מדריך לאושר / אבישי גרוסמן

מדריך לאושר

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

הקיבוץ החליט לחסל את ענף הצאן בקיבוצנו ומרכז הענף, משה רותם, האיש שריכז את הענף במשך שנים רבות הסתגר בחדרו ולא יצא ממנו.

איור מאת יעקב גוטרמן

משה היה איש עבודה ובעיקר איש של דוגמה אישית. איש פשוט שניחן ברגישות אנושית, בעין בוחנת ובעיקר ביחס מבין וסלחני לסובבים אותו, במיוחד לבני הנעורים שהתחרו ביניהם מי יעבוד בענף הצאן שנחשב לענף בו העבודה הפיזית קשה אבל היחס האנושי והמתחשב, האווירה ששררה, במבנה הישן המכוסה בגג פח ישן, בין כל העובדים, הייתה אווירה מעודדת, מפרגנת ונעימה. והכל בזכות אישיותו של משה שאורחות חייו סימלו בעיני העובדים הצעירים והמבוגרים את מציאותו של פער מינימלי בין המוצהר והמקוים, כלומר, דוגמה אישית ברמה גבוהה ביותר.

 

ועכשיו, לאחר שהתקבלה ההחלטה למכור את מפעל חייו, אהבתו הגדולה של משה, את ענף הצאן לכל המרבה במחיר, הסתגר משה בחדרו, הסתגרות שהיוותה איתות ברור שהפגיעה בו כואבת כל כך שאין הוא יכל לשאתה.

 

ביום שני בבוקר. יומיים אחרי ששיחת הקיבוץ קיבלה החלטה לחסל את ענף הצאן בקיבוצנו, הבחין יותם, במרכז המשק הצעיר, מסתובב סחור סחור סביב המבנה של דיר הצאן כאילו רוצה לומר משהו ואינו מעיז. יותם שזה עתה מלאו לו עשרים ורק לפני חודשים ספורים סיים את שירותו הצבאי, חזר לעבודה בדיר הצאן, מקום בו עבד במשך כשנתיים לפני שהתגייס לצבא. יותם אהב את העבודה בענף, אהב את היציאה למרעה בשדות הקיבוץ בהן יכול היה לחשוב, לעתים לקרוא ספר, ובעיקר לחיות בתוך נוף ילדותו ונעוריו. משה רותם, האיש שקיבל את יותם לעבודה, לימד אותו את מלאכת החליבה, סחב יחד אתו את הארגזים הכבדים המלאים קליפות תפוזים שהובאו מהמפעל השכן, האיש שנתפס על ידי הצעיר שזה עתה שב מהשירות הצבאי כדוגמה אישית מהלכת על שתיים, מסתגר בחדרו, מתאבל וכואב את החלטת הקיבוץ אותו ראה תמיד כביתו וכהגשמת החברה הצודקת בה האמין אמונה שלמה. יותם כאב את כאבו של משה, התלבט האם אין זה מחייב אותו לנהוג כמוהו, האם הישארותו בעבודה אינה בבחינת בגידה באיש אותו העריך הערכה גדולה כל כך. בעוד הוא מחלק את האוכל באבוס לקראת חזרתו של העדר מהשדה נפתחה הדלת המערבית הפונה אל הקיבוץ ומרכז המשק, רני משיח, נכנס לדיר. מייד כאשר זיהה את יותם ניגש אליו ובלי הקדמות אמר לו את המשפט הבא: "שמע יותם, במצב שנוצר עלייך לעשות הכל כדי להעלים את העדר שלנו מה שיותר מהר. המקום הזה צריך להתרוקן תוך ימים אחדים".

 

הצעיר, שעדיין התלבט האם להמשיך ולעבוד בענף שזה עתה הוחלט על חיסולו, "שמע רני" השיב לאחר שהתאושש מההנחיה שניתנה לו על ידי מרכז המשק שנתפס על ידו כסמכות יודעת כל, "אני בחיים שלי לא מכרתי אפילו כבשה אחת. איך אתה רוצה שאמכור עדר שלם?"

"תעשה מה שאתה יכול. רק שהעדר יתפנה מכאן ושלא יישאר זכר למה שהיה כאן לפני שנהרס המבנה. אני פרסמתי כבר בכל האזור שאנחנו מוכרים את העדר שלנו וכבר היום יתחילו להגיע לכאן סוחרים, בעיקר ערבים, כדי לקנות כבשים מתוך העדר שלנו".

 

שעה לאחר שעזב רני את המקום החלו להגיע סוחרי הכבשים. אחד אחרי השני הם נכנסו לדיר, בדקו את מצבן של הכבשים, בחרו את אלה שנראו להם הטובות ביותר, העלו אותן על המשקל, ושילמו תמורת הסחורה את המחירים שנראו להם מחירים הולמים. מדי פעם תפס יותם את אחד הסוחרים מרים ברגלו את המשקל כדי להפחית את משקלה של הכבשה המונחת עליו, חלקם ניסו לשחד אותו במתנות מסוגים שונים ומגוונים, ומצעד הסוחרים הערבים נמשך בתדירות הולכת ועולה והדיר הלך והתרוקן. בצוהרי יום שישי כאשר סיים יותם למכור שלוש כבשים לערבי מהכפר הסמוך, נכנס אל הדיר אדם נמוך קומה, כבן חמישים, מרכיב משקפיים עבים וכובע טמבל גדול ממידותיו חבוש על ראשו. "שלום, אני צלניקר מקיבוץ ערבות הנחל. שמעתי שאתם מוכרים את עדר הצאן שלכם. אני רוצה לקנות את העדר כולו". יותם הרים את עיניו, התבונן בפליאה באיש שמראהו החיצוני הקשה על היכולת להגדיר את עיסוקו, והציע לו להתלוות אליו לארוחת צוהריים ולאחריה ידונו שניהם בהצעה שהעלה האורח".

 

לאחר שסיימו השניים לסעוד, הזמין יותם את האורח לחדרו, חדר קטנטן שמוקם בשכונת הצעירים שכינויה היה שכונת הסוסים. יותם כיבד את האורח בעוגיות שהביאה לו אמו ביום הקודם. השניים מזגו לעצמם מים קרים מתוך הג'ארה שהייתה מונחת על הרצפה, תוך דקות הסכימו על מכירת שארית העדר שנותר ברשות הקיבוץ לקיבוצו של שמריהו, ועברו לשוחח על נושאים שונים, קצת פוליטיקה והרבה קיבוץ. לאחר כחצי שעה, כאשר האווירה הופשרה והשניים הרגישו בנוח האחד עם השני, הוציא לפתע שמריהו מכיסו פנקס שחור ובתוכו משובצים שמות, חלקם שמות של גברים וחלקן שמות של נשים. "אתה יודע" פתח כאשר פניו הרצינו ופניו קיבלו הבעה חולמנית, "יש לי עוד מקצוע מלבד היותי מרכז הצאן בקיבוצי. אני מסייע לאנשים שמתקשים למצוא לעצמם בן או בת זוג. אני מבקש ממך לתת לי קצת פרטים על הרווקים והרווקות שחיים בקיבוצכם". יותם שהופתע הפתעה מוחלטת מהכיוון החדש אליו הוליך שמריהו את השיחה, חש הרגשת מבוכה גדולה שהתקשה להיחלץ ממנה. "אז אתה בעצם שדכן מודרני", אמר כאשר הוא משפיל את עיניו ומתבייש מפני עצמו, צעיר בן עשרים שלא יודע כמעט דבר וחצי דבר על הנעשה בינו בינה, מי התגרש, מי התחיל ומי חדל, כולו עסוק בימים אלה במכירת עדר הצאן כאשר מרכז הענף וגם מרכז המשק השאירו אותו לבדו להתמודד עם המשימה. "אתה יכול לכנות אותי מדריך לאושר", המשיך שמריהו מהמקום שהשיחה נפסקה תוך שהוא מנסה לדלות מבן שיחו פרטים שיכולים לסייע בידו להוליך את חברי הקיבוצים, כולל חברי קיבוצנו שלנו, בדרך הבטוחה אל האושר. יותם, הצעיר בן הקיבוץ, שחזר רק לפני חודשים אחדים מהשירות הצבאי, הרגיש כיצד המבוכה ממלאת את כולו. בצעד, שאולי ניתן לראות בו חוסר נימוס הציע לשמריהו ללוות אותו לתחנת האוטובוסים הממוקמת על הכביש הראשי, מהלך הליכה של כעשרים דקות. שמריהו נענה בחיוב להצעתו של הצעיר, הכניס את הפנקס השחור לכיסו, והשניים צעדו לעבר הכביש הראשי המוביל מקיבוצנו לעפולה. כאשר הגיעו אל התחנה, פנה לפתע שמריהו אל מלווהו הצעיר ואמר: "אני רואה שאתה בחור נחמד. אני יכל לעזור גם לך למצוא את דרכך אל האושר". דלת האוטובוס שהגיע לתחנה נפתחה, שמריהו נעלם בתוכו, ויותם הנבוך חזר אל קיבוצנו והוא מלא הרהורים של הפתעה.

 

חודשים ספורים לאחר שסיים יותם למכור את עדר הכבשים של קיבוצנו, יצא לשירות מילואים. הימים במוצב חלפו להם באטיות משמימה, שעות של שמירה התחלפו בשעות של שינה, ובתווך שעות רבות של שיחות על כל מה שזז בעבר ובהווה, במטרה לשבור את השגרה, לנצח את השיעמום שאכל בכל פה את החיילים הצעירים. בלילה האחרון לפני סיום תקופת המילואים הזדמנו יותם וארז, בן קיבוצו של שמריהו לתורנות שמירה משותפת. הייתה שעת לילה מאוחרת כאשר סיפר יותם לשותפו לשמירה את סיפור מכירת הצאן בקיבוצו, כולל הפתעתו מהמפגש עם שמריהו שהגדיר את עצמו כמדריך לאושר וביקש לקבל פרטים על הרווקים והרווקות החיים בקיבוצנו.

 

"אז מה, נפגשת עם התימהוני הזה, הרווק המושבע שבקיבוץ רצות עליו כל מיני שמועות מרושעות. עבד עלייך בעיניים המתחזה המצחיק הזה, ואתה האמנת". ארז סיים את דבריו ושלח מבט נוקב לעברו של שותפו למשמרת. לשמחתו של יותם העמדה בה שמרו השניים הייתה שרויה בחושך גמור כך ששותפו לשמירה לא יכול היה לראות כיצד האדימו פניו מבושה.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: