במחשבה שנייה

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

רותם שיינמן חזר משירותו הצבאי והוא מלא בתחושת שליחות.

איור מאת יעקב גוטרמן

הקיבוץ הזה מלא הסתירות, כיסויי תחת המחפים על מעשים שלא ייעשו.

 

עלינו, כלומר, על הצעירים שחזרו לקיבוץ אחרי שירותם הצבאי לנקות את האורוות, לחשוף את האמת ואפילו אם היא מוסתרת תחת שנים של חברות מתחשבת, הנתפסת בחיצוניותה כאנושית ותורמת. לאט לך, נהג לומר לו מונייק, המזכיר הוותיק, זה המכהן שנים רבות בתפקידו ושמע כבר סיפורים רבים ומורכבים שחלקם משיקים לגבול הראוי להיעשות. אין צדיק שלא יחטא, כתוב במקורותינו אבל מאידך ידוע שלכל אחד מאתנו יש שעות, פעם טובות ופעם רעות. תשתדל, ייעץ המזכיר לרותם, לא לחטט במופלא ממך ולא למהר לקבוע קביעות חד משמעיות מבלי שתלמד היטב את הצדדים השונים המקיפים את התופעה הנגלית לעין. אני מייעץ לך להניח לאירועים שהתרחשו בעבר הרחוק, המשיך המנוסה לייעץ לצעיר, הסתפק בהווה והפנה מבט אל העתיד.

 

"אבל לפני יומיים נודע לי ששמעון בלבן, זה המדבר בכל שיחה ומשים עצמו צדיק הכפר, חטא בעבר בהתעללות מינית בנערות צעירות, כאלה שהיום הן חברות קיבוצנו. אני מתכוון לחשוף את המעשים הנלוזים הללו בשיחת קיבוץ הקרובה. כבודן של הנערות שהפכו לנשים אינו הפקר. הזמן, כידוע לך, לא תמיד מצליח לרפא את הפצעים שמקורם בעבר. אני מבקש ממך לא למנוע ממני את רשות הדיבור במהלך השיחה".

 

המזכיר הביט בפניו של הצעיר הנמרץ ושקע בהרהור של רגע. מצד אחד שמח על אנרגית האכפתיות שנתגלתה בדבריו של מנקה האורוות החדש. ומאידך, ידע מה משמעות העלאת הנושא בפומבי. הפרשה עליה דיבר רותם הייתה ידועה למזכיר הוותיק. הוא היה אחד מחברי הוועדה שמונתה בחשאי על ידי המזכיר של אותה תקופה כדי לטפל בנושא העדין. ואכן, שני החברים, ידידי ילדות עוד מתקופת היותם חניכים בקן ורשה, הוזהרו וחדלו ממנהגם. תקופה מסוימת הם הוצאו מתור שמירת הלילה עד שגם מגבלה זאת הוסרה. שנים רבות נזהרו השניים שידעו האחד על מעשהו של חברו, לא לחזור לסורם. השגרה הטובה עטפה את הנושא עד ששקע ונשכח. ועכשיו, באמצעות הצעיר הנמרץ, זה שמקרוב בא, העניין כולו יכול לזנק מתהום הנשייה אל קדמת הבמה, מהלך שתוצאותיו יכולות להיות קשות ביותר.

 

אני מבקש ממך להימנע מפרסום הנושא בשיחה. בעבר טיפלנו במקרה, הסדרנו את הדברים ובמשך שנים ארוכות מאז הטיפול לא הגיעו אלינו תלונות חדשות.

 

אני מכיר את דרכי המריחה שלכם ואני לא מתכוון להשתלב בהן. אני רואה את חובתי המוסרית לחשוף את מעשיו של האיש ויהיו התוצאות לחשיפה זאת אשר יהיו, קבע רותם, שלח מבט חודר לעבר בן שיחו, קם מכיסאו בהפגנתיות ועזב את חדר המזכירות.

 

במוצאי שבת נערכה השיחה כמתוכנן. במהלך הדיון על תוכנית השקעות של המפעל, בו מכהן שמעון בלבן כמנהל חשבונות, קם רותם ולמרות מחאותיו של המזכיר חשף את הפרשה כולה. חברים ניסו להשתיקו באמצעות צעקות על גבול האלימות, המזכיר עזב בהפגנתיות את השיחה אבל רותם המשיך בשלו, פירט את מעלליו של שמעון שישב על כיסאו, פניו אפורים ועיניו כבויות.

 

למחרת היום עזבה משפחתו של החבר הוותיק את הקיבוץ יחד עם אשתו ושלוש בנותיו. הקיבוץ סער במשך שבועות אחדים עד שנרגע ונושאים אחרים החלו להעסיקו.

 

עשרים שנה מאוחר יותר, בהגיע רותם לגיל ארבעים וחמש נבחר לתפקיד מזכיר הקיבוץ. בחריצות, בעדינות ובמסירות טיפל בנושאים שונים ומגוונים, כולל כאלה שהזכירו לו את שיחת הקיבוץ שבעקבותיה נאלץ שמעון בלבן לעזוב את הקיבוץ. רותם עשה לו מנהג לבקר את ותיקי הקיבוץ השוהים בבית הסיעודי הממוקם במרכז הקיבוץ. במסגרת קבלת שבת היה מספר לדיירים מה קורה בקיבוץ, מה מעסיק את המזכירות, מהן התוכניות וגם את תיאור הקשיים לא חסך משומעיו. היה זה יום שישי שטוף שמש כאשר רותם עמד לצאת מהבית הסיעודי בדרך לחדר המזכירות, עצר אותו מונייק, מי שהיה מזכיר הקיבוץ במשך שנים רבות ועכשיו כתוצאה מתאונה שעבר הוא תושב קבע בבית הסיעודי. לאחר שתפסו השניים את מקומם על הספסל מתחת לעץ האיקליפטוס, שלח מונייק מבט ארוך בבן שיחו ולאחר שניות אחדות פתח ואמר: אתה זוכר בודאי את שיחת הקיבוץ בה חשפת את עברו של שמעון בלבן. הזכרת לו את חטאיו בעבר וכתוצאה מהלבנת פניו ברבים נאלץ האיש הזה שהיה ידידי הקרוב, יחד עם כול בני משפחתו, לעזוב את הקיבוץ. הוא לא יכול היה לעמוד בבושה הנוראה. רציתי שתדע שהוועדה שלנו טיפלה בעוד חבר שהטריד בנות צעירות, נטפל אליהן ואפילו היה חשד שפגע קשות באחת מהן הנמצאת עד היום בטיפול פסיכולוגי ולעיתים נאלצה להתאשפז בבית חולים לחולי נפש.

 

האיש הזה הוא אברהם שיינמן, שכני לחדר בבית הסיעודי. כול חברי המזכירות של אותם ימים ידעו, שתקו ושמרו על כבודו של אביך. כמה מאלה שניסו להשתיק אותך במהלך השיחה ההיא רצו למנוע ממך ליפול לבור בו יחשפו מעשיו של מי שגידל אותך כבנו יחידו אחרי שאמך הלכה לעולמה. אתה זוכר בודאי, המשיך מונייק את התנהגותה של בתיה, התנהגות אלימה שכמעט וגררה את שניכם לתגרת ידיים. אני רוצה שתדע שבתיה הייתה חברה בוועדה שטיפלה בנושא העדין הזה ועמדתה אז הייתה עקרונית בבחינת ייקוב הדין את ההר. היא טענה אז בלהט שצריך לפרסם את המידע על שני החברים שמעדו, ואפילו אם התוצאה תהיה עזיבתם את הקיבוץ. כבודן של הנשים אינו הפקר ומי שפגע בו חייב לשלם את מלוא המחיר על מעשיו. כך הסבירה בתיה את עמדתה ושנים לא סלחה למזכירות על שנתנה יד לקבורת הנושא. לשמחתי, המשיך מונייק את דבריו, עמדתה של בתיה לא התקבלה ושני החברים נשארו לחיות אתנו, כאן במקום הזה. עד שבאת אתה והעלית את כול העניין מחדש. בהרהור לאחור אני מניח שעמדתך באותה השיחה הזכירה לה את עמדתה בדיון שהתקיים לפני שנים רבות בחדר המזכירות, דיון מהסוג שיש לטפל בו בנפש רגישה ובזהירות רבה. ואולי הופעתך אז בשיחת קיבוץ, הופעה בוטה ואכזרית גרמה לה למחשבה שנייה, אולי אפילו לתחושת חרטה בכול הקשור לעמדתה בדיון ההוא, ואולי להפך. עמדתך הנחרצת שהייתה כאמור דומה לעמדתה בדיון ההוא נגעה בנקודה פנימית בה יושבת תחושת האכזבה על שלא עמדה בימים ההם על דעתה ולא נאבקה עליה במלוא העוצמה. לך תדע.

 

מונייק שלח מבט מהורהר לעבר הכביש המוביל לחדר האוכל בעוד רותם קם ממושבו ועזב את המקום.

 

בשעות אחרי הצהריים באה תלמה, בתו של מונייק לבקרו. האב ובתו שוחחו על נושאים שונים המעסיקים את חברי הקיבוץ בימים אלה. אני רוצה לספר לך משהו, אמר לפתע מונייק. בשעות הבוקר היה כאן רותם, מזכיר הקיבוץ. כבר תקופה ארוכה אני מחפש הזדמנות לספר לו משהו הקשור לעמדותיו הקיבוציות הנחרצות בעבר. במהלך שיחתנו החזרתי אותו לאותה שיחת קיבוץ בה הוקיע את ידידי שמעון בלבן כמטריד נערות, הוקעה שגרמה לשמעון ולכול בני משפחתו לעזוב את הקיבוץ. סיפרתי לו שגם אביו עשה בעבר מעשים דומים לאלה שעשה שמעון אבל אנחנו החלטנו לפעול בדרך המשלבת שכנוע ואיומים סמויים ולא לחשוף את הנושא בפני החברים כולם. תגובתנו אפשרה לשני החברים להישאר במשך שנים רבות חברי קיבוץ נאמנים. "מה הביא אותך להעלות את הנושא הזה מחדש. הרי הוא נקבר בתודעת החברים הוותיקים ואינו ידוע כלל לחברים הצעירים", שאלה תלמה את אביה שלגם באיטיות מכוס התה שהייתה מונחת לפניו. הסיבה העיקרית להחלטתי לפתוח את הנושא בפני רותם המזכיר נובעת מהשמועה המהלכת בחצר שאותו רותם שהיה כול כך בוטה בצעירותו, מורח ומחפה על פרשה בה מעורבים חניכי כיתה י"ב אשר התעללו קשות בבני כיתה נמוכה מהם במסגרת טכס כניסה לבית הספר התיכון. מה שהרגיז אותי יותר מכול, המשיך מונייק את דבריו, שבין הנערים המתעללים נמצא גם נבות בנו של רותם, שעל מעשיו הוא רוצה כנראה לחפות. לידיעתך אבא, גם גיל הנכד האהוב שלך, מעורב עד האוזניים בפרשה זאת. האם לדעתך על המזכירות לחשוף את הפרשה כולה, כולל פניה למשטרה כדי שתחקור ותעניש את כול הנוגעים בדבר, כולל הנכד שלך? במשך דקות אחדות שתקו השניים שתיקה טעונה, עד שתלמה קמה ללכת ומונייק נשאר לבדו שקוע בהרהורים מעגליים שלא מצא את המוצא מהם.

  

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: