מבחן האוטובוס / אבישי גרוסמן

מבחן האוטובוס

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

היה יום חם. האוויר עמד והזיעה חלחלה דרך החולצות הרטובות וריחה הציף את האוטובוס. זה עתה ירדו המטיילים ממרומי המצדה והיו בדכם חזרה לקיבוצם.

איור מאת יעקב גוטרמן

היה זה היום השלישי למסע ברחבי הדרום והנגב. הם היו עייפים והרגישו שסוף המסע מחכה להם בעוד שעות אחדות. המזגן באוטו עבד במלוא עוצמתו והקרירות שנשבה ממנו השיבה את רוחם.

 

מוכנים לנסיעה בדרך הביתה? שאל הנהג, סובב את ההגה בדרך היורדת מהמצדה לכיוון הכביש המוביל בחזרה צפונה.

 

לפתע נשמעו דפיקות חזקות על צידו של האוטובוס וקול מוכר ביקש מהנהג לעצור. הנהג פתח את הדלת האחורית וראשו של זאביק חבר הקיבוץ שלנו, המדריך המיתולוגי של המתנדבים, הופיע בפתח הדלת.

 

חברים, אני רוצה לבקש מכם משהו. כפי שאני יודע אתם עומדים לסיים את הטיול שלכם ולחזור הביתה. אנחנו, קבוצת המתנדבים העובדת בקיבוץ שלנו מתחילים היום את הטיול שיימשך גם הוא שלושה ימים. המסלול שלנו דומה מאוד למסלול שעשיתם אתם. אבל ההבדל הגדול הוא שבעוד האוטובוס שלכם ממוזג האוטובוס שלנו אין בו מיזוג והחום בתוכו כבד מנשוא. כאן הפסיק זאביק את דבריו התבונן בחבריו היושבים באוטובוס ושאל: האם אתם מוכנים להחליף בין האוטובוסים? אתם הרי חוזרים בעוד שעות אחדות הביתה בעוד קבוצת המתנדבים מתחילה היום את הטיול. אני רוצה להציע שנחליף את האוטובוסים. אנחנו, קבוצת המתנדבים שאת חלקם אתם מכירים היטב מהגיוסים במטעים נקבל את האוטובוס הממוזג בעוד אתם החוזרים בעוד שעות אחדות הביתה תקבלו את האוטובוס שאינו ממוזג ותיסעו בו במשך שעות אחדות עד שתגיעו בשלום לביתנו הקיבוצי. זאביק ירד מהאוטובוס והמתין.

 

שתיקה כבדה ומעיקה נפלה על יושבי האוטובוס. עד שאיתי המכונה גם זורקין הפר את הדממה המיוזעת ואמר בקול תקיף: מה פתאום, מארגני הטיול הבטיחו לנו שהאוטובוס בו אנחנו נוסעים יהיה ממוזג ואת ההבטחה הזאת יש לקיים במלואה. ולכן אני מתנגד להעביר את האוטובוס הממוזג לשימושם של המתנדבים בעוד אנחנו ניאלץ לנסוע עד הבית באוטובוס שאינו ממוזג. מספיק סבלנו מהחום הכבד ומגיע לנו שתתקיים ההבטחה שניתנה לנו על ידי מארגני הטיול. כאן השתתק זורקין וקולו של מלכיאל המכונה בפי העם מאחורי גבו גם רימנו נשמע ברמה: זורקין צודק, זה לא ענייננו שהמתנדבים יצאו במזג אוויר כזה לטיול במקום כול כך חם. מי שהחליט את ההחלטה השגויה הזאת שיישא בתוצאות. אנחנו לא אלה שצריכים לשלם את המחיר על שגיאותיהם של מארגני טיול המתנדבים.

 

לפתע התרומם ממרכז האוטובוס ראובן המורה לספרות במוסד החינוכי, שלח מבט לעבר חבריו שישבו בשני צדדיו ואמר: חברים אתם צריכים להתבייש בדבריכם, אנחנו הרי חוזרים בעוד שעות אחדות הביתה והם, המתנדבים שעובדים כל כך קשה ובהתנדבות בקיבוץ שלנו, רק מתחילים את הטיול. אנחנו הרי יודעים מניסיוננו כמה קשה לנסוע באזורים חמים אלה בלי מיזוג אוויר. בואו נגלה נדיבות, נחליף את האוטובוסים וניסע הביתה בסיפוק שעשינו משהו טוב, גילינו נדיבות ועשינו את מה שבאמת אמור להיעשות. הויכוח התלהט. מילים קשות עפו באוויר, חשבונות אישיים נפתחו והאווירה הטובה שלוותה את קבוצת המטיילים הקיבוצית במהלך הטיול השתבשה ללא הכר.

 

לבסוף הציעה רינת לערוך רשימה של תומכים בהצעה של זאביק לעומת המתנגדים לה. רינת עברה בין ספסלי האוטובוס ושאלה את כול יושבי הספסלים לעמדתם. רוב נוסעי האוטובוס תמכו בעמדת זורקין ומלכיאל רימנו ודחו את עמדת ראובן המורה לספרות. האוטובוס הממוזג המלא בחברי הקיבוץ החל בנסיעתו צפונה. החבר זורקין פתח את החלון ובישר לזאביק מדריך המתנדבים על החלטת הרוב שלא להחליף את האוטובוסים. התיישב ליד זוגתו ונרדם עד שהגיע האוטובוס הממוזג לשער הקיבוץ.

 

עשרות שנים חלפו, המתנדבים חזרו לארצם וחברינו אספו ניסיון חיים אנושי וקיבוצי. מדי פעם כאשר אני נקלע למציאות מורכבת בה מתבקשים חברים לוותר על נוחיותם האישית כדי להקל על חייהם של חבריהם, אני נזכר במבחן האוטובוס שהתרחש לפני שנים רבות לרגלי הר המצדה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: