איש / אבישי גרוסמן

|

איש

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

שמי הוא איש. בעצם אשר רוזנפלד. אבל בקיבוץ כולם קוראים לי איש. מישהו הדביק לי את הכינוי ואני ידעתי מדוע. נחשבתי בעיני החברים לאדם אמין, חרוץ, ישר, איש ביצוע.

איור מאת יעקב גוטרמן

אני יודע, פעם, בעבר הרחוק הייתי אדם בעל השפעה בקיבוץ. מילאתי תפקידים מרכזיים, השמעתי את דעותיי בשיחת קיבוץ, הייתי. אבל הזמנים השתנו. וגם אני. מדי פעם אני מתבונן בפני הנשקפים אליי מבעד המראה. הכול לכאורה אותו הדבר. שום דבר לא השתנה. אבל בתוכי אני יודע שהכול השתנה. ולא רק מפניי שמלאו לי השבוע שבעים וחמש שנים. יום הולדת לא שמח במיוחד. מדי פעם אני חולף על פני ידידיי ואני קולט את מבטם. הם נוהגים לעצור, לשוחח איתי אבל דיבורם איטי, משתמשים במילים פשוטות, מלטפים את כתפי והולכים לדרכם. לפני ימים אחדים ישבתי מתחת לסוכה המשותפת בחג הסוכות ושמעתי שניים מחברי משוחחים ביניהם. הנושא היה מצבו של איש. כלומר שלי.

 

"ראית את החיוך שסיגל לעצמו בזמן האחרון?" שאל שלומי את אביגדור.

"בוודאי ששמתי לב," השיב אביגדור.

"זהו חיוך של חסר דעה, של אידיוט גמור," המשיך שלומי את הסברו.

 

השניים השתתקו, אולי חששו שדבריהם הגיעו לאוזניי, ופנו לאכול מהפירות היבשים שהוגשו לשולחן החג. ואני שמעתי והרגשתי איך חרב עליי עולמי. לאחר דקות אחדות קמתי ממקומי וצעדתי לכיוון דירתי. נעמדתי אל מול המראה התבוננתי בפניי, מכול הזוויות האפשריות, חייכתי חיוך מלאכותי והמראה החזירה לי את ששלחתי לכיוונה.

 

"איש, לאן הלכת? אני מחפשת אותך כבר חצי שעה," שמעתי את קולה של אשתי שפניה נשקפו אליי מבעד הדלת הפתוחה. המנחה של החג הזכיר אותך ואת תרומתך הגדולה לענף המטעים. אפילו קראו לך לעלות לבמה כדי לקבל פרס סמלי. כול הקהל מחא כפיים והצעירים אפילו קראו קריאות קצובות בשמך. לאן הלכת? לאחר שניות אחדות הרמתי את עיני ושאלתי:

"לא שמת לב שבזמן האחרון יש לי חיוך של אידיוט?" מבטנו הצטלבו וראיתי בפניה את התימהון הגדול שהלך והעמיק ככול שחלפו השניות.

 

שלווה גדולה ירדה עליי. ואולי לא כצעקתה, חשבתי לעצמי כאשר המילה החגיגית והנדירה כול כך המסיימת את סיפורו של ס. יזהר חירבת חיזעה, התנגנה בתוכי בתקווה עמומה. אולי?

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: