על החיים ועל המוות

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

ארוחת הצהריים בחדר האוכל נמשכה כאילו כרגיל. שלושת החברים ישבו במקומות הקבועים שלהם, סביב לשולחן הממוקם במקום הקבוע שלו.

איור מאת יעקב גוטרמן

חבורות קבועות מתכנסות במקומות קבועים ומחליפות דעות בנושאים המעסיקים אותם כפרטים ובעיקר בנושאים הנוגעים לכלל הקיבוצי כולו. לעיתים מדובר ברכילות עסיסית ולעיתים בדיונים הנוגעים לדמותו של הקיבוץ כפי שהוא משתקף בעיניהם של הסועדים. בשולחן הממוקם ליד החלון המערבי הסבו באופן קבוע שלושה פנסיונרים, דעתנים כול אחד על פי סגנונו המיוחד, והחליפו דעות בנושאים שונים מה שמכונה על ידיהם זוטות מקומיות. לפתע שלח יגאל, המבוגר מבין השלושה שכיהן בעברו מספר פעמים כרכז המשק, מבט חקרני בשני חבריו ושאל: מה לדעתכם על הנהלת הקהילה להחליט בנושא שהעלה בפניהם צוקר, רכז הרפת בישיבה האחרונה. על איזה נושא אתה מדבר, שאל יוגב, מורה לספרות שיצא לפנסיה רק לפני שנה. יגאל הגיב כאשר הוא מנגב את שארית הרוטב מצלחתו שהתרוקנה: מה לא שמעתם? בעקבות החלטת שיחת הקיבוץ לאחד את הרפת שלנו עם הרפת של קיבוץ יבולים שבנגב ולהעביר את הפרות שלנו אל הרפת שלהם, הודיע צוקר שאם אכן תמומש ההחלטה והרפת שלנו תחדל להתקיים באופן עצמאי הוא יסיק את כל המסקנות הנובעות מהחלטה זאת. הוא גם השאיר הנחיות מדויקות לגבי הלוויה שהוא מעוניין שיערכו לו. מי ישתתף, מי יספיד ובעיקר מי הוא מבקש שלא יהיה נוכח בטכס הסיום של חייו במקום הזה. יועז, בן הקיבוץ ואיש הייטק מצליח השותף השלישי לשולחן הרים את עיניו מצלחתו, ניגב את פניו שהחלו לפתע להזיע, ואמר כאילו לעצמו. אני מופתע הפתעה מוחלטת. והרי צוקר שמרכז את הרפת כבר שנים רבות הוא אדם שקט, הפועל בדרך כלל על פי היגיון בריא. אני תוהה מה קרה לו שכך הוא מעמיד את הקיבוץ בפני דילמה שאינה ניתנת לפתרון הגיוני. מצד אחד עומדת החלטת שיחת הקיבוץ להעביר את הרפת שלנו למקום אחר, החלטה הנשענת על היגיון כלכלי מוצק. ומצד שני הוא מעמיד את חבריו בפני הדילמה הנוראה: קיום החלטה שנשענת על היגיון כלכלי מול מצב בו אדם שרבים מאתנו מעריכים ואפילו אוהבים, יתאבד כתוצאה ממימושה של החלטה זאת.

 

לאחר שתיקה מהורהרת של שניות אחדות אמר יוגב. אני במקום הנהלת הקהילה הייתי מנסה להתפשר עם צוקר, להסביר לו את חשיבות המהלך מבחינה כלכלית אבל בסופו של דבר, אם השכנוע לא יעלה יפה הייתי משנה את החלטת הקיבוץ ומשאיר את הרפת שלנו במקום בו היא פועלת כבר שנים רבות. חייו של צוקר שהוא בעיני סמל של מסירות לרפת ולקיבוץ שלנו, שהוא גם ידידי הקרוב כבר שנים רבות, יקרים לי יותר מאשר התועלת הכלכלית שהקיבוץ יכול להפיק מאיחודה של הרפת שלנו עם רפת אחרת.

 

אז אתה טוען, שאל יגאל, ופניו הפכו רציניות וקולו התעבה, שעל הקיבוץ לשעבד את האינטרסים הכלכליים שלו כתוצאה מגחמה של חברנו צוקר?. נכון, צוקר תרם רבות לקיבוץ שלנו, במיוחד על ידי ריכוז הרפת במשך שנים רבות. אני יודע שצוקר הוא אדם שההיגיון הכלכלי מדבר אליו, המשיך יגאל את דבריו, ולכן אני בטוח שלאחר שבועות או חודשים אחדים לאחר שנעביר את הרפת למקומה החדש הוא יתרגל וישלים. תגיד יגאל, שאל אמר יועז, אתה מוכן לסכן את חייו של צוקר תמורת מימוש האינטרס הכלכלי של הקיבוץ? אתה הרי מכיר את צוקר היטב ויודע שהוא עקשן ואיש ביצוע מעולה. אם הוא ימשיך להחזיק בעמדתו אותה ביטא במכתב מפורט שהיה מכוון למזכירת הקיבוץ הוא גם יבצע את האיומים אותם הוא מפרט במכתבו. אתה מוכן לקחת על מצפונך את התוצאות הנוראות האלה? אני, המשיך יועז את דבריו, איני מוכן לקחת על עצמי את האחריות על חייו ומותו של צוקר חברנו במסור וידידי במשך שנים רבות. חייו של חבר קודמים אצלי לכול אינטרס כלכלי ויהיה חשוב ככול שיהיה.

 

ולכן, בגלל הגישה הזאת ככה אנחנו נראים. קטע את דבריו יגאל כאשר פניו הביעו כעס כמעט בלתי נשלט. האינטרס של החבר קודם אצלנו תמיד לאינטרס של הקיבוץ ככלל, כך שגם כאשר יפשוט הקיבוץ את הרגל נגיש את הלחי השנייה באדיבות לבעלי החוב שלנו. חשבתי, המשיך יגאל בדבריו שהשינוי באורחות החיים שעבר הקיבוץ שלנו לפני שנים אחדות שינה את הקוד המקומי. הסתבר שטעיתי.

 

מישהו רוצה ארטיק? שאלה נוגה מנהלת חדר האוכל כאשר היא עוברת בין השולחנות ומחלקת לחברים המעוניינים בכך גלידה. לכבוד יובל הקיבוץ שיתקיים בעוד חודשים אחדים, החלטנו לחזור למנהג שהיה נהוג בשיחות הקיבוץ בעבר ולחלק ארטיקים לחברים בחינם. כמו פעם. השלושה ליקקו בשתיקה את הארטיקים, נטלו את כלי האוכל שלהם בדרך אל מכונת הכלים והתפזרו כול אחד למקום עבודתו הקבוע.

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: