זה ביטל, זה אברם / אבישי גרוסמן

זה ביטל, זה אברם

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן, העוגן

 

 

הסתיימה לה עונת איסוף תפוחי האדמה. עובדי גן הירק, תלמידי המוסד החינוכי, חניכי חברת הנוער וחברי הגרעין היווני התאספו כולם ברחבת המועדון כדי לציין את המאורע.

איור מאת יעקב גוטרמן

מי שלא גדל בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת בקיבוץ אין לו מושג ואפילו כזית לגבי הקושי שבאיסוף תפוחי האדמה. זוגות של אוספים נמתחו לאורך של עשרות רבות של מטרים, כאשר הטרקטור היה עובר, מגלה את תפוחי האדמה, האוספים המצוידים בפחים היו מתנפלים על התפוחים שנחשפו, אוספים אותם לתוך הפחים וכאשר התפוחים נאספו כולם, רוקנו הנערים את הפחים המלאים לתוך שקים, ואז היו הנערים עוברים במהירות אל השורה הבאה, שחיכתה להם במרחק של מטרים אחדים כדי להתחיל באיסוף הבלתי מסתיים של היבול. ללא הפסקה וללא הנחות היו הנערים רצים משורה לשורה כדי להספיק לאסוף את היבול לפני שהטרקטור יחזור ויגלה את התפוחים הטמונים בשורה הבאה, והשורות נמתחו ללא סוף, מאופק עד אופק.

הייתה זאת עבודת פרך, כול הגוף כאב מסחיבת הפחים המלאים, כאשר שאיפת חיינו הייתה להגיע להפסקה כדי לנוח.

 

והנה נסתיימה לה עוד עונה. השדות התרוקנו מהיבול, הפחים סודרו במחסן הגן כדי להכינם לקראת השנה הבאה. ובינתיים, התאספו כול העובדים, ישבו במעגל גדול ברחבת בית התרבות, ושלמה קרויצברגר, רכז הענף נשא את דבריו. הוא בירך והודה ושיבח ואיחל, ואנחנו המוסדניקים שנשאנו בעיקר העול של איסוף היבול, הקשבנו בחצי אוזן תוך שאנו שולחים מבטים מלאי השתוקקות אל ערימות הכיבוד שאמור היה להיות מוגש מייד לאחר שהברכה תסתיים.

 

ופתאום, בשקט שנשתרר בין המשפטי הברכה של שלמה, נשמע קול נפיחה רם ומתגלגל. לאחר שנצטלל הקול, נשמעו קולות חזקים מכיוונם של חברי הגרעין היווני, שישבו גם הם יחד אתנו במעגל המסובים. זה ביטל צעק האחד מהם. זה אברם, השיב לו השני, וכך במשך דקות אחדות נשמעו קולותיהם של השניים כאשר זה קובע שמדובר בביטל ואילו השני קובע שמדובר באברם. תוך שניות אחדות הפך המקום לשדה צחוק מתגלגל. השמחה על סיום העונה, הממתקים המחכים לסיום הברכה, האיפוק המתחייב כאשר מישהו אינו שולט בפליטותיו, כול אלה נמחקו כאשר המשתתפים רבצו על משטח הבטון, מחזיקים את בטנם וגועים בצחוק שמעבר לשליטה.

 

מעל חמישים שנים עברו מאז האירוע. גם ביטל וגם אברם, הפכו כנראה מאז לאנשים מכובדים, ודאי גם סבים לנכדים, והביוגרפיות של כולנו התמלאו בניסיונות לא קלים אותם העמידו בפנינו החיים השוטפים. אבל האירוע הזה, לכאורה שולי וחסר חשיבות נשאר צרוב בזיכרוני ובזיכרונם של רבים מבני קבוצתי.

 

תעתועי זיכרון הנעים בין מרחבי הזמן, צחוק צעיר עם רדת הערב. ואני עדיין מחייך לזכר הדיאלוג בין ביטל ואברם, שהתרחש מתחת לעצי האורן, במרכז המעגל שנפרש בפתח בית התרבות של קיבוצנו אי שם בימים הרחוקים ההם.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: