פעיל ואינטלקטואל / אבישי גרוסמן

 

פעיל ואינטלקטואל

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

זרובבל היה פעיל כמעט נצחי במנגנון התנועתי.

איור מאת יעקב גוטרמן

מדי כמה שנים היה חוזר הביתה, לקיבוץ, ממלא תפקידים חברתיים, עובד עבודה פיזית בענף הפלחה אותו אהב אהבת נפש ולאחר שנים אחדות היה נקרא מחדש לתפוס את מקומו כפעיל תנועתי. הוא הכיר את חוקי המשחק הכתובים ובעיקר את אלה הבלתי כתובים שהיו נלחשים בשיחות של יודעי דבר. מי שרצה לשרוד במערכת הלכאורה דמוקרטית של התנועה היה חייב להבינם ולקיימם מבלי להראות סימנים שהוא מבין את חוקי המשחק ונוהג על פיהם. בראש המנגנון התנועתי עמדו שניים, מורמים מעם וקובעי גורלות של הכפופים להם. כדי להישאר חלק מהמערכת התנועתית היה על הפעיל להשביע את רצונם. לעיתים נאמרו רצונות אלה באופן מפורש ולעיתים היו רק חלק מתורת יודעי הסוד, הנלחשת בחדרי חדרים. המנהיגים שנחשבו על ידי רוב חברי הקיבוצים, כולל הפעילים לאנשים מיוחדים שניחנו בתכונות אישיות המקנות להם זכות לקבוע דרכים וגורלות אישיים נזהרו שלא ללכלך את ידיהם באמירות מובהקות בכול מה שהיה קשור למינויים אישיים. הדברים נעשו על ידי לחישות לאוזנם של עושי דברם, ואלה כבר תרגמו את הלחישות למינויים או לחילופין לפיטורים.

 

רוב החברים שנבחרו למלא תפקידים במסגרת המנגנון התנועתי היו אנשי ארגון המוכנים לקבל על עצמם את המרות של מקבלי ההחלטות. אלה רמזו והם כבר ביצעו את המתחייב מהרמזים שלעיתים היו עדינים ולא פעם נאמרו בלחש אבל במילים חדות כתער.

 

זרובבל היה שונה. לצד נאמנותו לתנועה ולהנהגתה היה גם בעל אופק רוחני רחב, אוהב תיאטרון וספרות, מצוי בהלכי הרוח של האינטלקטואלים בארץ ומחוצה לה. הוא לא אהב לקבל החלטות בעלות גוון נחרץ והיה עושה את כול שביכולתו כדי להימנע מלהיקלע למצבים בהם היה נאלץ לקבל על עצמו החלטות הנוגעות לחייהם של אנשים אחרים. צמד המנהיגים שניהלו את התנועה במשך שנים ידעו את חולשתו זאת אבל סמכו על נאמנותו התנועתית ונהגו לעשות שימוש ביכולתו לשוחח עם קהלים בעלי נטיות אומנותיות או פילוסופיות. לעיתים קרובות היה זרובבל נשלח לקיבוצים בהם הופיעו ניצנים של אופוזיציה להנחיות התנועתיות המקובלות, כדי שישכנע את המפקפקים לקבל על עצמם את דין התנועה, כלומר את עמדותיהם של המנהיגים. לעיתים עמדתו האישית של זרובבל הייתה קרובה לעמדותיהם של הסוטים לכאורה מהקו הגנרלי התנועתי, כלומר היה בהם ערעור על העמדות התנועתיות הרשמיות שפורסמו חדשות לבקרים בעיתון התנועתי. אבל נטייתו לקבל על עצמו את דין התנועה, לציית למנהיגיה ורצונו להימנע בכול מחיר מלהיות שותף למאבקים פנים תנועתיים הכריעו אצלו תמיד את הכף. בקיבוץ אותו הקים לפני עשרות שנים יחד עם חבריו לקן בפולין היה ידוע כאיש אשכולות, פעיל מקומי בתחומים רבים, איש רעים להתרועע, נעים שיחה ואוהב אדם ובעל חוש הומור מפותח. בשיחות הקיבוץ שהתקיימו כול מוצאי שבת בחדר האוכל היה מדי פעם משמיע את עמדותיו שהיו תמיד פשרניות ולעיתים קרובות גם היה נוהג להציע הצעות פשרה בין החלוקים בדעותיהם או דחית ההחלטה למועד מאוחר יותר.

 

כאשר הגיע הדיון בנושא מסוים לידי מיצוי והמזכיר נערך להצבעה שתכריע בין העמדות השונות שהושמעו במהלך הדיון, היה זרובבל נוהג לקום מכיסאו, ללבוש את המעיל שהיה תלוי על כיסאו ולצאת חרש מחדר האוכל לפני שנערכה ההצבעה הגלויה בה הייתה נחשפת עמדתו האישית בנושא.

 

למרות כושר ביטויו בכתב ובעל פה שהיה מרשים ביותר, אהב את העמימות, את הגם וגם ולא את ה-או הנחרץ. בינו לבין עצמו פקפק באמירות התנועתיות הבוטות, לא האמין אמונה עיוורת בצדקת הדרך הסוציאליסטית שברית המועצות וסטלין מנהיגה, סימלו אותה יותר מכול. צדק מוחלט דחה אותו בעוד הרהורים הרואים את השאלות העומדות לדיון ולהכרעה על כול מרכיביהם. המרכיבים האנושיים השונים, כולל המנוגדים לעיתים זה לזה, התאימו לאישיותו ולדרך מחשבתו.

 

האדם על כול מורכבותו, על שמחותיו וכישלונותיו, על אמונותיו וספקותיו היה תמיד במוקד עולמו הרוחני. בהיותו מזכיר בקיבוצו נחשב לפשרן, נוטה להבין יתר על המידה את סטיותיהם של פרטים מהחלטות הקיבוץ וכמי שמתקשה לקבל החלטות הפוגעות בחברים שגורלם לא שפר עליהם.

 

בשנות החמישים של המאה הקודמת סערה התנועה. ויכוחים מרים שהתנהלו בתוך הקיבוצים ופילגו גם את פעילי התנועה, איימו להרוס את ההסכמות ההדדיות אותן הובילו המנהיגים. השקט שנשען על הסכמות וקבלת דין התנועה הופר ואיים לפגוע בשלמות התנועה. המנהיגות הוותיקה שזרובבל השתייך אליה קראה את כול חבריה לדגל. הפעם החליטו מנהיגי התנועה לנהוג בשיטה כמוה לא נקטו בעבר. על פי החלטה מפורשת של מוסדות התנועה היה על כול חבר בתנועה להצהיר באופן גלוי, בכתב ובעל פה האם הוא מזדהה עם העמדה שבאה לידי ביטוי על ידי מנהוגות התנועה או שהוא שולל את עמדתה הרשמית ומצטרף מבחינה רעיונית למערערים עליה. זרובבל כיהן בימים ההם כמזכיר בקיבוצו ונתבקש על ידי הנהגת התנועה לעשות סדר בביתו. התפקיד שהוגדר לו היה ברור ומובהק עליו היה לדאוג שגם בקיבוצו, כמו בכול הקיבוצים השייכים לתנועה יחויבו החברים לגלות את עמדתם בשאלות השנויות בויכוח. עליו היה להבהיר באופן מפורש שמי שלא מזדהה עם עמדתה הרשמית של התנועה ולא יקבל על עצמו את החלטותיה הרשמיות של הנהגת התנועה בכול מה שקשור ליחס לעולם הסוציאליסטי ייאלץ לעזוב את הקיבוץ.

 

עמדת הנהגת התנועה שחייבה אותו כמזכיר בקיבוצו עמדה בניגוד לאופיו הפשרני, דורש הטוב הדוחה פגיעה באנשים באמצעות החלטות הנשענות על אמת אידיאולוגית מובהקת. הנחית הנהגת התנועה חייבה אותו לנקוט עמדה ולעשות מעשים העומדים בניגוד מוחלט לאופיו ולתפיסת עולמו. מה יעשה?כיצד ינהג?

 

בדרך לקיבוצו, לאחר שהסתיים התדריך שניתן למזכירי הקיבוצים על ידי המנהיגים ההיסטוריים, החליט זרובבל לציית להנחיות. אולי הם יודעים מה שאני לא יודע? חשב לעצמו תוך שהוא מחפש הנמקות הגיוניות למעשים שהוא עומד לעשות, מעשים שעומדים בניגוד גמור לעולמו הפנימי שהיה מלא בספקות ובסימני שאלה. עובדה שהגבירה את תחושת הספקנות שמילאה את עולמו הפנימי נבעה מהעובדה שגדולי הוגי הדעות האירופיים, בתוכם חשובי הפילוסופים גיבשו עמדות שטעמו במידה רבה את דעותיהם של המיעוט המתנגד ועמדו בניגוד מוחלט לעמדות הנהגת התנועה שלנו. בשונה מרוב רובם של הפעילים התנועתיים שלט זרובבל שליטה מלאה באנגלית ובצרפתית, שתי השפות בהן הביעו הוגי הדעות האירופים את עמדותיהם.

 

סיבה נוספת אישית וחסויה אפילו ממנו עצמו שהפכה את המשימה שהוטלה עליו לכמעט בלתי אפשרית הייתה קשורה לחברת הקיבוץ הצעירה רוזט, אישה דעתנית שהנהיגה את המאבק נגד הקו הרשמי של התנועה. זרובבל חיבב, חיבה עזה, את הצעירה המשכילה ומלאת החן. מתוך היכרות קרובה היה בטוח שהיא תמשיך לעמוד על שלה ובסופו של דבר הוא ייאלץ לגרום לעזיבתה את הקיבוץ אותו אהבה. רבים מהחברים, אהבו אותה.

 

במוצאי שבת, הקיבוץ כולו נאסף כדי לדון בנושאים הפוליטיים העומדים על הפרק ולקבל החלטות. לפני החברים הציג זרובבל את ההנחיות של המנהיגות, הסביר והצדיק, איים והתחנן בפני המתנגדים לעמדתה הרשמית של הנהגת התנועה שישנו את דעתם. והם סירבו. עמדו על שלהם ותקפו את עמדתם של המנהיגים ההיסטוריים שלדעתם הם מחזיקים בעמדות מיושנות שאבד עליהן הכלח. זרובבל שלח מבטים גנובים אל רוזט שישבה בירכתי חדר האוכל ומדי פעם השמיעה אמירות נזעמות נגד הקו הרשמי של התנועה, בתוכה ולאור רעיונותיה התחנכה במשך שנים ארוכות. מה שהקשה על זרובבל לכפות את רצונה של הנהגת התנועה על החברים שעמדתם הייתה אחרת הייתה העובדה שבתוך תוכו הזדהה במידה רבה עם דעותיהם של המקטרגים. אלא שנאמנותו למסגרת התנועתית גברה על הספקות והפקפוקים ולכן לא הרשה לעצמו לשתף את חברי קיבוצו במחשבותיו אלה. הוא המשיך להציג עמדה תנועתית נחרצת כפי שגובשה בישיבת מזכירי הקיבוצים עם מנהיגי התנועה. לקראת השעה שתיים לפנות בוקר התקבלה ההחלטה: מי שנשאר בדעתו המתנגדת לעמדתה הרשמית של התנועה גוזר על עצמו לעזוב את הקיבוץ, תוך שבוע מיום קבלת ההחלטה. דקות אחדות לפני שהדיון הסתיים עזבה רוזט את חדר האוכל בו התקיים הדיון ופנתה לדרכה. זרובבל, היה אולי היחידי שידע לאן מועדות פניה. ידע והשתקק, ידע והמשיך לנהל את הדיון כאילו שאינו יודע.

 

לאחר שהסתיימה השיחה פנה זרובבל לדרכו שהובילה אותו כאילו מעצמה למקום בו ממוקמת מזכירות הקיבוץ. בו הרגיש שמחכה לו האישה שאהב... פתאום חש זרובבל חולשה שלאחר שניות אחדות הפכה להתקפת לב קטלנית, בתחילה נשען על עץ ולאחר מכן נפל אפרקדן ארצה. אשתו שהתמלאה דאגה על שלא חזר הביתה לאחר סיומה של שיחת הקיבוץ מצאה אותו שוכב ליד העץ הגדול, חסר תנועה. הרופא שהוזעק למקום קבע את מותו. הלווייתו של זרובבל נערכה למחרת היום בנוכחות עם רב, כולל מנהיגי התנועה שהאריכו בדברים תוך שהם מציינים את איכותו האישית המיוחדת ואת מסירותו לתנועה אותה שירת בנאמנות לאורך שנים ארוכות. רוזט וכמה מחבריה עמדו בצדו של בית הקברות מתבוננים בתהליך הקבורה של האיש שהוביל את ההחלטה שבעקבותיה נאלצו לעזוב את הקיבוץ.

 

בתום הטכס פנתה רוזט בפעם האחרונה לעבר הצריף הממוקם בפאתי המחנה בו נפגשה פעמים מספר עם זרובבל, שוחחו שיחות הנוגעות להגות פילוסופית ואהבו האחד את השני ועיניה התמלאו דמעות של צער ותשוקה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: