעבודה היכה בהם בעוצמה רבה. הוא היה חולה זמן ממושך וסירב לקבל טיפול, הוא רצה שמחלתו תישמר כסוד כמוס ורק האחות במרפאה ידעה על קיומה ועל מידת החומרה שלה. הוא רצה להמשיך לעבוד עד יומו האחרון ורק בימים האחרונים נעדר במשך שעות אחדות מהעבודה בנגרייה. היה חבר נאמן עד תום, פסק המזכיר את פסוקו ופנה לדרכו.

 

את השתיקה הפר אהרון, שלמרות גילו הצעיר אמר בקול סמכותי דברים שהפתיעו את חבריו עד שנשארו חסרי תגובה. שמרל היה חלוץ ויממש את תכונתו זאת גם בסוף דרכו. הכנתי ארון קבורה העשוי מדיקט המתאים בדיוק למידות גופו של שמרל. חיכיתי להזדמנות לעשות בו שימוש והגורל רצה שיהיה זה חברנו שיחנוך את ההסדר החדש ויהיה הראשון שייקבר בארון העשוי מדיקט ולא מעץ בוק, ובכך יוזיל את הוצאות הקבורה ובעיקר יקל על החברים הנאלצים לסחוב על כתפיהם את הארון מרחק רב. אתם יודעים כמה דאג שמרל למצבו הכלכלי של הקיבוץ ועד כמה דאג לחברים שנזקקו לסיוע בתחומים שונים. כמו שחברנו שמרל חי כך גם יסיים את דרכו, אמר אהרון ופנה לערימת הגרוטאות שהייתה מונחת בצדה הצפוני של הנגרייה, הזיז הצדה קרשים חסרי תועלת ומתחתם התגלה הארון מוכן למלא את ייעודו.

 

כאשר הגיעו נושאי הארון, המכוסה כולו בבד שחור ומעוטר בדגלו של קיבוצנו, לעיקול האחרון בדרך לבית העלמין לחש יגאל, הלץ המקומי, שנמנה עם הנושאים הקבועים של הארון בו שוכנים חברינו בדרכם אל מקום מנוחתם האחרונה והסופית, לעברו של אהרון הנגר, שהיה גם הוא בין נושאי ארונו של חברו לעבודה: "מה קרה לשמרל, האם הקפיד על דיאטה לפני שהלך לעולמו?, והרי רק לפני ימים אחדים ראיתיו והוא נראה כבד גוף, בריא בשר, כמו שהיכרנוהו במשך שנים. והנה הוא קל כנוצה". אהרון לא טרח להשיב ורק חיוך קטן של יודע סוד הופיע לרגע על פניו כאשר צחוקו התגלגל פנימה עד שכמעט והציף את כול יישותו.

 

וכך נפתח עידן חדש בקיבוצנו, עידן שהביא לידי ביטוי את מסירותו וצניעותו של שמרל, שבלי ידיעתו המשיך לתרום לקיבוצנו ולחברים הממשיכים במלאכת בניית החברה הקיבוצית בה האמין אמונה תמה ומוחלטת כול ימי חייו ומותו.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: