יצא המרצע מהשק / אבישי גרוסמן

 

יצא המרצע מהשק

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

המועדון היה מלא בחברים שבאו לשמוע את המרצה המפורסם.

איור מאת יעקב גוטרמן

חלקם החליפו מילים אלה עם אלה ואחרים התכבדו במשקה ובתופינים שהוכנו לקראת הפגישה. ואז, בדיוק בשעה היעודה נכנס המרצה בסערה, פשט את מעילו השחור, וכמעט ללא התרעה החל להרצות את משנתו. קהל השומעים היה מגוון, חלקו בא כדי להאזין לדבריו של המרצה בעיקר מפאת פרסומו וחלקם האחר באו כדי לחלוק על דעותיו שהיו ידועות ושנויות במחלוקת. תחילת ההרצאה כללה מספר בדיחות חבוטות למדי שנאמרו כדי להתקרב אל השומעים ולהתחבב עליהם. אין ספק, עזרא נחמקין זה היה שמו של המרצה, היה מיומן ומשופשף במלאכת הדיבור בפני קהל, במיוחד בפני קהל קיבוצי.

 

בפינת המועדון בין יתר חברי הקיבוץ ישב חברנו אנוש שדה, מרצה ידוע בזכות עצמו ומורהו של עזרא שהחליט לבוא ולשמוע האם יש למרצה האורח, תלמידו, מה לומר.

 

עזרא נחמקין זיהה מיד את דמותו של אנוש שכיהן כפרופסור באוניברסיטה ותחום עיסוקו היה זהה לתחום בו עסקה הרצאתו. כתלמידו בפקולטה למחשבת ישראל הכיר עזרא את יכולותיו האינטלקטואליות וכן את חריפות לשונו בה היה משתלח במורים ובתלמידים כאחד. בתחילה נוכחותו של פרופסור שדה בין קהל השומעים הביכה את עזרא אבל במהלך ההרצאה הצליח להתגבר על המבוכה וההרצאה המלומדת שניכר שהושמעה כבר פעמים רבות קלחה בשטף. דבריו של המרצה האורח שפעו בשאלות רטוריות עליהן מיהר להשיב בעצמו מבלי שחיכה שמישהו מהיושבים בקהל יתמודד עם הניסיון להשיב. מדי פעם היה שולח מבט חטוף לעבר פניו של מורהו בתקווה להתרשם מהבעות פניו ולהבין האם הוא מרוצה מהתכנים שהוא מביא בפני הקהל שהוא הפרופסור המכובד חלק ממנו. "הוא מפתיע אותי לטובה" לחש אנוש לשכנו והמשיך לעקוב אחרי מהלך הדברים. השכן שהכיר את אנוש היטב וידע עד כמה קשה לו לפרגן לקולגות הופתע אבל לא אמר דבר. בזוית העין הבחין עזרא בחילופי הדברים בין פרופסור אנוש לבין שכנו. הדבר גרם לו להפנות את מבטו לכיוון אחר, להתעלם, אבל חש כיצד הזיעה מציפה את כול חלקי גופו. "מהו לחש לשכנו, הפרופסור הידען, שאל את עצמו והחשש גרם לו להשתעל קלות כדי להתגבר על המבוכה.

 

לפתע, דקות אחדות לאחר ששיחת השכנים הסתיימה, במהלך תיאור דרמטי של תופעות אנושיות מורכבות המאפיינות את העם היהודי ובמיוחד את החלק החי בישראל, נשמעה חריקת כסא ובמבט חטוף ששלח עזרא לעבר מקום מושבו של פרופסור שדה התברר לו שהאיש קם ממקומו, וממהר לעבר דלת היציאה שהייתה סגורה מפאת הקור הכבד ששרר מחוץ לאולם. עזרא איבד באחת את בטחונו העצמי, החל מגמגם ותוך דקות אחדות סיים את דבריו ופנה במהירות לעבר היציאה. הבעת תימהון מהולה במלמולי הפתעה ואכזבה מילאו את האולם שהתרוקן במהירות מחברי הקיבוץ שמיהרו איש איש לביתו.

 

אנוש הגיע במהירות לביתו, פנה לחדר השירותים והקיא את נשמתו. לאחר שרוקן את בטנו לגם כוס מים ולאחר מכן נשכב על המיטה כאשר הוא חש חולשה בכול עברי גופו.

 

"מה קרה לך אנוש, אתה מרגיש לא טוב?" שאלה סימה ששמעה את הקולות שיצאו מתוך חדר השירותים. אנוש השיב בקול סדוק שבמהלך ההרצאה שתוכנה דווקא עניין אותו הרגיש לפתע ברע ולכן נאלץ במהירות לעזוב את המקום.אז אני הולכת להכין לך כוס תה אמרה אשתו ופנתה אל המטבחון שהיה קבוע בפינת דירתם המשותפת.

 

השעה הייתה מאוחרת והכביש היה ריק כאשר חלפה מכוניתו של עזרא נחמקין בדרך אל העיר הקטנה בה הוא מתגורר בשנים האחרונות לאחר שעזב את קיבוצו. מצב רוחו היה מדוכדך, הפוך מזה המאפיין אותו בדרך כלל לאחר הרצאה בפני קהל. תמיד ידע לכבוש את לב שומעיו ומעולם לא עזב מישהו מהשומעים את האולם לפני שסיים את דבריו. הציקו לו מחשבות ששנים לא התנגנו בעולמו הפנימי. אחת מהן, כואבת במיוחד, הייתה נעוצה בידיעה ששנים רבות לא הצליח לחדש את מלאי הידע עליו ביסס את דבריו. ולכן דמו הרצאותיו כמעט באופן מלא להרצאות שנתן בנושאים אלה לפני שנים רבות.

 

האם זאת הסיבה שפרופסור שדה עזב את הרצאתו לפני שהצליח להגיע לנקודת השיא שלה? האם שם לב? האם הצליח לזהות?

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: