מרי / אבישי גרוסמן

מרי                                          

אבישי גרוסמן – עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

מרי הצטרפה לקבוצת "תומר" באמצע מלחמת העולם השנייה. ילדה שחומת עור, רזה, קופצנית ורגשנית, באה אלינו יחד עם קבוצת ילדים שמוצאם מיוגוסלביה, שנכבשה על ידי הגרמנים במהלך המלחמה.

איור מאת יעקב גוטרמן
כחלק מעיצוב התודעה הציונית הוחלט על ידי מחנכי חברת הילדים לשנות את שמה ממרי למרים. שם עברי בעל נופך תנכי שבא להחליף את השם הגלותי אותו הביאה הילדה מהגלות.

יש לעשות הכול, חשבו המחנכים, כדי להתנתק ממנה וליצור יהודי ישראלי חדש. והחלפת השם, חשבו המעצבים המקומיים, היא חלק ראשוני וחשוב בתהליך חיוני זה.

כולם קראו לה מרים, והשם השתרש עד שכמעט ונשכח שמה המקורי. כולם מלבד שתיים. האחת, רומה, האימא של שלומית בת קבוצתה של מרי,  והשנייה אווה, המטפלת של קבוצת "תומר" אליה הצטרפה מרי, מרים, עם בואה לקיבוץ.

 

בלהט חיי הילדות והנעורים שהתחילו לבצבץ מבעד למעטה הילדות, לא שמו הילדים את לבם לכך שהשתיים נוהגות באופן עקבי לשמור על שמה המקורי של הילדה שהפכה לנערה, בעוד הם קוראים לה באופן טבעי ומובן מאליו בשמה הישראלי המקובל, מרים.

חלפו מאז שנים רבות. הילדה הפכה לאישה, הקימה משפחה, נולדו ילדים והיא מנהלת בהצלחה עסק עצמאי ובזמנה הפנוי הפכה לציירת מצליחה.

 

אחת לכמה שנים, כאשר אנחנו נפגשים באירועים שמחים או חלילה עצובים, נוהגת מרי להזכיר את שתי הנשים שהעיזו לחרוג מהמתבקש מהמיתוס הציוני ולקרוא לה בשמה המקורי, שם אותו אהבה ואליו התרגלה, שם שהזכיר לה את ילדותה ביוגוסלביה ואת הוריה שרק שנים אחדות לאחר שהגיע היא ארצה הצליחו לעלות גם הם.

 

באותה נשימה ובאותה תדירות מספרת מרי כיצד הייתה אווה, המטפלת של הקבוצה, מקפידה לשים כל לילה סוכרייה מתחת לכרית שלה, ורק מתחת לכרית שלה, והיא הייתה מקלפת את הנייר בזהירות, מכניסה את הסוכרייה לפיה ויודעת שלאף אחד מחברי הקבוצה, כולל בנה של המטפלת שהיה חבר באותה הקבוצה, אין סוכרייה מתחת לכרית ורק לה, מכול הילדים מקפידה המטפלת לשים את הסוכרייה, שהייתה בימים ההם דבר יקר המציאות בעולמם של ילדי הקיבוץ. מרי הייתה מוצצת את הסוכרייה ונזכרת בהוריה ובמחוזות ילדותה מהם גורשה במהלך המלחמה, נזכרת וגעגוע גדול היה מציף את עולמה הפנימי, געגוע שנגע בהכרת תודה היורדת עד שורשי נשמתה למטפלת שהבינה, וכאבה את כאבה, כאב העקירה והבדידות בתוך ההמולה של קבוצה חינוכית סוערת ורבת פעילות.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: