הפסנתר / אבישי גרוסמן

 

הפסנתר

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

פסנתר הכנף ניצב בקדמת הבמה של בית התרבות שלנו.

איור מאת יעקב גוטרמן

על הדשא שמול הבמה ישבו כבר עשרות חברים שמסביבם מתרוצצים בניהם ובני חבריהם. בעוד דקות אחדות אמור להתחיל קונצרט לפסנתר בביצוע האמנית הידועה פנינה זלצמן שבאה במיוחד מהעיר הגדולה כדי לנגן בפני חברי הקיבוץ.

 

שלמה רכז התרבות שלנו הסביר בהרחבה את חשיבות מופעי התרבות בקיבוץ ועד כמה המוסיקה מעדנת את טעמו של אדם. לנו, הוסיף והסביר שלמה, כחברי קיבוץ הטרודים ימים רבים, בחורף ובקיץ בעבודה קשה, יש לעידון רוחני זה חשיבות רבה. הציניקנים שבינינו שהכירו את נוהגו של רכז התרבות שלנו להשתמש במילים גבוהות שאינן תואמות בהכרח את המציאות, גיחכו לעצמם, בעוד שלמה ממשיך בדברי הקדמתו לקונצרט, אותו אנחנו אמורים לשמוע בדקות הקרובות.

 

אני רוצה להודות לאמנית הידועה בכול העולם, המשיך הפותח בדברי חלקות משומנים, שניאותה להופיע בפנינו בערב זה. וזאת למרות שאני משוכנע, הוסיף שיש לה התחייבויות לנגן בארץ ובעולם כולו. ולמרות עובדה זאת בחרה להופיע הערב בפני חברי הקיבוץ שלנו. שלמה קיפל את הנייר ממנו קרא את דבריו, הכניסו לכיסו, ירד מהבמה והקונצרט החל. לצדה של הפסנתרנית ישב אדם כבד גוף, ממושקף שתפקידו היה לדפדף את הדפים במחברת התווים ממנה ניגנה הפסנתרנית המפורסמת. האיש שישב ליד הפסנתרנית היה לא אחר מאשר קורט זקהיים, בעל משק חקלאי שהתגורר במושב הסמוך לקיבוץ שלנו. המושב שעלה על הקרקע שנים אחדות אחרי הקיבוץ שלנו, הוקם על ידי עולים מגרמניה שהחליטו לעלות לארץ לאחר שהיטלר עלה לשלטון בגרמניה. למרות השכנות הקרובה שבין הקיבוץ למושב נתהוותה במשך השנים זרות שנבעה מפערים תרבותיים שנבעו ממוצא האנשים שייסדו את שני הישובים השכנים. וכמו כן מניגודי אינטרסים בנושאים הקשורים לבעלות על קרקעות הנמצאות על התפר שבין אדמות הקיבוץ ואדמות המושב. וכמובן, ואולי בעיקר מאורחות החיים השונים על פיהם התנהלו החיים בשני הישובים. בעוד חברי הקיבוץ שלנו השתייכו לתנועה קיבוצית ולמפלגה פוליטית בעלת השקפות שמאליות על גבול הזדהות עם עולם המהפכה שברית המועצות עמדה בראשו הרי חברי המושב, היקים, היו בעלי השקפות בעל ביתיות, קפיטליסטיות על פי הגדרתם של חברי הקיבוץ.

 

היקים שהקימו את המושב בנו משקים פרטיים, חלקם הקימו רפתות ולמרות שרובם היו בעלי תארים אקדמאים מתקדמים הפכו לחקלאים שהתפרנסו מעבודת האדמה. הניגוד האידיאולוגי בין הקיבוץ והמושב לבש לעיתים פנים של זלזול שנבע מתחושת עליונות של הקיבוצניקים הוותיקים, חניכי תנועת הנוער היהודית שפעלה בפולין, ממנה באו ואת תרבותה ספגו בשנות נעוריהם. בעוד מייסדי המושב השכן היו חניכי התרבות הגרמנית הקלאסית, דיברו במבטא יקי כבד ורבים כינו אותם שלו בפניהם בכינויים מעליבים. מה עוד שהעולים החדשים בחרו לחיות בצורת חיים "מפגרת" כמו מושב בו כול משק צריך להתמודד בנפרד עם בעיות כלכליות וכספיות.

 

זאת אולי הייתה הסיבה להפתעה שהפכה במהלך הקונצרט לאי שביעות רצון מהיותו של קורט זקהיים, היקה מהמושב כמדפדף בקונצרט לפסנתר שנערך בקיבוץ שלנו. מה שלא ידעו חברי הקיבוץ שבאו להאזין לקונצרט הייתה העובדה שקורט היה בעירו שבגרמניה עורך דין מצליח אשר בשעותיו הפנויות ניגן בתזמורת קאמרית של עירו. האמת צריכה להיאמר שגם אם היו יודעים עובדות אלה לא היה הדבר משפיע על תחושת אי שביעות הרצון שנבעה מהצורך שלנו, קיבוץ תרבותי להיעזר בחקלאי מהמושב השכן כדי לקיים בבית התרבות שלנו קונצרט מכובד לפסנתר. הקונצרט נמשך לאורך הערב שהפך ללילה, פעמיים הפסיקה פנינה זלצמן את נגינתה באמצע הקטע כתוצאה מעליית שני כלבים על הבמה תוך שהם נוגעים בשולי שמלתה, בעלי הכלבים נתבקשו בטון זועף על ידי רכז התרבות שלנו לקשור את כלביהם כי אחרת לא תמשיך האמנית לנגן. במהלך הקונצרט נרדמו הילדים זה אחרי זה על הדשא וגם חלק מהמבוגרים נרדמו גם הם או נטשו בהפסקה את מקומם אל מול הבמה והלכו לבתיהם. אחרי הכול כולם היו אחרי יום עבודה ארוך בן תשע שעות וחיכה להם יום עבודה קשה למחרת היום.

 

המעטים שנותרו לשבת בכיסאותיהם שמו לב שמדי פעם הייתה הפסנתרנית מפסיקה את נגינתה ונוגעת קלות במדפדף הוא קורט מיודענו. עד שלפתע גם הנגיעה הקלה לא הועילה. המושבניק המדפדף, קורט זקהיים פשוט נרדם על משמרתו. לא הועילו נגיעות עדינות ולאחר מכן דחיפות בכתפו ובראשו. קורט שעבד כול היום ברפת הפרטית שלו, חלב את הפרות והאביסן שקע בשינה עמוקה על הכיסא שלצד הפסנתרנית וחדל למלא את תפקידו כמסייע על ידי העברת הדפים של הפרטיטורה אותה ניגנה בפנינו.

 

בתחילה נשמע רק רחש קל שעלה מן הקהל ולאחר שניות אחדות הפך הרחש לצחוק מתגלגל שלא נעדר ממנו צליל של שמחה לאיד המכוון לעברו של המושבניק שהתבזה. אבל קורט העייף מעבודת יומו הפיזית אותה הכירו והוקירו הצוחקים שנשארו ערים עד לשעה מאוחרת זאת, המשיך לישון בעוד הפסנתרנית השמיעה עוד מספר צלילים ועזבה בכעס את במת בית התרבות שלנו.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: