הוא עמד והציץ בחלון / אבישי גרוסמן

הוא עמד והציץ בחלון

אבישי גרוסמן - עין שמר

איור מאת יעקב גוטרמן

 

הייתה זאת שעת בוקר מוקדמת. בולק כדרכו הקדים לקום, שטף את פניו, שתה כוס קפה תורכי חזק והתכונן לעוד יום עבודה.

איור מאת יעקב גוטרמן

עשרות שנים עובד בולק במפעל הרהיטים של קיבוצו וכמעט מעולם לא החמיץ יום עבודה. בשעות הצהריים כאשר הוא שב מעבודתו הוא נח את מנוחת הצהריים ולאחר מכן מתמסר לעבודה בגינה שליד ביתו. ואמנם הגינה שופעת כל טוב. לצד פרחים מסוגים שונים מגדל בולק בגינתו עצי פרי, רימונים ותפוזים לצד עץ ליצי שופע פרי. מאז התאלמן לפני שנים אחדות מהווה הגינה לא רק זירת עיסוקים אלא גם מוקד לעולמו הרגשי. שני בניו עזבו את הקיבוץ והיגרו לחו"ל יחד עם משפחותיהם, כולל הנכדים אותם אהב אהבת נפש. הוא נשאר בקיבוץ אותו הקים יחד עם חבריו לפני שנים רבות, ללא משפחה תומכת ואוהבת החיה בסמוך אליו. בהיסח הדעת שלח בולק את מבטו מבעד לחלון הפתוח וראה את מונדק, איתו עבד במפעל הקיבוצי במשך שנים ארוכות, מתקרב בזהירות אל עצי הרימונים שזה עתה הבשילו, שולח את ידו במהירות לעבר כמה רימונים בשלים ולאחר שקטף, משלשל את הפרי לשקית אותה החזיק בידו ומסתלק במהירות מהמקום.

 

בולק נדהם, עמד קפוא על מקומו ולא הגיב. ההפתעה הייתה מוחלטת. מעולם לא העלה בדעתו שמונדק ישלח בחשאי את ידו לעצים אותם הוא טיפח במשך שנים בגינתו. לאחר שהתאושש מהחוויה המפתיעה חבש בולק את כובעו ופנה לעבר המפעל בו הוא עובד. ומה יעשה במידע אותו ראה וחווה בבוקר זה? האם יפנה למונדק בבקשה שיחזיר את הפרי שקטף או לפחות שימנע מלקטוף פירות מהעצים אותם טיפח במשך שנים ארוכות? ואולי פשוט יפנה למזכיר הקיבוץ כדי שיזהיר את מונדק שלא יעשה שנית את מה שעשה בבוקר זה בגינתו? חודש ימים נמשכה התלבטותו של בולק ולבסוף החליט שלא לעשות דבר. בשבילי הקיבוץ ובמסדרונות המפעל, היה נתקל לעיתים במונדק, שניהם היו מפעילים זה כנגד זה את המנגנון שבולק נהג לכנות "עיני זכוכית", רואים ועושים את עצמם שאינם רואים, מתעלמים לחלוטין האחד מנוכחותו של השני. בולק ידע את מה שמונדק כול כך רצה להסתיר אבל חשש שאינו מצליח לטשטש את עקבות מעשהו. בקיבוץ, נהגה לומר חברתו הקרובה של בולק, כאשר נתפס חבר בגניבה, התופס מרגיש אי נעימות גדולה יותר מאשר החבר שמעד וקלונו התגלה ברבים. בולק זכר את קביעתה הנחרצת של חברתו והתעלם, זכר ולא עשה דבר. וכך נמשכו החיים המשותפים כאילו לא היו דברים מעולם. רק יבלת קטנה וטורדנית צמחה בעולמם הפנימי של השניים, יבלת ששלחה לחלל עולמם הפנימי דקירות קטנות וטורדניות, מזכרת עוון וחוסר אונים שהלכו ונתכהו עם הזמן שחלף.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: