מטרד

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

תקרב אלי, בבקשה, את הפיתות ואת הלבנה, ביקש יצחק שוסטר, חבר קיבוץ שזה עתה מלאו לו שמונים וחמש שנים.

איור מאת יעקב גוטרמן

קח ותיחנק השיב לו אליעזר גנדלמן, חברו במשך שנים רבות בהומור האופייני לו. השניים ישבו במועדון הותיקים שנפתח לפני שנים אחדות אחרי שחדר האוכל של הקיבוץ הפסיק להגיש ארוחות בוקר.

 

בפינות שונות של המועדון ישבו ותיקים אחדים, חלקם התאגדו לחבורות וחלקם ישבו לבדם. את המועדון הקים רפי שפירא, חבר קיבוץ מגיל הביניים, אוהב אדם ואוהב אוכל, שראה לעצמו שליחות לאפשר לחברי הקיבוץ הותיקים להיפגש ולסעוד את ליבם בצוותא. באי המועדון ניהלו ביניהם שיחות ארוכות שהוגדרו על ידי יצחק שוסטר כשיחות סתם. לעיתים כאשר נחה עליו רוח פיוטית היה מכנה את מה שהתרחש בין באי המועדון כהוצאת קולות בלי קשר למילים שהשתבצו בתוכם. מדי פעם הרגיש צורך להביע את עמדותיו בשאלות השעה, הקיבוציות והעולמיות גם יחד והיה לוקח חלק פעיל בשיחות שהתנהלו במועדון. אלא שחיש מהר היה מרגיש שתוכן השיחות נעשה חסר טעם, חלול, לא רלוונטי למה שמתרחש בחיים האמיתיים בקיבוץ ומחוצה לו. שיח זקנים חסרי תועלת היה מכנה בינו לבין עצמו את שהתרחש ליד שולחנות המועדון. ואז היה מפסיק את השתתפותו ולעיתים כאשר הרגשה זאת מילאה אותו תחושה עמוקה של הסתייגות היה נוהג לעזוב לפתע את המקום ואפילו אם היה מצוי באמצע שיחה או סיפור מעשה. יצחק שוסטר נמנה עם מייסדי הקיבוץ, בעברו נחשב לפעיל מקומי מרכזי ומילא לחילופין את תפקיד המזכיר, מרכז משק ומנהל המפעל המקומי.

 

ממרום גילו רצה להמשיך ולהשפיע על דמותו של המקום בו חי ואותו אהב אהבת נפש. לעיתים, כאשר היה נתקל בחצר או בחדר האוכל באחד מבעלי התפקידים הצעירים, אלה שמנהלים בימים אלה את הקיבוץ היה עוצר אותם ומנסה לפתוח עמם בשיחה. רצה ללמוד על המציאות שמעבר למתפרסם וניסה לשתף אותם במה שלמד במשך שנים על מניעיו של חבר קיבוץ לעשות או להימנע מלעשות במסגרת המשותפת. מדי פעם התארכו השיחות על הדרך ולעיתים נפסקו באחת כאשר בעל התפקיד אמר שהוא ממהר לישיבה במשרדי הקיבוץ או במקום אחר. אבל יצחק שוסטר לא ויתר. הדברים היו חשובים לו והוא רצה לדעת ולהמשיך ללמד להשפיע.

 

אומרים שאתה הפכת למטרד, בישרה לו אשתו פניה בקול רציני השמור אצלה לאמירות בעלות חשיבות גדולה, במהלך ארוחת הערב המשפחתית. מי אמר לך? מהיכן האינפורמציה הזאת? שאל יצחק תוך שהוא מגשש בתוך עצמו מה יכול להיות המקור לאמירה זאת.

 

אתמול ישבתי בארוחת צהריים בשולחן עם חברותי הקבועות, פתחה פניה ואמרה, ופתאום שמעתי, ולצערי שמעו גם חברותי, את איציק שילה, מרכז המשק קובע במהלך השיחה שניהל עם עמוס תמיר, מזכיר הקיבוץ, שבעלי תפקידים בקיבוץ מתאוננים שאינם יודעים כיצד להיפטר מהשיחות הארוכות שאתה כופה עליהם. יש ליצחק הרבה מאוד זמן פנוי, הסבירו המתאוננים, ואותו הוא רוצה למלא בשיחות עם בעלי התפקידים. הוא פשוט רוצה להישאר בעניינים ולכן נטפל אליהם ובזמן האחרון הפך למטרד ממש. עמוס השיב לו שהוא מודע לעובדה זאת והוא מתכוון לטפל בנושא בעדינות אבל בנחרצות. לאחר שהשניים קמו ממקומם, חברותי לשולחן השימו את עצמן כאילו לא שמעו את מה שנאמר בקול גדול על ידי שני החברים המנהלים בימים אלה את הקיבוץ, הן שלחו את מבטיהם לעבר פינות שונות של חדר האוכל, השמיעו הערות בנושאים אחרים, רק כדי שלא להיתקל במבטי. לא היה נעים להן, כנראה, ששמעו את הדברים הנוגעים אלייך כאשר אני, אשתך, נוכחת יחד אתן באירוע.

 

ימים אחדים מאוחר יותר פנה מנהל משאבי אנוש בקיבוץ, יונתן אלישיב אל יצחק וביקש אותו שיפנה זמן להתייעצות דחופה בנושא חשוב שהשתיקה יפה לו. בשיחת הטלפון הסביר יונתן שניסיונו של יצחק בטיפול בנושאים עדינים בעבר יכול אולי לסייע למזכירות הקיבוץ לגבש פתרון שימנע אולי את ההסתבכות שהקיבוץ יכול להיקלע לתוכה אם לא ינהג בתבונה.

 

אני מוטרד מאוד בימים אלה ולכן איני פנוי לפגישה, השיב יצחק וטרק את הטלפון.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: