גדול עלינו / אבישי גרוסמן

 

גדול עלינו

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

דמדומים של בוקר חורפי רבצו על חצר הקיבוץ כאשר ראובן יצא מחדרו בדרך אל משרדו.

איור מאת יעקב גוטרמן

בשנים האחרונות כיהן ראובן כמנהל קהילה ועכשיו הוא בדרך אל הפגישה היומית עם יו"ר הקיבוץ, חברנו נתנאל.

 

אתמול בשעות הערב נודעו תוצאות הצבעת הקלפי. הקיבוץ החליט ברוב דעות להפוך לקיבוץ המכונה בשפה המקובלת קיבוץ מתחדש.

 

ראובן נקלט בקיבוץ לפני כעשרים שנה. במשך שנים עבד בגידולי שדה עד שהקיבוץ שלח אותו ללימודי כלכלה ומאז הוא מכהן בתפקידים משקיים וחברתיים שונים ומגוונים. נשוי לציפורה בת הקיבוץ, שני בניהם סיימו כבר את שירותם הצבאי, בריאותו טובה והוא מרבה לעסוק בספורט מסוגים שונים.

 

נתנאל, בן קיבוץ, מנהל חשבונות מדופלם, אסטמתי המרבה להשתעל, נשוי לרונה ללא ילדים, חריף שכל ופניו מביעות תדירות עצבות בלתי מפוענחת. השניים הובילו את תהליך הדיונים לקראת השינוי באורחות החיים בקיבוץ, איתרו את מוקדי ההתנגדות, הרבו להתייעץ עם מומחים לזיהוי אינטרסים של קבוצות במסגרת חברתית, הבטיחו, לעיתים לחצו ואפילו במקרים מסוימים גם איימו על מי שהתנגד לדעתם.

 

עכשיו הם אחרי המאבק. השלב הזה הסתיים. הרוב הושג ועכשיו הדרך סלולה. השניים הגיעו למשרדי הנהלת הקיבוץ, מזגו לעצמם כוסות קפה, כרסמו עוגיות שנשארו מישיבת לילה מאוחרת, שלחו מבטים לעבר פתקי ההצבעה שעוד היו מונחים על השולחן. ראובן שלף את קופסת הסיגריות מכיסו ושלח מבט לעבר שותפו מבט שהיה בו תערובת של סיפוק ודאגה. נו, אז מה עכשיו? זרק את השאלה לחלל החדר. נתנאל שתק והתבונן על הרצפה כאילו חיפש משהו שאבד לו. עבר עלי לילה קשה אמר נתנאל כאילו לעצמו וקולו נשמע מרוסק.

 

בשעת לילה מאוחרת כאשר עמדנו ללכת לישון נשמעה דפיקה בדלת ונכנס אחי. אתה יודע שיוחנן, מנהל חברת הייטק מצליחה, היה בין מתנגדי השינוי המובהקים, לחם על עמדותיו במהלך כול השנים בהם נמשך התהליך. איש עקרונות הוא אחי, משתדל לקיים אותם במלואם ואפילו אם הדבר כרוך בוויתורים אישיים או משפחתיים. הוא רואה בקיבוץ שלנו, בו נולדנו ובו אנחנו חיים עד היום את מפעל חייו. יוחנן נוהג לומר שהכנסת השכר הדיפרנציאלי לקיבוצנו הוא בבחינת צלם בהיכל. מעשה שלא ייעשה. ראשית חורבנו של הקיבוץ. ועכשיו, אחרי שנודעו לו תוצאות ההצבעה הוא בא להודיע לי שהחליט לעזוב את הקיבוץ.

 

בגיל חמישים, שלושה ילדים, הוא החליט ששוב אין לו בית קיבוצי שראוי לחיות בו ולתרום בתוכו. אני מרגיש תחושה של אשמה כבדה. יהיה לי אולי קיבוץ בדגם משופר יותר אבל אחי כבר לא יחיה כאן איתי, כשותף. רציתי ואני עדיין רוצה קיבוץ, על כול חולשותיו ועל כול מגוון חבריו, חזר ואמר לי במהלך שיחתנו. אבל עכשיו, אחרי שאתה וחברך הצלחתם להזיז את המחוג מקיבוץ הנאבק על זהותו המיוחדת למשהו אחר, שונה במהותו, אני מרגיש שאני חייב ללכת מכאן, לחפש לי מקום שבו יהיה לי סיכוי לממש, לפחות במידה מסוימת, את אמונת חיי.

 

קולו של נתנאל הפך ללחישה עד שנדם כליל. לאחר שניות אחדות הרים את עיניו לעבר בן שיחו, שותפו להובלת תהליך השינוי ואמר כאילו לעצמו: לעיתים אני חושב לעצמי האם כול המהלך שהובלנו ביחד היה מהלך ראוי. לרבים מחברי הקיבוץ בדומה לאחי נהרס עולם אמונות שלם. בשיחה עם אחי יוחנן הרגשתי ממש פיזית את הכאב הנורא שבא לידי ביטוי בדבריו. הרגשתי אשם ויש לי חשש שאת תחושת האשמה הזאת אשא בתוכי במשך שנים רבות.

 

האם המחיר הזה היה כדאי שאל והפנה את עיניו לעבר חברו שישב מולו. השניים שתקו שתיקה עמוקה, כואבת עד שראובן קם ממקומו, ניגש אל המקום בו ישב חברו, הניח את ידו הכבדה על כתפו של נתנאל ואמר: זה היה גדול עלינו, החלום הזה ואנחנו התעייפנו מלנסות להגשימו. את המחיר שאין לו תג מחיר משלמים רבים מחברינו שלא התעייפו ועדיין מקווים שאפשר לתקן. רוב החברים רואים קרוב, רואים עכשיו. רוצים לראות יותר כסף בכיסם, פחות תלות במוסדות הקיבוץ, הרבה יותר אני והרבה פחות אנחנו. מי שהוביל את תהליך ההתחדשות, כלומר שנינו, קרא נכון את המפה, ירדנו לקומת גובה רצונותיהם האמיתיים של מירב החברים ולכן גם זכינו בתמיכת רוב הציבור שלנו.

 

גדול עלינו, גדול עלינו, מלמל לעצמו נתנאל ופנה לעבר משרדו כדי להכין להפצה את רשימת התמחור החסויה, בה מופיע שמו של אחיו יוחנן בראש הרשימה כבעל המשכורת הגבוהה ביותר מבין כול חברי הקיבוץ.

 

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: