אשליה מרה / אבישי גרוסמן

 

אשליה מרה

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

יום אחד, בשעות הבוקר המקדמות, השעות בהן היינו מכניסים את הכבשים לחליבת בוקר, הופיע לפתע אדם שלא הכרתי קודם לכן.

איור מאת יעקב גוטרמן
הזר לחץ את ידי והציג את עצמו כרוברטו אורן, שבא עם משפחתו במטרה להיקלט בקיבוץ שלנו. חלבנו את הכבשים בשתיקה הנובעת מחוסר נושאים משותפים לשיחה, ולאחר שסיימנו ניקינו את מקום החליבה, העמסנו על כתפינו את התרמילים בהם היה אוכל ושתייה ויצאנו למרעה. לקראת שעות הצהריים כאשר השמש הכתה בעוצמה רבה ברועים ובכבשים כאחד, התקבץ העדר על יד העץ הבודד שהטיל צל על סביבתו הקרובה ואנחנו, הרועים נתיישבנו במרחק מה מהעדר בצילו של עץ סמוך. פתחנו את התרמילים, הוצאנו את האוכל שהכנו מבעוד מועד ולאחר ששבענו השתיקה החלה להכביד עלינו והתחלנו לשוחח. הוצאתי כבר ספר שירה אחד, סיפר לי רוברטו ועכשיו אני עובד על מחזה שאולי יוצג בקרוב באחד מהתיאטרונים הגדולים בארץ. החלטתי לבוא לקיבוץ שלכם היות ואני יודע שחיים בתוכו סופרים ואנשי רוח רבים. אני מקווה שאצליח להתחבר אליהם מבחינה חברתית כך שאהיה חלק מקהילה של אנשי רוח המפרים ביצירתם זה את זה. רוברטו, היה בשנות השלושים לחייו, גדל גוף, יפה תואר שחיוך פתוח ומקבל נשקף מפניו שהיו גלויים ומלאי הבעה. בארגנטינה הסביר לי רוברטו השתייכתי לתנועת השומר הצעיר ולכן כל כך חשוב לי להיות חבר בקיבוץ השייך לתנועה שבעקרונותיה האמנתי ואני מאמין עד היום.

 

חלפו להם חודשים אחדים, רוברטו הפך לחלק בלתי נפרד מהעובדים בענף הצאן, למד את העבודה והיה אהוב על עובדי הענף. במהלך החודשים בהם עבדנו יחד שמתי לב שככול שנקפו החודשים חיוכו נעשה צר יותר, קפוץ יותר, כאילו מתקשה לבקוע.

 

שנה מאוחר יותר סודרנו, רוברטו ואני לשמירת לילה. היו אלה ימי קיץ בהירים, הלילות היו חמים ולעיתים אפילו נעימים ואנחנו, הרועים, שומרי הלילה, שבמהלך השנתיים האחרונות נעשינו ידידים קרובים, הסתובבנו ברחבי הקיבוץ תוך שאנחנו מקיימים בינינו שיחות על נושאים שונים ומגוונים. אתה זוכר את מה שאמרתי לך כשישבנו מתחת לעץ ביום המרעה הראשון שלי בענף? שאל רוברטו ונעץ בי מבט חודר.

 

במהלך השנה שעברה פתח רוברטו ואמר, ניסיתי להתקרב אליהם, אל אנשי הרוח והספרות המקומיים, ניסיתי לקיים אתם שיחות על נושאים המעניינים רבים מבין אנשי הרוח בעולם, ואין לי ספק שמעסיקים גם אותם כיוצרים וכאנשי שמאל, אבל, המשיך רוברטו ומבטו נעשה כבוי, נכשלתי לחלוטין. החבורה הזאת היא חבורה מפוררת, אינם מפרגנים האחד לשני ואף הסתבר, להפתעתי המוחלטת, שהם ממעטים לשוחח האחד עם השני בעניינים איתם הם מתמודדים ביצירותיהם. הם לא משתפים האחד את השני ברעיונות ובתוכניות אישיות אולי מחשש שמישהו יגנוב להם רעיונות יצירתיים אותם הם הגו ורצו לשמור אותם לעצמם. מסתבר, המשיך רוברטו את דבריו, שזאת חבורה של אגואיסטים, אוהבי עצמם ושונאי זולתם. ניסיתי להתקרב אל כמה מהם, לשוחח שיחה פתוחה, להחליף רעיונות ונכשלתי כישלון חרוץ. עד עכשיו כל תקוותי להיות חלק מחבורת אנשי הרוח המקומית נתבדו ולא נראה סיכוי שהם יתממשו אי פעם. חייתי באשליה שהפכה לאשליה מרה וכואבת. נשימותיו של רוברטו נעשו מהירות ובלתי סדירות ונראה היה שמשהו קשה עובר עליו. לפתע הוציא רוברטו ממחטה לבנה מכיסו וניגב את עיניו שאותן לא יכולתי לראות מפאת החשיכה.

 

מה שזעזע אותי יותר מכול היה מאמרו של חבר קיבוצנו המשורר ארליך שפורסם לפני שבוע בעיתון "על-המשמר", המשיך רוברטו לדבר לאחר שנרגע וקולו התייצב מחדש. המאמר כולו מלא בשבח החברה הקיבוצית המאפשרת לאמנים החיים בתוכה תנאי יצירה הולמים כאשר עיקר יתרונה נעוץ בתנאים החברתיים שהיא יוצרת להפריה רוחנית הדדית בין האומנים החיים בתוכה באמצעות פגישות פורמליות ובלתי פורמליות ביניהם. לפני שבועות אחדים המשיך רוברטו את דבריו פרסמתי בעיתון ספרותי יוקרתי מחזור שירים שזכה לביקורות נלהבות של טובי מבקרי הספרות בארץ. וכאן, בקיבוץ בו רציתי להיקלט דממה. אין תגובה. לא לטוב ולא לרע. כאילו שהשירים לא פורסמו כלל. ומאז אני מרגיש שבור ומדוכא. בשתיקה שנשתררה אחרי שרוברטו סיים את דבריו נזכרתי בבהירות מופלאה בהסבריו של חברנו ארליך על טבע האדם ועל טבע האמן. זאת הייתה הפעם הראשונה שסודרתי לשמירה. רק לפני חודשים ספורים סיימתי את חוק לימודי ועדיין לא גויסתי לצבא. שותפי לשמירה היה ארליך, ממייסדי הקיבוץ שהיה משורר ידוע בשפת הלדינו. בשעת לילה מאוחרת התיישבנו על חבילת חציר שהייתה ממוקמת בצדה של סככת העגלות החדשה.. הזמן כאילו עמד מלכת. השעמום הוליך אותי להרהורים מפוזרים שמטרתם להעביר את הזמן עד לסיום התורנות. לפתע, ללא הכנה מוקדמת וללא הקשר ברור נפלטה מפי שאלה שהעסיקה את מחשבתי במשך תקופה ארוכה. תגיד ארליך, איך אתה מסביר את העובדה שיכול אדם להיות איש רוח מוכשר, סופר או משורר מעולה, אדם המתמודד עם הניסיון לפצח את נסתרות נפשם של אנשים וקבוצות, ויחד עם זאת בחיים הרגילים, ביחסים שבין אדם לחברו, כולל בתוך משפחתו, להיות אדם קשה, אגואיסט, ובלתי מתחשב בסובבים אותו. לאחר שתיקה של רגע, אולי כתוצאה מההפתעה שגרמה לו שאלתי הבלתי צפויה פתח ארליך ואמר. אתה צריך לדעת שבחיים האמיתיים אין קשר ואפילו לא מקרי בין העובדה שאדם הוא איש רוח המתמודד בכתיבתו עם שאלות אנושיות מורכבות לבין התנהגותו של הכותב בחיי היום יום. מדובר, המשיך ארליך את דבריו, במישורי חיים אחרים ושונים שלעיתים קרובות אין קשר ואפילו מקרי ביניהם. מדובר על רבדים שונים של האישיות האנושית ואסור לנו לקשור אותם האחד לשני. אני זוכר עד היום שבשתיקה שנתהוותה לאחר ששותפי לשמירה סיים את הסבריו ניסיתי לעכל את הדברים ששמעתי שעמדו בניגוד מוחלט לדברי מחנכי במוסד החינוכי שנהגו לקבוע בפסקנות שחייב להיות קשר בין הנאמר לבין המקוים בחיים הממשיים, מה שקרוי בשפה העממית דוגמא אישית. דבריו של ארליך עמדו בסתירה מוחלטת לאמירותיהם הנחרצות של מחנכי. מסתבר שהסבריו של ארליך שניתנו באותו ליל שמירה גשום לפני שנים אחדות היו מדויקים להפליא והתאימו כיד לכפפה למה שקרה לרוברטו האיש התמים ודורש הטוב ששילם את המחיר על שלא הבין. על שלא ידע.

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: