רשלנות עצובה

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

"תגיד, אתה לא מתייחס להודעות שמשאירים לך בטלפון האישי שלך?" שאל, גער בי ידידי דודו שהשאיר לי הודעה בטלפון לפני שבועות אחדים.

איור מאת יעקב גוטרמן

האמת, השבתי לידידי, בחודשים האחרונים אני לא קורא את ההודעות שמשאירים לי בטלפון. פשוט עצלנות שאין לה הסבר הגיוני.

 

לאחר דקות אחדות הסתיימה שיחותנו ואני מיהרתי אל תיבת הזיכרון של הטלפון האישי שלי כדי להוציא את ההודעות שהצטברו בה. מצאתי כשלושים הודעות שהצטברו בחודשים האחרונים, וממתינות להתייחסותי האישית.

 

ביניהן היו שתיים שציערו אותי צער גדול. היו אלה בקשותיו של הושע, ידידי ושותפי למאבק על דמות הקיבוץ בעתיד ששכב בחדרו חולה אנוש.

 

איש רב פעלים היה הושע. בעברו מילא את תפקיד מרכז המשק, מזכיר הקיבוץ, רכז ענף המטעים ומנהל המפעל. ובנוסף לכול אלה היה קצין בצנחנים שלקח חלק פעיל בפעולות רבות שבהן סיכן את חייו. הושע היה איש עקרונות המנסה להגשימם בחיי היום יום שלו. לאורך עשרות שנים שימש מעין מצפן מוסרי על פיו יכלו חברים רבים לכוון את התנהגותם במרווח שבין הראוי לשאינו ראוי.

 

בחודשים האחרונים בהם התנהל מאבק בין הרוצים בשינוי הקיבוץ לבין הרוצים לשמור על בסיסו הערכי, שכב הושע חסר אונים בחדרו כאשר המחלה הנוראה מכרסמת באיטיות את גופו החסון.

 

איש מסודר ויסודי היה, נהג לכתוב את הנאמר בפגישות השונות בהן נטל חלק מתוך רצון לנסות וללמוד את הדברים מכול צדדיהם ומורכבותם. לעולם לא נקט עמדה בנושא שעמד לדיון מבלי שניסה ללמוד את כל מרכיביו. במהלך חייו ניסה הושע ככול יכולתו לקיים במציאות הקיבוצית החיה והנושמת את הערכים בהם האמין. במשך שנים נאבק על כך שהקיבוץ שלנו יפעל להגשמתם ולאורם.

 

ולכן לא מפתיעה הייתה העובדה שכול עוד יכול היה לעמוד על רגליו ניסה לתרום את חלקו במאבק על דמותו העתידית של הקיבוץ שהיה ביתו ומפעל חייו.

 

בכול התכנסות של התומכים בתפיסה השיתופית היה מביא אתו ערימה של ניירות שכללו מסמכים והחלטות כדי לאושש את עמדתו בדיון שאמור היה להתנהל במהלך ההתכנסות.

 

היה נוטל חלק פעיל בדיונים עד שלא יכול היה יותר. מחלתו דיכאה את רוחו והרסה את גופו. חדל להופיע ברחבי הקיבוץ כפי שהיה נוהג במשך עשרות בשנים. נאלם גם קולו שהיה תמיד רם ומשמעותי. היה נוכח בזיכרון הקולקטיבי ונעדר במציאות החיה והנושמת. בחישובי הכוחות שעשו מובילי שני המחנות חדלו לקחת אותו בחשבון. גם אנחנו, מובילי הקבוצה שבה תמך הושע חדלנו להתייחס אליו כמי שיכול לסייע לנו במאבקנו. ידענו את עמדתו התומכת בעמדתנו אבל התעלמנו באטימות בלתי מובנת מקיומו הפיזי.

 

ברצף שלושים ההודעות ששכבו בתוך תא הזיכרון של הטלפון שלי כמו אבן שאין לה הופכין במשך שבועות וחודשים היו גם שתי הודעות שנאמרו בקול חלוש בהן ביקש הושע ממני להביא לו את ההצעה לשינוי בדרך שיתופית שנוסחה על ידי הצוות שלנו לעיון. ההודעה האחרונה נשלחה אלי שלושה ימים לפני שנפטר ממחלתו. מהמיטה ממנה כבר לא יכול היה לקום, בקול חלוש שבקושי נשמע ביקש ממני את בקשתו האחרונה. ואני התרשלתי,רשלנות של סתם. כך שבקשתו האחרונה של הושע ממני הגיעה לידיעתי רק חודש לאחר שהלך לעולמו. סופיות חייו שמה קץ לאפשרות של תיקון תוצאות הרשלנות שמנעה מידידי ושותפי לדרך לממש על קו הסיום של חייו את רצונו להיות חלק פעיל ומשפיע בהוויה המקומית שהייתה במידה רבה תמצית חייו.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: