הפתק

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

ראובן ישב מול צלחת גדושה של ארוחת ליל שבת בקיבוצו ושתק.

איור מאת יעקב גוטרמן

סביבו המולה, משפחתו הגדולה עוטפת אותו מכול צדדיו והוא מקפיד לשתוק. פניו חמורי סבר, מבטו כבוי וצלחתו נשארת מלאה גם כאשר השולחן המשפחתי התרוקן, הבנים עם ילדיהם, נכדיו, עזבו את חדר האוכל בדרך למגרש המשחקים ורק אשתו הנאמנה, כרמלה, ממשיכה לשבת לצידו ולא אומרת מילה. היא יודעת את הסיבה למצב רוחו העכור של בעלה ואין ביכולתה לסייע בידו.

 

בקומה הראשונה של חדר האוכל, מה שמכונה על ידי חברי המקום הלובי, מתנהלת כבר ההצבעה על אישור חוברת השינוי. ויכוח שנמשך שנים אחדות והגיע לעיתים להשמעת טונים צורמים, מגיע בימים אלה לסיומו.

 

ראובן נמנה עם התומכים הנלהבים של השינוי. "ככה זה לא יכול להימשך," היה נוהג לומר ומנמק בעוצמה רגשית את עמדותיו הנחרצות. עיקר טיעוניו נשענו על ההנחה שהעולם השתנה, הקיבוץ השתנה, וחיוני להתאים את ההתנהלות הקיבוצית למציאות הקיימת. שנים הוא כבר עובד במפעל הפלסטיק של הקיבוץ, במסגרתו התגבשה חבורת חברים תומכי שינוי המחזקים האחד את עמדתו של השני באמצעות סיפורים מקומיים המצביעים על ריקבון השיטה הקיבוצית הקיימת. "שהצעירים בעלי הילדים יתחילו לפרנס את עצמם ולא ימשיכו להיות תלויים על גב הקיבוץ המעניק להם תקציבים מוגדלים על פי השיטה הישנה והמעוותת," נהג לומר יוסי, מנהל המפעל כאשר התפנה לשבת עם החבורה שהתכנסה בחדר האוכל של המפעל לקפה של עשר בבוקר.

 

ראובן היה מקשיב לדברי מנהל המפעל שהיה בן קבוצתו, מנענע את ראשו בהסכמה ולעיתים אפילו מוסיף מילות תמיכה משלו. מנגנון פנימי נסתר היה מאפשר לו להוציא מכלל הפרזיטים הצעירים את בניו שהיו אהובים עליו יותר מכול ואת תרומתם הכוללת לחיי הקיבוץ על כול גוניהם העריך והוקיר מאוד.

 

חילוקי הדעות גלשו גם לתחום המשפחה. כרמלה, אשתו, בת הקיבוץ, נמנתה עם המתנגדים הנחרצים לשינוי. לדעתה ניתן לשפר את ההתנהלות הקיבוצית הקיימת ולשם כך לא צריך לשנות סדרי בראשית. במהלך השיחות שהתנהלו בין בני הזוג, שגלשו לעיתים לטונים גבוהים, נהגו השניים לטעון את טענותיהם עד שהשיחות הפכו לדו שיח של חרשים. ואז חדלו. השתיקות הטעונות החליפו את המילים, עסקו בשוטף ונמנעו מלשוחח על מה שהטריד את שניהם באמת.

 

גם כאשר לקח ראובן את רשות הדיבר בשיחת קיבוץ, הבהיר בלהט את עמדתו הנחרצת בה קבע שהקיבוץ סיים את תפקידו ויש לחתוך את חבל טבורו כדי להתחיל מחדש, לא הגיבה כרמלה. גם כאשר בני הזוג שתו את כוס התה המסורתית שלהם אותה נהגו לשתות במשך שנים לפני שעלו על יצואם, והיה זה זמן סיכומים של היום שחלף, לא אמרה כרמלה דבר.

 

שבוע לפני היום בו אמורה הייתה להתקיים ההצבעה הופיעו בדירתם של ראובן וכרמלה שלושת בניהם. שלושתם הקימו את משפחותיהם בקיבוץ, נולדו להם ילדים, נכדים לראובן וכרמלה שגרמו לשניים תחושת שמחה עמוקה כול פעם שפגשו בהם בחצר הקיבוץ במהלך היום או בביקוריהם הדחופים בדירתם של הסבים. צבי, הבכור, שבימים אלה מלאו לו ארבעים וחמש שנים, עבד כמורה בבית הספר היסודי. הוא אהב מאוד את מקום עבודתו ומנהל בית הספר העריך מאוד את תרומתו למערכת החינוכית. אבל משכורתו הייתה נמוכה, משכורת של מורה בבית ספר יסודי. לצבי ולאשתו בהירה היו חמישה ילדים, הגדול בן עשר והקטנה בת שנה.

 

מורן, הבן השני, בן השלושים ושמונה, עבד כמנהל חשבונות בחברה גדולה. העובדים אהבו אותו ומנהל המשרד העריך את כישוריו. אבל הערכה זאת לא באה לידי ביטוי בגובה משכורתו שהמשיכה במשך שנים להיות נמוכה. למורן ולאשתו צביה היו שלושה בנים שאחד מהם הוגדר כלוקה בתסמונת דאון ונמנה על בעלי צרכים מיוחדים.

 

שאול, הבן השלישי שבימים אלה מלאו לו עשרים ושמונה שנים, עבד כמדריך תיירים בחברה אזורית גדולה, ימים רבים נעדר מביתו במסגרת מחויבותו לעבודתו, ולמרות זאת משכורתו הייתה מעט מעל משכורת המינימום המקובלת במשק. לשאול ופנינה אשתו היו שני ילדים האחד עדיין בעגלת תינוקות והשני זה עתה החל לזחול. "החלטנו לבוא ולדבר אתכם לקראת ההצבעה על אישור החוברת לשינוי אורחות החיים בקיבוץ שלנו," פתח צבי ושלח מבט מהוסס לעבר הוריו.

 

"אנחנו יודעים שאתם חלוקים בדעותיכם בנושא המסעיר את הקיבוץ בשנים האחרונות. החלטנו לא להתערב בויכוח ביניכם למרות שלגבינו ההחלטה בנושא העומד על הפרק היא גורלית ממש. אנחנו שלושתנו בחרנו לעסוק במקצועות שהמשכורת המוענקת לעוסקים בהם נמוכה. אנחנו אוהבים את המקום בו אנחנו עובדים אבל ניאלץ, אם אכן תתקבל ההחלטה על שינוי באורחות החיים בקיבוץ, לנטוש אותם ולעבור לעבוד בעבודות אחרות, מכניסות יותר אבל אהובות עלינו הרבה פחות." כאן הפסיק צבי את דבריו ושלח מבט לעבר שני אחיו שישבו ועיניהם מושפלות כאילו תקועות ברצפת החדר.

 

"מציעים לנו קרן הסתגלות עד שנהיה מסוגלים לפרנס את עצמנו ואת בני משפחותינו, כולל בנינו, הנכדים שלכם," המשיך צבי ונראה היה שקולו נשמע חורק כאילו נשבר. לאחר שתיקה של רגע אמר מורן, "זהו סעד, מתן סיוע המותנה במבחן הכנסה תלת חודשי. אני מרגיש עצמי מושפל. בחרנו במקצועות על פי אהבתנו, כישורינו הייחודיים ומה שנראה לנו כחשוב לקיבוץ בו בחרנו לחיות. ועכשיו הופכים אותנו לנזקקי סעד."

 

שתיקה עמוקה עטפה את החדר כולו, העוגות נשארו על הצלחת וכוסות התה נשארו מלאות כפי שהוגשו על ידי כרמלה בתחילת השיחה.

 

לאחר דקות אחדות קמו השלושה ועזבו את החדר.

 

מאז השיחה עם הבנים לא מצא ראובן לעצמו מנוח. פניו קדרו יותר ויותר, נמנה מלקחת חלק בשיחות חבורת תומכי השינוי, שנתו נדדה ומדי פעם הרגיש חולשה שמקורה, כך הסביר לו רופא המשפחה, בבעיות לב שהחמירו כתוצאה מהמתח בו היה שרוי.

 

ביום בו נערכה ההצבעה על תוכנית השינוי נטל ראובן בידו את הפתק אבל לא היה מסוגל לראות את הכתוב בו. ואז באחת, נכנס מאחורי הפרגוד והטיל אותו לתוך קופסת הקלפי מבלי לסמן עליו את סדר עדיפויותיו.

 

בלילה שלאחר ההצבעה לקה ראובן בהתקפת לב חמורה, אושפז במחלקה לטיפול נמרץ עד שלאחר חודשים רבים של שהיה בבית חולים חזר לקיבוץ שלנו והוא מוגבל ביכולתו הגופנית. לעבודה במפעל הפלסטיק, ביתו השני והמקום בו עבדו רוב חבריו כבר לא יכול היה לחזור. חבריו שהיו פוגשים אותו בשבילי הקיבוץ נמנעו מלשוחח אתו על הנושאים שבעבר הסעירו אותו ומילאו את כול עולמו. שמע יתרגז, שמע בריאותו תינזק.

 

והבנים? הם הרגישו את עצמם אשמים במצבו של אביהם, דיברו אליו ברכות ונמנעו ככול שיכלו מלהיכנס אתו לשיחות על נושאים שהיה בהם אפילו אבק של קונפליקט. "הוא האמין בדרכו ואנחנו הצגנו את עצמנו כמסכנים, כאלה האמורים להיפגע קשות אם העמדה בה תמך במשך שנים רבות תתקבל על ידי רוב הקיבוץ, ובכך שמנו רגל כבדה על הברקס עד שמהלך חייו התהפך על פניו. באופן אישי אני מצטער צער רב על הצעד שנקטנו. זה לא היה שווה את המחיר," הסביר שאול את מה שקרה לאביהם כאשר נפגשו השלושה יחד עם בני משפחותיהם לארוחת ארבע משותפת.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: