פודינג / אבישי גרוסמן

|

פודינג

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

ויותר מכול אני זוכר את המבטים, את העיניים. המטבח היה מוצף כולו בפודינג צהבהב שהוכן להגשה כדיזרט, מנה אחרונה בארוחת ערב החגיגית של ליל שבת.

איור מאת יעקב גוטרמן

והאחריות כולה הייתה עליי ועליי בלבד. הייתי עובד צעיר וחדש שנתבקש לנקות את הסירים וחשב שהנוזל המצוי בתוך הסיר ראוי להישפך כדי לנקות את הסיר. סובבתי את הגלגל המחובר לסיר וזה סב על צירו והתהפך. הפודינג נשפך בזרם גדול והציף את רצפת המטבח כולה. חיש מהר ניגשה אלי גניה, הסבירה לי שהנוזל ששטף את הרצפה הוא פודינג אבל אין דבר, אמרה, לא נורא. התמלאתי מבוכה גדולה. התבוננתי בחוסר ישע בעובדים הוותיקים שהתבוננו בנעשה והחרישו. בתחילה שמעתי התלחשויות ולאחר מכן הניחה אהובה שהייתה המטפלת שלי במוסד את ידה על כתפי והחלה לנחם אותי. גניה הנקלטת החדשה בקיבוצנו הייתה הראשונה שהתאוששה, נטלה לידה מגב והחלה לגרוף את הפודינג השפוך לעבר תעלת הביוב. ואני שרק לפני חודשיים סיימתי את חוק לימודי התיכוניים ולא גויסתי לצבא היות ומשקלי היה נמוך בהרבה מהנורמה המבוקשת, עמדתי נבוך, מבויש, חסר אונים. אין דבר, לא קרה שום דבר, זה יכול לקרות לכול אחד, אמרה אהובה וליטפה קלות את כתפי. וגניה, הפסיקה לרגע את פעולת הניקיון, הביאה מהיכן שהוא כוס מיץ והגישה לי ואני בידיים רועדות בקושי הצלחתי לקרבו אל פי.

 

העיניים שהביטו בי אחרי הביזיון חסר התקדים שביצעתי, החיוכים מלאי הכוונות הטובות שהופנו לעברי, זכורים לי עד היום. הרגשתי בעוצמה גדולה את האהבה על היותי הבן של החברים כולם. והם אוהבים אותי ללא תנאים כפי שהורים אמורים לאהוב ולסלוח לילדיהם.

 

עשרות שנים חלפו מאז האירוע ואני עדיין זוכר את העיניים המלטפות הדורשות טוב של עובדות המטבח. לפני שנים אחדות נפטרה אהובה אחרי מחלה קשה וגניה שרויה בימים אלה בדמדומי חייה. אבל בעולמי הפנימי, במפת זיכרונותיי, הן מופיעות מדי פעם, מלאות ביכולת עשייה, מחייכות חיוך של הבנה וקבלה ועיניהן אומרות טוב לב ונכונות להבין ולסלוח שאין להן שיעור.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: