הקש בעץ / אבישי גרוסמן

 

הקש בעץ

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

נחום שהתאלמן לפני שנים אחדות והוא בן ששים, כיבה את האורות בביתו ונשאר לשבת בחושך.

איור מאת יעקב גוטרמן

רק מנורה קטנה האירה את מרפסת ביתו ואור קלוש חדר מבעד לחלונות המוגפים והאיר את השולחן עליו היו מפוזרים ניירות בחוסר סדר גמור.

 

השעה הייתה הרבה אחרי חצות הלילה, קולו של הגשם הדק שירד ללא הרף בחוץ נשמע כמו צליל מונוטוני רך ומתמשך.

 

שוב לא עלה בידי לכתוב דבר שיש בו ערך, אמר נחום לעצמו. יוצאות לי מילים המתחברות לשורות... לכאורה הכול יש בשורות אלה, אבל נשמה אין בהן. משהו חסר, משהו לא מתחבר, משהו מזויף. אני מרגיש שאני מצליח לגעת רק בקליפה, רק בעטיפות המכסות את הדברים החבויים בתוכה. כאילו אני מקיש בקערת עץ ריקה מתוכן. חלפו שנים רבות מאז שנפרד מאמונתו בקומוניזם המבטיח את הטוב שבעולמות והבין שגם החברה הקיבוצית מאוכלסת בחברים רבים שהרעיון הקיבוצי גדול ממידותיהם. במהלך השנים הרגיש בעוצמה הולכת וגוברת שתפיסת עולמו החילונית בה האמין היא בבחינת דג קר, אולי צודקת אבל רחוקה מלעורר התלהבות. אתה הולך על הקשקש, מילותיך מצלצלות אבל אינן נוגעות, היה חוזר ואומר לו ידידו המומחה המקומי לספרות. לעיתים היה נחום נעלב לאחר שהיה שומע את דבריו של ידידו שאהב להתגדר בביטויי סלנג עכשוויים. אבל לאחר שנרגע ידע שידידו צודק. מכאיב אבל צודק.

 

לפני שנים למד פסיכולוגיה, התמחה במבחני אישיות בניסיון להבין את מורכבותה של נפש האדם. במיוחד גילה עניין באדם החי בקיבוץ. בכתיבתו ניסה לפצח מה עובר עליו, מהם החוטים העדינים המחברים בין המציאות בה הוא חי לבין המתרחש בקיבוץ ומעבר לו. והרי לפיד האש כבה לפני שנים. זה הלפיד שנישא ברמה על ידי הוגים ומנהיגים נחשבים שהוביל את המחנה ואת כול הפרטים המרכיבים אותו במשך שנים רבות ומילא את חייהם תוכן ומשמעות. האם לאחר, פחתו תופעות הקנאה והתרבו תופעות הנדיבות? רצה להבין מהו המנוע הפנימי הפועל בעולמם הפנימי של חברי הקיבוצים לאחר שמנוע האמונה באפשרות לבנות עולם טוב יותר, צודק יותר, משמיע גניחות אחרונות.

 

אבל אחרי שנים של עבודה בתחום הטיפולי והמחקרי, אין ספור התמחויות והתנסויות מקצועיות הרגיש שאינו מבין את מה שאמור היה להבין. חש שחמקמקות הזהות האנושית מהתלת בו ללא הרף. אין פיצוח לנפש האנושית חשב לעצמו. על כול פנים האמצעים המחקריים המודרניים לא מקרבים אותנו אפילו כזית להבנת המתחולל בתוכה..

 

בשנים האחרונות גילה עניין בנושאים הקשורים למסורת היהודית. הקפיד לקרוא טכסטים יהודיים, למד במכון יוקרתי בו למדו חילוניים שהרגישו שאולי מקור המים החיים נמצא בספרים העתיקים, גילה עניין אבל לא הצליח להתחבר. משהו מעברו החילוני היווה מעין קיר זכוכית שלא אפשר לו לרדת אל השורשים העתיקים, לנסות ולרדות מהם דבש מתוק, אם אכן הוא מצוי בכוורות אלה, משכנם של חכמינו זיכרונם לברכה.

 

חלפו חודשים ותחושת אי ההצלחה ייצרה ערימות של נייר עליו כתובות שורות שרובן נמחקו בקו עבה של דיו שחור. במהלך ארוחת צהריים בעודו מעיין בעיתון נתקלה עינו במודעת אבל, ממנה התבשר שחברו הטוב יונתן, מי שהיה בן זוגו במהלך מבצעים צבאיים שעד היום השתיקה יפה להם הלך לעולמו. הפתעתו הייתה מוחלטת. הזיכרונות הציפו את עולמו הפנימי, החוויות המשותפות אותן חוו במשותף, הסכנות שאיימו עליהם במהלכן, צעקו בתוכו כאילו התרחשו אתמול. הלווייתו של יונתן, אמרה המודעה, תתקיים מחר בקיבוצו אשר בעמק הירדן.

 

אלפי אנשים ליוו את הארון בדרך אל בית הקברות. נחום הצטרף לשיירת ההולכים, מדי פעם נופף לשלום למכר שחלף על פניו, בדרך אל מקום מנוחתו האחרונה של ידידו ושותפו לחוויות ולסכנות שזר לא יבין אותן.

 

פתאום, כאילו מבלי משים, צדה עינו את פניה של יעל, אהבת נעוריו. למרות השנים שחלפו מאז שנפרדו דרכיהם נוכח לדעת שיעל שמרה על הליכה זקופה ופנים מטופחות, תלבושתה הייתה מצודדת ונראה שהגיל הוסיף לה מימד של יופי מסתורי. נחום הגביר את צעדיו, ליטף את כתפה של יעל כפי שהיה עושה בתקופה בה היו חברים קרובים. יעל סובבה את ראשה וכאשר זיהתה את פניו של נחום התפשט חיוך רחב על פניה, עיניה אמרו הפתעה ושמחה והשניים התחבקו חיבוק של קירבה גדולה.

 

בלילה ישב כדרכו ליד השולחן לנסות ולכתוב והפעם הרגיש שהדברים שכתב מעלים ניחוח של אמת. הדפים הכתובים נערמו, הוא הידק אותם לחבילה והטמין אותם במגירת ארונו. חיוך רחב עלה על פניו של נחום. משהו חם ואמיתי מילא אותו והוא התקשה להכיל את עוצמת רגשותיו שהתנגנו בתוכו.

 

למחרת נטל איתו את הדפים הכתובים, נכנס לדירתו של חברו הידוע כמבין בכתיבה ספרותית וביקש את חוות דעתו.

 

שבוע מאוחר יותר החזיר לו חברו את הדפים הכתובים ובתחתית העמוד האחרון כתב רק מילה אחת, נגעת. נחום התבונן דקות ארוכות בהערה הכתובה והיה מאושר.

עדכון אחרון: