נקמה מתוקה / אבישי גרוסמן

נקמה מתוקה

אבישי גרוסמן – עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

יושקו התקבל לחברות בקיבוץ לפני שנים אחדות. למד עברית באולפן, הכיר במהלך לימודיו את תלמה, בת קיבוצנו, ולאחר תקופת מועמדות ארוכה התקבל בתמיכת רוב רובם של חברי הקיבוץ לחברות מלאה.

איור מאת יעקב גוטרמן
בתחילה עבד בגידולי השדה, מהם עבר לעבוד ברפת ולאחר שנים ספורות התמקם במכבסה. חיש מהר למד את סודות המקצוע, עבד בזריזות לשביעות רצונם של החברים. תנאי העבודה היו קשים, מותאמים לתקופת הבראשית, ובמשך שנים רבות לא מצאו מוסדות הקיבוץ לנכון להתאים את תנאי העבודה במכבסה למציאות של שנות השבעים של המאה העשרים. בשנים הראשונות היה יושקו קם לעבודת הכביסה בחשק רב, מזמר לעצמו שירים ישראליים במבטא רומני בולט, דבר שעורר את צחוקם ולגלוגם של בני הקיבוץ ילידי המקום. אבל עם חלוף השנים, אולי כתוצאה מהקושי בעמידה במחויבות הנדרשת ואולי כתוצאה מהלגלוג שהיה מלווה את מפגשיו עם ילידי המקום, בני גילו, השתנה מצב רוחו של יושקו ובמקום זמזום שירים ישראליים החל לנזוף בחברים על הדרך בה הם מביאים את הכביסה למכבסה, טענות שהתחלפו בטענה מדוע הם מביאים בכלל את הכביסה למקום בו הוא נאלץ לכבס אותם בתנאים כול כך קשים.

 

יושקו, המכונה הרומני, זכר למקום ממנו בא, הפך מאדם שמח וטוב לב לטיפוס נרגן, זועף, שרבים מהחברים התקשו לפנות אליו בבקשה ואפילו הקטנה ביותר. מדי פעם, כאשר חברים חשבו שהוא אינו בטווח שמיעה, הייתה אוזנו קולטת אמירות כמו רומני גנב, או חיקוי מלעיג של מבטאו הרומני ממנו לא הצליח להיפטר. בחבורת הרומנים שהתאספה במשך השנים בקיבוץ, בה היה יושקו ציר מרכזי, הרבו להישמע דברי ביקורת שהיה בהם נימה חזקה של עוינות כלפי הממסד הקיבוצי שהיה מורכב רובו ככולו מוותיקי המקום ובניהם.

 

באחד הימים, אולי היה זה יום שלישי בשבוע, מצאו החברים שבאו לסעוד את סעודת הצוהרים בחדר האוכל מודעה גדולה ובה הודעה החתומה על ידי יושקו:

 

מהיום לא מכבסים בגדים במכבסת הקיבוץ. אני התפטרתי ואין לי מחליף.

 

החברים קיבלו את הודעתו של יושקו בהפתעה מוחלטת. כולם למעט החברים המכהנים במוסדות המנהלים של הקיבוץ שידעו את השתלשלות הדברים, ישבו עם יושקו פעמים רבות, ידעו שיש צדק מסוים בטענותיו, אבל כול הסבריהם שהושמעו באוזניו של יושקו, שעיקרם קשיים כלכליים בהם נתון הקיבוץ וסדר העדיפויות המחייב לדחות בשלב זה את שיפוץ המכבסה, נתקלו בחוסר הבנה וחוסר הסכמה מוחלטים.

 

הימים הפכו לשבועות, הבגדים המלוכלכים נערמו בבתי החברים, יושקו שבת מכול עבודה וישב ספון בביתו. וחיכה.

 

ביום ראשון, לאחר שהטלפונים צלצלו ללא הפסק בחדרו של רכז ועדת עבודה, כינס מזכיר הקיבוץ ישיבה שלא מן המניין של מזכירות הקיבוץ, ובה התקבלה החלטה שנראתה לחלק מהחברים, כולל אלה שתמכו בה מוזרה. רכז ועדת עבודה נסע לעיר הקרובה, קנה מגיני ברכיים לכול חברי המזכירות, כאלה בהם משתמשים שחקני נבחרת הכדור עף, ולאחר שהצליחו להתאים אותם לרגליהם, התקרבו בשורה אל חדרו של יושקו הרומני, ירדו על ברכיהם, וכך התקדמו עד שהגיעו לפתח הדלת. רכז ועדת עבודה נקש בדלת דירתו של יושקו וכאשר זו נפתחה נכנסו חברי המזכירות כאשר הם נעים על ברכיהם כמו ברווזים ההולכים אל הבריכה. יושקו נשאר על עומדו כמוכה הלם. לאחר שניות אחדות כאשר התאושש וכוח הדיבור חזר אליו, ביקש את כול החברים לתפוס מקום, הציע להם שתייה מסוגים שונים, ונשמע מפויס ומלא רצון טוב.

 

עוד באותו ערב החל להפעיל מחדש את המכבסה ותוך יומיים התגבר על הפיגור שנוצר בעקבות השביתה שהכריז.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: