חתולים / אבישי גרוסמן

 

חתולים

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

אני אוהב לקרוא ספרות יפה וגם ספרות המתארת אירועים היסטוריים.

איור מאת יעקב גוטרמן
מרחק הזמן והמקום - אני נוהג לצקצק בלשוני, להגיד לעצמי שהמציאות המתוארת בספרים ובסרטים לעיתים אינה צודקת, לעיתים מכוערת ממש. לאחר זמן קצר אני מחזיר את הספר למקומו, מכבה את הטלוויזיה ופונה לעסוק בענייני האישיים. לעיתים נדירות אני פוגש פנים אל פנים את העוול הקשה בהתגשמותו ואפילו לא כאילו משל היה.

 

יום אחד, היה זה בשעות אחרי הצהריים המאוחרות הופיעה על מרפסת ביתנו חתולה. קטנה, צבעה אפור לבנבן ונראה היה שהיא רעבה וצמאה. נכדי הצעיר, אורי בן הארבע הציע שנאמץ שנינו את החתולה ונגדל אותה במשותף. הסכמתי מיד. והרי מה לא אעשה כדי למצוא עניין משותף עם נכדי אותו אני אוהב אהבה גדולה. מיד הלכנו שנינו לכולבו של הקיבוץ שלנו. קנינו אוכל מיוחד לחתולים ובמשך ימים רבים האכלנו במשותף את תולי, השם שניתן לחתולתנו המשותפת על ידי אוריקי. שנה מאוחר יותר נעלמה לפתע תולי ולאחר ימים אחדים חזרה ואחריה הולכים בצעד מהוסס שני חתולונים קטנים שצבעם אפור כהה כנראה עדות לצבע של אביהם העלום.

 

חודשיים חלפו ואחד מהגורים נעלם. אולי מת ואלי מצא לו אכסניה אחרת. את השני גידלנו באהבה, הגשנו להם, לו ולאמו אוכל ומים בוקר וערב, ונראה היה שהם מתחלקים שווה בשווה במה שהוגש להם. שנה מאוחר יותר נעלמה תולי בשנית וחזרה לאחר ימים אחדים וארבעה גורים קטנים ורזים הולכים בעקבותיה. הנכד כבר מזמן איבד עניין בחתולים שהשתכנו על מרפסת ביתי והשאלה האם להאכיל גם את הגורים הקטנים עמדה לפני ולפני בלבד, במלוא חריפותה. התלבטתי בשאלה האם עלי להמשיך ולקיים מושבת חתולים ההולכת ומתרבה המתקיימת על יד ביתי, או להציב גבולות ולמנוע מהגורים הקטנים והרעבים את הגישה לקבלת מזון חתולים. לאחר התלבטות קלה קיבלתי החלטה. מזון יקבלו רק תולי ובנה הבכור בעוד הבנים הצעירים האחרים יצטרכו להסתדר בכוחות עצמם.

 

נשארתי איתן בדעתי גם כאשר עלתה במוחי המחשבה המטרידה שלכאורה לא שייכת לעניין כלל וכלל על הגדר החוסמת כמעט באופן הרמטי את האפשרות מפליטים מארצות אפריקה מבקשי מקלט הבורחים מארצותיהם כדי להציל את עצמם על ידי כניסה לישראל והשתלבות בתוכה. לאחר שבועות אחדים מת אחד מגורי החתולים הצעירים על מרפסת ביתי והאחרים נראו רזים יותר ויותר. אבל אני התמדתי במדיניות שקבעתי לעצמי וסיפקתי מזון חתולים רק לתולי ובנה האפור. במהלך החודשים הבאים שמתי את ליבי לתופעה ההולכת וחוזרת על עצמה. הבן של תולי הלך והתחזק בעוד אמו הלכה ונחלשה. אולי מסיבות של מחלה מסוימת שפקדה אותה ואולי מסיבות אחרות. במהלך חלוקת האוכל לשניים היה הגור שהפך לחתול רב כוח דוחק את אמו הצידה ואוכל לבד את מירב האוכל שהוגש על ידי. ניסיתי להשתמש באמצעים שונים כדי למנוע את התופעה המכוערת הזאת. שפכתי את הגרגרים על רצפת החדר, חילקתי את המזון לשני חלקים שווים אבל התופעה חזרה על עצמה. החתול הצעיר והחזק דחף את אמו ואכל את מרבית האוכל שהיה מיועד לה. "כל דאלים גבר" הרהרתי בפסוק ממקורותינו. הקובע "שהחזק זוכה והחלש בוכה". כי כך היא דרך העולם.

 

"אז מה למדת היום בגן?" שאלתי את נכדי שאחרי שבועות אחדים היה נוכח בתופעה "הטבעית" לכאורה בה הרחיק החתול הצעיר והחזק את אמו מהאוכל שהוגש לשניהם. אוריקי נכדי הרגיש, שתק כאילו לא הבין את שאלתי רק עיניו התמלאו בדוק של עצבות.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: