אמונה עד מוות / אבישי גרוסמן

 

אמונה עד מוות

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

בתחילה השתכנע עמוס וחודשים אחריו השתכנע גם אילון. שניהם בני קיבוץ, חניכי המוסד החינוכי של השומר הצעיר, המשרתים יחד ביחידה צבאית מסווגת ביותר.

איור מאת יעקב גוטרמן

הכול התחיל כאשר עמוס, אז חיל צעיר, פגש בתחנה המרכזית של אגד בתל אביב אדם שלאחר ימים אחדים למד את שמו: היה זה נחום מלינובסקי. איש מוצק, זקן עוטר את פניו ועיניו החכמות הקרינו מסתורין ועוצמה אישית בלתי ניתנת לפענוח. משהו משך את החיל הצעיר בעוצמה בלתי מוסברת אל האיש הזר הזה שנראה שקוע כול כולו בקריאה בספר. האוטובוס לירושלים עצר בחריקה ליד התחנה, השניים עלו במדרגות, שילמו את מחיר הכרטיס, נחום הלך לעבר הכיסא האחורי ועמוס הלך אחריו. האוטובוס יצא לדרכו והשניים שישבו זה לצד זה היו לכאורה עסוקים כול אחד בענייניו. נחום המשיך לעיין בספרו בעוד עמוס שלף מכיסו את העיתון והחל לקרוא בעיון את הכתוב בו.

 

לקראת הכניסה לשער הגיא הרים נחום את עיניו מהספר שהחזיק בידו, פנה אל שכנו הצעיר וביקש לעיין בעיתון שעמוס כבר קיפלו והכניסו מחדש לכיסו. קולו של האיש, קול בריטון עדין, התנגן בצורה מיוחדת, חמה ומסקרנת.

 

"בבקשה," השיב לו החייל, הגיש לשכנו לספסל את העיתון ושאל האם הוא יכול לעיין בספר אותו החזיק נחום בידיו.

 

"מובן מאליו", הייתה התשובה ועמוס קיבל לידיו את הספר שהיה כרוך בעור עבה שהדיף ריח מיוחד של עולם עתיק ובלתי מוכר.

 

בעמוד הראשון, באותיות מודגשות הופיעו המילים "סוף והתחלה חדשה". בעמודים הבאים הופיעו תיאורי חורבן העולם שאמור להתרגש עלינו בשנים הקרובות ביותר. לפתע הרגיש עמוס את מבטו החודר של שכנו שחדל לפתע לקרוא בעיתון. "יש לך את זה", אמר לפתע נחום ועיניו הכחולות ננעצו במבט חודר ומכיל בשכנו שהמשיך לקרוא בספר שלפניו.

 

"מה משמעות הדברים שכתובים בספר זה?" שאל עמוס כאשר הוא ממשיך לאחוז בספר בעל כריכת העור הייחודית. נחום שתק, הפנה את מבטו לעבר החלון ולאחר רגעים אחדים של שתיקה השיב. הספר הזה הוא ספר נבואה קדוש, הסביר לשכנו הצעיר. הוא ניתן לנו מהשמיים באמצעות מישהו שהצליח לקלוט את המסר שמעבר למילים. ואנחנו, המשיך נחום להסביר, קבוצה לא גדולה של אנשים הלומדים ביחד את הכתוב בדפים אלה, מנסים לפענח את הנרמז בהם, ולפעול בהתאם. אם הנושא מעניין אותך, הוסיף נחום ואמר, אני מזמין אותך לביתי, שם אנחנו נוהגים להתכנס וללמוד במשותף. אני מרגיש, הוסיף נחום ואמר - "יש לך את היכולת להבין את מה שמופלא ונסתר מיכולת הבנתם של רוב רובם של האנשים שאין להם את היכולת המיוחדת הזאת".

 

מאז, במשך חודשים רבים, היה עמוס מבלה את חופשותיו מהצבא בעיקר בלימוד הדברים הכתובים בספר המופלא, שבתחילה נראה לו מוזר ולאחר חודשים אחדים קיבל את הכתוב בו כביטוי עליון של החוכמה האנושית, או יותר נכון החוכמה היורדת אלינו ממקום בלתי ידוע, אולי זהו פרי מחשבתם של נביאים קדומים. נראה, חשב לעצמו הקורא הצעיר, שהכתוב בספר זה הוא משמעותי ביותר לחיים של כולנו. צורת הלימוד ופירוש הכתוב בספר היה נקטע לעיתים קרובות בשירה בצוותא ולעיתים אפילו בריקוד שהיה בו ביטוי של דבקות עליונה במשהו שמעבר לנו. בתחילה הסתייג עמוס, חניך השומר הצעיר מתוכן ודרך הלימוד של הכתוב והנרמז בספר. אבל לאחר חודשים אחדים הפך לחלק בלתי נפרד מהקבוצה הלומדת.

 

החבורה הייתה מתאספת באופן קבוע ביום שלישי, בשעה אחת לפנות בוקר בביתו של נחום. החושך, השקט והמסתורין של הלילה חיזקו את תחושת הקסם הייחודי שנבעה מהפסוקים שחלקם היו משובצים במילים ארמיות או במילים הלקוחות משפות שמיות עתיקות. בתחילה לא הצליח עמוס להבין את הנאמר בחדר הלימוד. חיש מהר למד לדעת שחבורת הלומדים פיתחה לעצמה שפה מיוחדת רק להם. זר שלא שייך לחבורתם לא היה מסוגל להבינה. מילות קוד וקיצורי מילים שנאמרו בניגון המיוחד רק להם. ההוויה כולה השרתה עליו קסם מוזר ששבה את ליבו ומשך אותו בעוצמה רבה לתוכה.

 

לאט ובהדרגה הפך עמוס לאדם אחר. יותר מהורהר, יותר ספקן ופחות נכון לתרומה אישית בתחומים מעשיים. הראשונים שהרגישו בשינוי היו חבריו ליחידה הצבאית. "משהו קורה לעמוס, אבל אני מתקשה לפענח מה ומדוע?" נהג מפקד היחידה לומר והתבונן בדאגה באורחות התנהגותו של החייל שנחשב לאחד המצטיינים בפקודיו.

 

היחידי שהחליט לשאול את עמוס ישירות מה בעצם הולך איתו היה חברו ליחידה אילון. ערב אחד ישבו השניים בחדרו של עמוס, לגמו באיטיות מכוסות הקפה המהביל שעמדו לפניהם ושוחחו על הנעשה ביחידתם הצבאית. לפתע, ללא הכנה מוקדמת הפנה אילון את פניו לעבר חברו ואמר: "עמוס, אני מתרשם שמשהו עובר עליך. אני מודאג וגם רוב חברינו ליחידה מביעים דאגה למצבך. מה בעצם קורה לך?" במקום תשובה שלף עמוס את הספר בכריכת העור, פתח אותו והחל לקרוא מתוכו קטעים נבחרים שסומנו על ידו בצבע ירוק מבהיק. "העולם שלנו עומד בפני סופו", אמרו הקטעים המסומנים ועמוס המשיך לקרוא אותם אחד אחרי השני וקולו הפך גבוה יותר, כאילו נכנס לטראנס. לאחר הפסקה קצרה סגר עמוס את הספר ואמר: "אנחנו הדור האחרון שעדיין חי בעולם הגשמי הזה. על פי הכתוב בספר זה עלינו, כול מי שהגיע להכרה זאת, לעשות כול מאמץ כדי להביא לסיומו של השלב האנושי בו אנחנו נמצאים בימינו אלה. המטרה היא להגיע לכך שבמהירות האפשרית יתאפשר לכולנו לעבור לשלב הבא, שלב בו המציאות הרוחנית תהיה השלטת בעולמנו ותחליף את הכסף והגשמיות הבהמית השולטים בעולמנו בימינו אלה".

 

אילון הקשיב, נדהם, הסתקרן ונמשך כאילו בחבלי קסם אל מקור הידע ששבה את ליבו של חברו לכיתה שנחשב תמיד לתלמיד מעולה ואיש רעים להתרועע.

 

עמוס הציע ואילון קיבל את הצעתו. שבוע מאוחר יותר מצאו השניים את עצמם בביתו של נחום, מסביבם תריסר אנשים עטורי זקנים המחזיקים בידיהם עותק של הספר בכריכת עור שהיה גם בידו של עמוס.

 

לאחר עשרות פגישות בהן לקח חלק גם אילון הוא השתכנע. "עלינו לעשות מעשה כדי לקדם את מה שהכרחי שיקרה", אמר יום אחד עמוס לאילון בעוד הם שוכבים במארב על גבול הלבנון. "למה אתה מתכוון?" שאל אילון בעוד הוא משקיף על נקודה מסוימת ממנה אמורים היו להיכנס המחבלים.

 

"בשלב זה אין לי תשובה לשאלתך", השיב עמוס, "אבל אחת האפשרויות היא פיצוץ האבן הקדושה אליה עולים לרגל המוסלמים מכול רחבי העולם. אנחנו היחידים שיש ביכולתנו לבצע את המשימה הזאת. התוצאה יכולה להיות שכול העולם המוסלמי על כול פלגיו יתאחד, יתקוף את מדינת ישראל שלנו, אנחנו נגיב באמצעות שימוש בפצצות אטום המצויות כידוע בידינו, חלק מבירות ארצות ערב יושמדו וכתוצאה מצעד זה העולם כולו יכנס לסחרור שתוצאתו פריצה של מלחמות בחלקים שונים של כדור הארץ, שתוצאתן השמדה המונית של רוב רובם של אזרחי העולם. זוהי בעצם התמצית המודרנית של רעיון מלחמת גוג ומגוג שבעקבותיה ישתנה העולם אותו אנחנו מכירים כיום ללא הכר. ואחרי האירועים האלה יבוא השקט ואתו המעבר לשלב האחר של הקיום האנושי. השלב בו ישררו צדק ושלום בכול רחבי העולם".

 

הרעיון שנהגה במהלך המארב בלבנון הועלה על ידי עמוס ואילון במסגרת ההתכנסות השבועית של חבורת הלומדים שהתכנסו בביתו של נחום.לאחר דיון קצר קיבל הרעיון את ברכתם של כול המשתתפים, שהיו כולם בדעה שהגיע הזמן לעשות מעשה כדי לזרז את התממשותה של התחזית הכתובה בספר הקדוש. לאחר שקיבלו השניים את ברכת הדרך מחבורת הלומדים החלו השניים להכין את עצמם למבצע. במפתח שהיה בידיהם הצליחו להיכנס למחסן הסודי של היחידה ולגנוב מתוכו פצצה בלתי ניתנת לזיהוי שניתן להדביקה על האבן הקדושה מבלי שמישהו שאינו שייך ליחידה יוכל לזהותה.

 

לאחר מכן נסעו למזרח ירושלים ורכשו בגדים מיוחדים, כאלה המשמשים את העולים לרגל למכה כאשר הם מבקרים ליד האבן הקדושה.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: