רוצה, אמה לא יוצא / אבישי גרוסמן

רוצה, אמה לא יוצא

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

הוא רוצה אמה לא יוצא, היו נוהגים לומר במקומותינו אי שם בימים הרחוקים ההם.

איור מאת יעקב גוטרמן

האחד רוצה להיות תלמיד מבריק, אמה לא יוצא לו. השני רוצה להיות ספורטאי מפורסם, אמה לא יוצא לו. והשלישית רוצה להיות יפה ונחשקת. אמה לא יוצא לה. כך היינו נוהגים לומר זה לזה כאשר בדרך כלל נמרח על פנינו חיוך קטן של שמחה לאיד. והרי אין שמחה כמו שמחה לאיד. נאמר במקורותינו, והיה זה אחד הפסוקים שהיו שגורים על פיהם של רבים מצעירי הקיבוץ שרובם ככולם לא הצטיינו בהכרת המקורות היהודיים לדורותיהם.

 

השנים חלפו, אנחנו התבגרנו, הסלנג הנהוג במקומותינו התחלף באחר, אבל האמת המשתקפת לעיתים קרובות באמצעות אמירה פשטנית ממשיכה להציץ מבעד למסכות, מדלגת מעל ההסתרות ומופיעה במלוא הדרה, גלויה וזוהרת במציאות בה אנחנו חיים.

 

כך קורה גם ללוסטיג, ציירנו המקומי, פעם נחשב לכישרון ענק ועכשיו נותרו שיירים חסרי ברק של מה שהיה בעברו. מהנץ החמה ועד לשעות הלילה המאוחרות הוא מבלה באטליה המפואר אותו בנה לו הקיבוץ כדי לאפשר לו תנאי יצירה נוחים. מותח את הבדים, מערבב את הצבעים, מורח אותם על הבד והתוצאות הולכות ונעשות דלות יותר ויותר. הוא מחליף סגנונות, מנסה להיות מודרני, מציג תערוכות וקולט את משמעות שתיקתם של אוהביו בצאתם מאולמות התערוכה בה הוצגו ציוריו. הוא כול כך רוצה לשחזר את הצלחותיו מהימים ההם, הוא רוצה אמה יודע בתוך תוכו שמבוקשו לא יוצא.

 

אין בכוחו להניח את המכחול מידו ולחדול מעיסוק באהבת חייו. והרי אין משמעות לקיומו בלעדי היצירה המתחדשת כול יום מחדש.

 

בלילה, בו האטליה המפואר של לוסטיג, נשרף כליל על כול תכולתו... נפטר חברנו הצייר ועדיין לא מלאו לו שבעים ושלוש שנים.

 

שמעתם? סיפרו בשולחנות חדר האוכל הקיבוצי. ארז לוויתן, חוזר-צבא שרק לפני ימים אחדים התקבל לחברות בקיבוצנו זכה במקום ראשון בתחרות צילום בה השתתפו צלמים מכול רחבי העולם. הצילום הזוכה מוצג בימים אלה בכמה גלריות גדולות בעולם וגם בארץ. התמונה נקראת "הגלריה בוערת" והיא צילום הלקוח מהקיבוץ שלנו. תקוות ואכזבות של שנים הפכו באחת להצלחה אמנותית מסחררת, הסביר מוטקה התרבותניק המקומי כאשר הוא מסיים להכין את הסלט המפואר שגדש את צלחתו לתפארת. לאחר שתיקה של רגע המשיך מוטקה לפרוס את משנתו:

 

חבל שחברנו לוסטיג לא יכול היה להיות נוכח בהצלחה המפוארת הקשורה למפעל חייו. חיוך צדדי קטן ולגלגני התפשט על פניו והוא בזק קמצוץ של מלח על צלחתו העמוסה, הוסיף שמן זית ולימון טרי והחל לאכול את ארוחת הבוקר

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: