"משתף" "ומחדש" - שיחה בשניים

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

על הדשא הגדול שלפני חדר האוכל נפגשו שני החברים, "מחדש" "ומשתף" לקפה של אחרי הצהריים.

איור מאת יעקב גוטרמן

באווירה נינוחה שוחחו השניים על הקיבוץ ועל עתידו הרצוי. הדברים הדמיוניים הוקלטו לכאורה והרי הם מובאים כאן כמעט במלואם.

 

מחדש: תראה כמה נעים כאן, עכשיו בשעות לפנות ערב. הילדים מתרוצצים סביבנו, הקפה טעים כמו בעבר, עוד מעט תתחיל תוכנית החג אז מה עוד צריך הבן אדם?

 

משתף: זה נכון. נראה שנשארו עוד שרידים מתרבות הקיבוץ של פעם. חברים רוצים להיפגש, לחגוג ביחד את החגים, ולהרגיש שיש ביניהם עדיין משהו משותף. אבל כדאי שתשים לב שפחות חברים לוקחים חלק מעשי בהכנת החג, חלק משמעותי מאלה שיופיעו על הבמה הם לא חברי קיבוץ. גם חברי הקיבוץ שלוקחים חלק בארגון מקבלים על נכונותם לקחת חלק בהכנת החג תשלום מקופת הקיבוץ. השאלה הנשאלת היא לאן לוקחים אותנו התהליכים המאפיינים את הקיבוץ המתחדש.

 

מחדש: שמע, אלוהים גדול. קשה לדעת לאן אנחנו נעים או כמאמר המשורר מה יהיה בסופנו. לאחר השינוי ההנחיה הכללית היא שכול אחד לעצמו ובמידה רבה גם בעצמו. נכון, השוויון הוא כבר לא ערך אותו אנחנו מעוניינים להגשים וגם הערבות ההדדית בינינו הולכת ונחלשת. החיפוש אחר צדק חברתי ואישי כמעט ונפסק ואת מקומו תפסו קריטריונים חיצוניים על פיהם מתוגמל כול אחד מאתנו. האם בסופה של הדרך מחכה לנו ישוב קהילתי המתנהל על פי התפיסות הקפיטליסטיות הקלאסיות? עדיין קשה לדעת.

 

משתף: נראה לי שהכיוון ברור. מה שלא ניתן לצפות הוא הקצב בו יתנהל תהליך המעבר עד שנגיע אל מחוז החפץ של תומכי הקיבוץ הדיפרנציאלי. ומחוז החפץ הוא קיומה של חברה מעמדית, בה חיים זה לצד זה עשירים ועניים בעלי יכולת השתכרות גבוהה לצד כאלה שבקושי גומרים את החודש. נכון, עדיין יש לנו רכוש משותף שמעכב את התקדמות תהליך המעבר. אבל יש להניח שבעוד שנים מספר ימצאו עורכי הדין את הנוסחה כדי להשתחרר גם ממכשול טורדני זה. ואז תהיה הדרך פתוחה וישירה אל מחוז חפצם של בעלי היכולת הנמנים על חברי הקיבוץ.

 

מחדש: שמע, יכול להיות שהצדק אתך. נכון, נמאס לרבים מאתנו לחיות בצוותא ובתלות הדדית עם חברים שכישרונם מועט או שהעומס הסוציאלי שהם מהווים על קופת הקיבוץ גדול במיוחד. זאת הסיבה שהם תלויים כאבן משקולת על צוואריהם של החזקים בעלי ההכנסות הגבוהות. רבים מאתנו לא מאמינים באמירה שהייתה נפוצה בעבר האומרת שהחברה שלנו צריכה להתנהל על פי העיקרון של "שוויון ערך העבודה". חלאס זה נגמר. הם אומרים לעצמם ולשכניהם. תראה לאן הגענו כאשר נהגנו על פי התפיסה הקיבוצית המיושנת הזאת. תפיסה שהביאה אותנו להתייחס לעובד השלחין כמו שאנחנו מתייחסים למנהל המפעל או מרכז המשק. לפי דעתי המסתמכת על תאוריות כלכליות ידועות לכול, רק קבלת התפיסות המקובלות במשק הקפיטליסטי בה כול פרט אחראי ישירות לגורלו האישי, יכולה להביא את הקיבוץ להצלחות כלכליות מרשימות.

 

משתף: תגיד מחדש. מה היא לפי דעתך הסיבה להצלחות הכלכליות של הקיבוצים המתנהלים עד היום על פי השיטה השיתופית הקלאסית. נכון, יש ביניהם קיבוצים עשירים שניתן לטעון שאת הבעיות בהם הם נתקלים הם פותרים באמצעות הכסף. אבל יש ביניהם גם לא מעט קיבוצים שאינם בולטים בעושרם אבל הם ממשיכים להתנהל על פי השיטה המסורתית הקיבוצית המקובלת. וגם הם מצליחים לא פחות ואולי יותר משכניהם שעברו כבר להתנהלות דיפרנציאלית. האם זה רק שאלה של זמן עד שהם יקרסו או יעברו להתנהל בשיטות הדיפרנציאליות המקובלות?

 

מחדש: שמע ידידי, דינן של שיטות ישנות להיעלם ואת מקומן תופסות שיטות חדשות.זהו חוק הטבע. העובדה שהשיטה הקפיטליסטית קדמה לשיטה הקיבוצית הקלאסית אינה הוכחה לשום דבר. חברי הקיבוץ הפכו להיות אנשים "נורמליים" כמו כול אזרחי המדינה שלנו. הם רוצים להרגיש חופשיים, מתוגמלים על פי יכולתם האישית, ומשוחררים ממחויבויות של ערבות הדדית לוחצת הבאה לידי ביטוי באמצעות מיסים גבוהים שמטרתם לסייע לחברים שונים בתחומים כמו חינוך, בריאות וסיעוד ובעיקר של מתן פנסיות לחברים וותיקים... תהליך "השחרור" ממחויבויות אלה הוא בראשיתו אבל ככול שהזמן חולף קצב השחרור מהן הולך וגובר. אני חייב להודות שקליטת חברים חדשים שחלקם "לא ידעו את יוסף" כלומר לא יודעים את ההיסטוריה המקומית ומה הייתה תרומתם של חברים שונים למערכת הקיבוצית במשך השנים שחלפו, מזרזת את תהליכי "השחרור" המלווים בהתגברות הניכור הדדי בין חברי הקיבוץ.

 

משתף: פעם בעבר הרחוק היה לנו חלום. שאפנו לקיים במציאות החיה והנושמת חברה הנשענת על שוויון מקסימאלי וערבות הדדית ברמה הגבוהה ביותר. החלום הזה, במהלך הניסיון להגשימו במציאות החיה והנושמת, נשחק במידה רבה. אבל בכול זאת עקרונותיו הבסיסיים נשארו תקפים עד שנשתנו אורחות החיים. השאיפה נשארה והמאמצים נמשכו למרות הקשיים שהציבו בפנינו החיים במציאות של החברה הישראלית. והשאלה העולה היא מהו החלום שלכם, תומכי הקיבוץ המתחדש. לאן אתם חותרים?מהי המטרה אותה אתם רוצים להגשים? מהו הלאן הראוי שלכם?

 

מחדש: לצערי, אין לי תשובה ברורה לשאלתך. בינתיים אני נהנה מיותר חופש אישי ובעיקר יותר כסף בכיס. מה שמפריע לי זאת התחושה שאין לנו יותר מטרה משותפת, האמון ההדדי בינינו נחלש מאוד ותחושת השייכות לקיבוץ ולחברים נפגעה קשות. אבל בעיקר מה שמפריע לי, תתפלא לשמוע, זאת שפת עורכי הדין שהשתלטה על כול ההוויה שלנו כאן. חדלנו לדבר בינינו בשפת בני אדם והשתעבדנו כולנו לשפת הסתרים של המשפטנים למיניהם. גם התופעה של "הרצון לראות בנפילתו של האחר" התעצמה מאוד. אם אתה שואל אותי אם אני מרוצה? תשובתי חיובית. הימים האלה אינם ימים של חלומות ושאיפות נעלות. אלה ימים גשמיים, מדידים, הנמדדים ביכולתו של חבר הקיבוץ לממש את רצונותיו האישיים המיידיים. כוונתי טיולים לחוץ לארץ, דירה מרוהטת ומשויכת לחבר ובעיקר יכולת כספית לסייע לבנים המתמודדים עם קשיים כלכליים גם בקיבוץ וגם מחוצה לו.

 

אם אתה שואל על חלומות בעלי משמעות ערכית? אולי בעתיד יגיע גם זמנם של אלה. בימים אלה אין להם מקום כלל.

 

משתף: רבים מהצרכים שאותם מאפשר השינוי באורחות החיים משותפים גם לי. החירות האישית, האמצעים לממש אותה בפועל, הרצון לסייע לבנים בכול אשר יפנו. אבל את אלה אפשר היה להשיג גם בקיבוץ השיתופי שהתפתח באופן אבולוציוני ולא חווה את המהפכה של השינוי הדיפרנציאלי. והרי לא דומה הקיבוץ השיתופי של אלף תשע מאות וחמישים לקיבוץ השיתופי של ימינו.

 

המחיר של אובדן המשמעות בניסיון לעצב חברה סולידרית צודקת יותר מזו הסובבת אותנו, כבד עליי מאוד. איך אמר לי אחד מחברי הקיבוץ שלי: "עכשיו אחרי השינוי יש לי יותר כסף בכיס אבל יש לי הרבה פחות קיבוץ". המציאות הקיבוצית אחרי השינוי הפכה זרה לי מאוד. והרי למדנו במשך השנים ששינויים עושים בדרך האבולוציה ולא בדרך של רבולוציה. אבל לצערי לא הגשמנו את מה שהיינו אמורים ללמוד מניסיון החיים שלנו. השינוי באורחות החיים נעשה בדרך מהפכנית ובכך הביא על רבים מאתנו כאבים ותסכולים רבים. הפכנו ליצור הדומה יותר "לפיל המורכב על חושחש" מאשר לחברה הפועלת על פי הגיון אנושי וכלכלי משלה. הקיבוץ המכונה מתחדש הוא מעין יצור כלאיים המלא סתירות פנימיות המתרוצצות בתוכו. האם היה כדאי? האם היה הכרחי?

 

"ברומא תתנהג כרומאי" היה נהוג לומר בעבר הרחוק. השאלה הניצבת בפני כול אחד מאתנו היא מהן אפיוניה של "רומא" הרצויה לכול אחד מאתנו. האם "רומא" בה השוויון בין כול החברים הוא מינימאלי, הדמוקרטיה מתדלדלת והסולידריות בין החברים הולכת ונשחקת. או לחילופין "רומא" המושתת על שוויון מקסימאלי בין החברים, בה מתקיים טיפוח מתמיד של התהליכים הדמוקרטיים תוך חיזוק הסולידריות בין חברי הקיבוץ. והשאלה ניצבת בפני כול אחד מאתנו.אז מה דעתך? איזה ממגמות סותרות אלה אתה מעדיף לטפח?

 

מחדש: שמע משתף, הזמר המפורסם ששכרה ועדת התרבות כבר התחיל את הופעתו. נמשיך לשוחח בהזדמנות אחרת בעקבות השאלה שהעלית. להתראות.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: