הסוד

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

תגיד, אתה יודע מה מספר הטלפון הפנימי של יוסי א. שאלתי את חברי מיקי שעבר לידי בדרך לחדר האוכל.

איור מאת יעקב גוטרמן

תסתכל בחוברת הפנימית, השיב כבדרך אגב, בה מצויים כול מספרי הטלפון של חברי הקיבוץ. בטוח שהמספר של יוסי מצוין בחוברת זאת. חיפשתי, השבתי למיקי שיעץ לי את העצה ההגיונית והמובנת מאליה. אפילו חיפשתי בחוברת בה מצויים מספרי הטלפון של חברי הקיבוצים החיים במרחבי הארץ. אלא שהתברר לי שמספר הטלפון של יוסי א. לא נמצא ברשימת הטלפונים של חברי הקיבוץ. מצאתי את מספר הטלפון של יוסי ס. ושל יוסי ל. אבל את מספר הטלפון של יוסי א. לא מצאתי. נראה שנפלה כאן טעות מדפיס אחרת לא ניתן להסביר את ההיעדר של מספר הטלפון של אחד מחברינו. לאחר ימים אחדים פגשתי את יוסי על הדשא הגדול, משחק עם בנו הפעוט. שאלתי אותו כבדרך אגב, לסיבת היעדר מספר הטלפון שלו בספר הטלפונים המקומי. לא סיימתי את שאלתי וראיתי כיצד הוא נדרך, פניו כאילו התארכו, מבט עיניו הפך לחודר כאילו ניסה לנקב אותי במבטו.

 

"זה לא עניינך", השיב לי בקול ששינה את גוונו והפך גרוני כאשר פה ושם נשמעה מתוכו מעין חריקה מוזרה. למרות שהופתעתי מטון דיבורו של ידידי שאיתו נהגתי להחליף בדיחות וסיפורי הווי מקומיים, המשכתי בשיחה כאילו לא הבחנתי בטון הכעוס שעטף את תשובתו.

 

טוב רק שאלתי, המשכתי את שיחתנו. רציתי פשוט לספר לך סיפור שוודאי יעניין אותך. אבל אם אתה לא רוצה לשמוע אז בסדר, נמשיך בפעם אחרת. .

 

עברו חודשים רבים, העניין נשכח מזיכרוני, היחסים ביני לבין יוסף א. שנקלט בקיבוצנו לפני שנים אחדות חזרו למסלולם התקין והידידותי.

 

מדי פעם, הייתי נוהג לקחת יום חופש ונוסע לעיר הגדולה כדי "לשטוף את העיניים" ולאכול במסעדה תימנית בה הוגש אוכל טעים במיוחד. כפי שהייתי נוהג להשיב לחברי ששאלו אותי לאן בדיוק ולאיזה מטרה אני נוסע. ואכן, הסיבה הייתה בדיוק כפי שהגדרתי אותה. רציתי לראות אנשים אחרים, להריח ריחות אחרים ולהיות לפחות ליום אחד אנונימי לחלוטין. זאת גם הסיבה שהייתי בוחר להסתובב ברחובות שהנחתי שאיש ממכרי לא מסתובב בהם ולכן גם לא יהיה מי שמכיר אותי מהתקופות בהן הדרכתי בתנועה או הייתי פעיל במסגרת התנועה הקיבוצית.

 

יום אחד, היה זה בשעות הצהריים המוקדמות, חלפתי לתומי ליד המסעדה התימנית שהייתי נוהג לסעוד בה. רבים מהסועדים ישבו בפנים בעוד לא מעטים ישבו ליד שולחנות קטנים שהוצבו על המדרכה בסמוך למסעדה. המלצרים היו יוצאים ובאים, במאמץ לספק לאורחים את האוכל בצורה אסטטית ומהירה.

 

בזווית העין שמתי לב שבשולחן הקיצוני, הקרוב ביותר לכביש, ישבו שני אנשים שפניו של אחד מהם היו מוכרים לי אבל לא היה באפשרותי לזהות מהיכן. אולי מהשירות הצבאי ואולי מלימודי באוניברסיטה, ואולי אפילו מהתקופה בה הדרכתי בתנועה והייתי משוטט ברחובות להנאתי.

 

כאשר התקרבתי לשולחן בו ישבו השניים קם לפתע האיש שאותו לא הכרתי, נעמד מולי וביקש בנימוס שאשב אתו ועם חברו ליד השולחן. הם קראו למלצר, הזמינו בשבילי עוף בגריל, מזגו לי סודה קרה מהבקבוק שעמד לפניהם והמתינו. הרגשתי כיצד המבוכה שלאט ובהדרגה השתלשל לתוכה גם הפחד, מתחילה למלא את כול ישותי. אבל המציאות אליה נקלעתי כאילו שיתקה את יכולתי לעשות את המעשה הנכון, לקום מהכיסא ולהמשיך בטיול אותו התחלתי לפני שעה קלה. כאשר הוגשה המנה שהוזמנה עבורי מבלי שביקשתי את המלצרים לעשות זאת, החל בעל הפנים המוכרות לי לדבר. אני יודע שאתה מזהה אותי. במשך השבועות האחרונים נהגתי להסתובב בחצר הקיבוץ שלכם כאשר אני מתחזה לאינסטלטור. כמובן שאין זה המקצוע בו אני עוסק בימים אלה. בעברי הרחוק עבדתי במקצוע הזה אבל בשנים האחרונות אני עוסק בנושאים אחרים לחלוטין. הדובר הפסיק לרגע את שטף דיבורו, שלח מבט חודר לכיווני ולאחר מכן התבונן בשותפו לשולחן וזה סימן לו בקריצת עין להמשיך ולדבר. אני יודע בדיוק מי אתה, מה תפקידך בקיבוץ בו אתה חי.

 

במשך שנים רבות, אנחנו מחפשים את יוסף א. שלפי מיטב ידיעתנו הוא חבר בקיבוץ בו אתה משמש כמזכיר.

 

ידענו שהוא מסתתר בקיבוץ אבל לא ידענו באיזה קיבוץ. כדי לאתר אותו השגנו בדרכים שלנו את ספר הטלפונים בו מרוכזים מספרי הטלפונים של כול חברי הקיבוצים בארץ, אבל לא הצלחנו לאתר את מספר הטלפון של יוסף א. שעד לפני שנים אחדות היה שותף שלנו בעסקים. אין בכוונתנו לפרט את סוג העסקים בהם אנחנו מעורבים גם בימים אלה. מספיק אם אומר שהמשטרה ובתי המשפט אינם רואים בעין טובה את העסקים שלנו. כאן הפסיק הדובר את דבריו, ולאחר שתיקה מתוחה לקח את רשות הדיבור חברו שעד עכשיו ישב בשקט והקשיב. אני רוצה שתדע, פתח ואמר, שיוסף א. חייב לנו הרבה מאוד כסף. עד היום הוא מקבל תמלוגים שמנים מעסקים שעשינו בעבר במשותף.

 

הוא שיקר לנו, גנב אותנו, ועל דברים כאלה בחברה בה אנחנו נמצאים לא סולחים. חודשים רבים אנחנו מסתובבים בקיבוצים, שואלים ובודקים אבל רק בשבועות האחרונים גילינו היכן הוא מסתתר. אני מודה שנפלת לנו כאן כאילו מהשמיים. אנחנו שוברים את הראש כיצד לנהוג כדי להחזיר את הכסף שנגנב מאתנו ובמהירות. אני לא מכחיש שמטרה נוספת שלנו היא להעניש את הגנב שבימים אלה הוא חבר מכובד בקיבוצכם.

 

אז מה אתם רוצים ממני? השחלתי את השאלה כאשר גרוני נחנק מהשילוב המעיק של פחד והפתעה. אני מכיר את יוסי א. פתחתי ואמרתי, הוא בחור טוב וחבר קרוב שלי. אני בטוח שנפלה כאן טעות המפלילה מישהו שהוא לחלוטין חף מפשע. במשך כול השנים שהוא חי בקיבוץ תמיד נהג ביושר, בהגינות ומתוך נכונות גדולה לסייע לחברים הזקוקים לסיוע. איש כזה לא יכול להיות האדם שאותו אתם מחפשים. אתם צריכים לדעת שכמה מטובי חברינו נפגשו אתו במילואים, בחנו את התנהגותו במצבים קשים וכתוצאה מכך המליצו בחום על קבלתו לחברות בקיבוץ שלנו, בו גם הם חברים במשך שנים רבות.

 

נכון, פתח הטיפוס המוכר לי את תגובתו. יוסף א. הוא באמת בחור טוב, אמיץ ובעל תושייה. אבל זה לא חוכמה גדולה להיות נדיב ומסייע כאשר בקופתך הפרטית מונחים מאות אלפי שקלים שכאמור הושגו באמצעים שהמשטרה ובתי המשפט לא אוהבים ולא מכבדים. וכפי שנאמר לך קודם גם שותפיו בעבר לא סולחים למי שכספנו המשותף מונח בקופתו הפרטית.

אנחנו מצפים ממך שתפעל במהירות כדי שהעניינים בינינו יוסדרו בצורה שתשביע את רצוננו. ואם לא נגיע להסכמה? שאלתי כאשר הרגשתי לפתע צביטה חזקה על רגלי הימנית שכמעט וגרמה לי להוציא אנחה כבדה. אבל התאפקתי, עשיתי את עצמי כאילו לא קרה דבר ואפילו הצלחתי לשמור על הבעת פנים שלווה.

 

בשעות אחרי הצהריים המאוחרות, כאשר חזרתי לקיבוץ סיפרה לי אשתי שחברים ראו משאית גדולה חונה בפתח ביתו של יוסי א. ושניים שלושה פועלים מעמיסים את כול תחולת דירתו עליה. למה? מה קרה? מה פתאום? נפלטו השאלות מפי כאשר אני שולח מבט מודאג לעבר אשתי שלא הייתה נוכחת בשיחה הטעונה אותה ניהלתי עם שני שותפיו של יוסי א. בעבר.

 

"יוסי א. כבר לא נמצא בקיבוץ שלנו", השבתי לשאלה שהופנתה אלי באמצעות הטלפון, שבוע לאחר שיוסי א. חברי הטוב, עזב לפתע את חצר הקיבוץ שלנו ונעלם.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: