בתשלום / אבישי גרוסמן

בתשלום

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

פירה התאלמנה בהגיעה לגיל שמונים. ארבעת בניה עזבו את הקיבוץ לפני שנים רבות ושלושה מהם היגרו לחוץ לארץ והיו באים לבקר אותה רק לעיתים נדירות.

איור מאת יעקב גוטרמן

בחודשים האחרונים חשה לא בטוב, החולשות פקדו אותה בימים ובעיקר בלילות. שבועות של בדיקות הוליכו לידיעה הכואבת שפירה שהייתה תמיד אישה בריאה וחזקה לקתה בסרטן אלים. תוך חודשים אחדים מאז שנודע לה על קיומה של המחלה המקננת בגופה נחלש גופה של האישה שנחשבה במשך שנים לאישה חזקה שאינה מרחמת על עצמה ובודאי שאינה מותרת לעצמה. במשך שעות הייתה שוכבת על מיטתה, עיניה מופנות לעבר התקרה והמחשבות על הסוף המתקרב לא הרפו ממנה.

 

רכזת ועדת הבריאות של הקיבוץ הציעה לפירה לעבור מביתה לבית הסיעודי הממוקם במרכזו של הקיבוץ. פירה הסכימה מיד. במסגרת הסיעודית קיבלה פירה טיפול מסור, רגיש ומתחשב. מדי ערב היו באות חברות שהוקירו ואהבו את פירה, לבקר ולשבת לצידה כדי להפיג את תחושת הבדידות שהייתה תוקפת אותה לעיתים קרובות. והרי שעות הערנות שלה התארכו משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות. הכאבים שפקדו אותה לא אפשרו לה להתרכז בקריאת ספרים, ובתוכניות הטלוויזיה איבדה עניין לפני זמן רב. ביקורי החברים והשיחות שניהלה אתם על נושאים שונים ומגוונים היוו עבורה מעין סם הרגעה שהחזיר אותה כול פעם מחדש אל תחושת מעורבות בנעשה בארץ ובעיקר בקיבוץ. דרך השיחות הרגישה כאילו היא מצליחה להתחבר כול פעם מחדש לדופק החיים של הארץ ושל הקיבוץ אותו כול כך אהבה.

 

ערב אחד נפתחה דלת חדרה של פירה ונכנסה רינה בת כיתתו של בנה הבכור. לאחר מילות נימוסים הדדיות התיישבה רינה על הכיסא הקרוב למיטתה של פירה. הביקור, יש להגיד הפתיע את רינה מאוד. אחרי הכול הקשרים ביניהן נמשכו באופן רופף מאז שעבדו שתיהן כמטפלות בגן חרצית, שיתוף פעולה שנגמר בצלילים צורמים למדי. מאז כמעט ולא דיברו אחת עם השנייה למעט שלום קפוץ שהיו משמיעות האחת לעבר רעותה כאשר נפגשו במקרה בשבילי הקיבוץ. רינה שזה היה ביקורה הראשון אצל פירה שלפה מתיקה את הגיליון האחרון של עיתון הקיבוץ שחולק לתאי החברים רק לפני שעות אחדות. היא דפדפה, קראה קטעים מתוכו והגיבה בקולי קולות על תוכנם, לאחר דקות אחדות של עיון סגרה רינה באחת את עיתון הקיבוץ ופלטה כאילו לעצמה את צמד המילים הטעונות כאשר היא נועצת את מבטה בפניה של פירה: "אתם בניתם והם מפרקים." כוונתה הייתה לקבוצת חברים שבמסגרת חילוקי דעות עם הממסד הקיבוצי פנו לעזרתו של עורך דין כדי שיסייע להם במאבקם על זכויותיהם בנושאים הקשורים לשיוך דירות וחלוקת שטחים בקיבוץ שעבר הפרטה לפני שנים אחדות. משהו בהתנהלותה של רינה העלה על לשונה של פירה את השאלה שהתיישבה בפיה ונשמעה באופן שהפתיע גם אותה. תגידי רינה, הפסיקה פירה את רצף טענותיה של האורחת שבאה לארח לה לחברה, אין בכוונתי לפגוע בך אבל ברצוני לשאול: "האם מישהו משלם לך בתמורה לשעות אותן את מקדישה לביקור אצלי?" רינה השתתקה באחת, פניה העלו סומק ובקול נמוך שבקושי נשמע השיבה בחיוב. את השקט שהשתרר בין השתיים ניתן היה לחתוך בסכין.

 

לבסוף התעשתה פירה, צלעה לעבר דלת חדרה, פתחה אותה לרווחה וסימנה בידה לרינה לעזוב את המקום. הביקור הסתיים אבל הדממה המביכה שנשארה, ליוותה את פירה עוד ימים רבים.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: