בקפה אצל שרוליק / אבישי גרוסמן

בקפה אצל שרוליק

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

במהלך הערב התמלא החדר באנשים. כולם בגילאי העשרים, משוחררים טריים משירות בצבא, מלאי חוויות מקליטתם במסגרת הענפים בקיבוץ.

איור מאת יעקב גוטרמן

השיחה נדדה מנושא אחד לשני, הבדיחות עפו זו אחר זו, כוסות הקפה נערמו על השולחנות, עד שעמיחי, נציג הקיבוץ בהנהגה הראשית של התנועה פתח ואמר. כפי שכולנו יודעים החרדים במאה שערים מנסים כול שבת לסגור את המעברים המובילים למרכז שכונת מגוריהם בפני תנועת מכוניות במטרה לשמור על מה שהם רואים כקדושת השבת. הם צועקים מול נהגי המכוניות העוברים בשכונתם את קריאת הקרב "שאבס", מניפים כרזות ולעיתים גם חוסמים בגופם את הכביש החוצה את שכונתם. לפני ימים אחדים, המשיך עמיחי את דבריו, החליטו במוסדות התנועה שלנו לשים לתופעה הזאת סוף. קיבוצים אחדים שלחו משאיות ועליהן מספר חברי קיבוצים. השיירה חלפה פעמים אחדות במרכז השכונה, מעל המשאיות הונפו דגלי ישראל ודגלים אדומים, החברים שנסעו במשאיות קראו קריאות בעד הזכות לחופש אמונה ותנועה לכול אדם החי בארץ הזאת ונענו בקריאות רמות בזכות שמירת קדושתה של השבת לישראל. עוינות הדדית מילאה את הרחובות ולעיתים היה נדמה שהנוסעים במשאיות ירדו אל הרחוב כדי להיכנס לבתי כנסת במטרה להתאמת פיזית עם קוראי הקריאות נגד החופש כפי שנתפס על ידם. אמונות מוחלטות נגעו שם זו בזו והשנאה ההדדית הנובעת ממפגש זה איימה לשרוף את כול הבאים אתה במגע.

 

גם אני כמו עוד כמה מחברי שהדריכו באותה תקופה בתנועה החינוכית בעיר, היה זה בתחילת שנות השישים של המאה הקודמת, השתתפתי בהפגנה זאת. חוויתי את עוצמות השנאה ההדדית בינינו לבין החרדים החיים במאה שערים. למרות שהזדהיתי עם מטרות ההפגנה של חברי הקיבוצים, התקשיתי לעכל את החוויות שחוויתי במהלך ההפגנה האלימה ליד כיכר השבת.

 

שבוע מאוחר יותר העליתי במהלך ישיבה שבועית של מדריכי הקן, רעיון שנראה בתחילה מוזר, לנסוע למאה שערים ולפגוש ולשוחח עם מנהיג העדה החרדית הידוע בעמדותיו הקיצוניות, עמרם בלוי. למחרת היום הלכנו גדעון ואני אל הרחבה ליד בית הכנסת הגדול בתל אביב, רכשנו שתי כיפות שחורות, עלינו על האוטובוס בדרכינו לירושלים.

 

ליד שכונת מאה שערים חבשנו את הכיפות על ראשינו והתחלנו לחפש את ביתו של מנהיג העדה החרדית. חצינו משטחים בהם נמתחו חוטי כביסה, שאלנו עוברים ושבים היכן מצוי ביתו של עמרם בלוי. נענינו בחשדנות ובאמירות מסתייגות אבל לבסוף הגענו לביתו של מנהיג העדה. הדלת הייתה פתוחה לרווחה ודרכה ראינו אדם גבוהה, מזוקן הלבוש בגלימה מפוספסת. נכנסנו פנימה והצגנו את עצמנו כמדריכים בתנועת הנוער השומר הצעיר שלקחו חלק בהפגנה שהתרחשה כאן רק לפני שבוע. הבענו את רצוננו לשוחח אתו כדי ללמוד את השקפותיו מכלי ראשון וכמובן להשמיע לו את עמדותינו בנושאים הקשורים לדת ומדינה במדינת ישראל. דקות אחדות שנראו לנו כנצח עמדה בחדר דממה כבדה. לא הכרנו את האיש, לא ידענו מה לצפות מתגובותיו, האם השנאה לכול מה שאנחנו מייצגים תוביל לאלימות נגדנו או לגירושנו מביתו בבושת פנים. פתאום ללא הקדמה מילולית הזמין אותנו עמרם בלוי לשבת. "אז מה, אתם שייכים לשומר הצעיר?" פתח ואמר בעברית בעלת מבטא אשכנזי בולט. "אז אתם ציונים ושונאי דתיים?". לאחר פתיחה זאת החל בהרצאה סדורה בה ניסה להסביר את עיקרי הסיבות מדוע הוא וכול בני עדתו שונאים את הציונים העולים בחומה וקוראים תיגר על מצוות הקדוש ברוך הוא שלא להתגרות בגויים..

 

שטף דיבורו לא השאיר לנו כול אפשרות להשמיע את דעותינו. לאחר כחצי שעה קם לפתע הרב מכיסאו ורמז לנו שהשיחה בינינו הסתיימה. רצינו דיאלוג וקיבלנו מונולוג, סיכם גדעון את השיחה על ספסל האוטובוס בדרך בחזרה לתל אביב.

 

עמיחי סיים את סיפורו ובחדר השתררה דממה. סיפור מעניין אמר עמית, אבל הוא מעיד על תמימותכם שנובעת כנראה מהיותכם מדריכים בתנועת נוער בה עוסקים בערכים כמו סובלנות ושוויון ערך האדם. מול האנשים האלה צריך להפעיל רק כוח כי רק את השפה הזאת הם מבינים. אתם תנסו להיות הוגנים, מתחשבים, תגישו את הלחי השנייה, כפי שמאמינים הנוצרים והם לא יחזירו לכם באותה המטבע. להפך. הם יפרשו את רצונכם להידבר אתם כחולשה המעידה על אובדן האמונה שלכם בעצמכם. עמית השתתק ותלה את מבטו בעמיחי בן קבוצתו. אבל צריך לנסות להידבר ולהגיע להבנה הדדית בין בעלי דעות ואמונות שונות, ניסה עמיחי להגן על תפיסת עולמו שהביאה אותו לקיים את הפגישה עם מנהיג העדה החרדית בירושלים שבוע לאחר ההפגנה הגדולה והאלימה בשכונת מאה שערים.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: