מלחמת הטרקטורים / אבי לפידות

 

מלחמת הטרקטורים

אבי לפידות - צרעה

איור מאת יעקב גוטרמן

 

מתוך: קיבוצרעה - סיפורי מקום 1989

איור מאת יעקב גוטרמן

בקיץ 1965, כשנתיים לפני מלחמת ששת הימים, איני זוכר באיזה חודש, אבל זכור לי היטב שהדבר קרה ביום רביעי בשבוע. לפתע התברר כי הירדנים קיבצו יותר מעשרים טרקטורים, נכנסו עמם לתוך שטח ההפקר והתחילו לחרוש אותו מהצד שלהם. שטח ההפקר היה אז רצועת קרקע שתחילתה באיזור שהיום מכנים "יישובי מודיעין", בהמשך מקיפה הדרך את לטרון ממערב ומדרום ונמשכת עד לשער-הגיא. על פי הסכמי שביתת הנשק, שנחתמו בשעתו בין ישראל וירדן, השטח הזה לא היה ברשותו של שום צד. כניסת הירדנים עם טרקטורים משלהם לתוך השטח הייתה הפרה גסה של ההסכם, כשמשמעותה - הפגנה של תביעה לבעלות על השטח והזזת הקו הירוק, לפי הסכמי שביתת הנשק מ-1948.

 

כתגובה, החליטו אצלנו לרכז טרקטורים גם כן, ולצאת אתם לחרוש את השטח מהצד שלנו. ביום חמישי בלילה באו מן הצבא מפקד הגוש וסגנו, העירו אותי (השעה הייתה אז שתיים או שלוש לפנות בוקר), וביקשו ממני שנצא לחרוש את השטח למחרת. פנו אלי משום שהייתי מא"ז ומרכז הפלחה והטרקטורים באותם זמנים.

 

למחרת, יום ששי, הייתי שם עם טרקטור שלנו. היה זה ג'ון דיר 2030 חדש, שהופיע באותם ימים. היו עוד שני טרקטורים שהצבא ריכז מהמושבים בסביבה כשעתיים לפני כן. ביום ששי נכנסנו מכיוון שער-הגיא. אנחנו, על שלושת הטרקטורים ומח"ט ירושלים.

 

במשך היום הצטרפו אלינו עוד כמה טרקטורים. במקביל הייתה קבוצה נוספת של טרקטורים של נחשון, שחדרו לשטח מכיוון לטרון.

 

חרשנו עד הצהריים ואולי קצת מאוחר יותר והיה שקט. הייתי צריך לחזור למשק ואברהם אוורבוך החליף אותי. באותם ימים הוא עבד בפלחה. חזרתי לשטח מאוחר יותר ומח"ט ירושלים של אז, אהוד ברזילי ז"ל, ביקש להצטרף אלי לנסיעה בג'יפ האזרחי שבו הגעתי, לאורך כביש ירושלים הישן, המנדטורי. זו הייתה חוויה.

 

נכנסנו לעומק והגענו בערך עד לגבעה האחרונה שלפני לטרון. קצה המטעים של היום, בערך. זה היה כביש צר ומשני צדיו קוצים בגובה שמעל שלושה מטר. המח"ט היה מאוד נרגש וסיפר לי על חוויות שהיו לו במלחמת השחרור בסביבה זו.

 

בשבת חזרנו לעבודה. הפעם כבר היו הרבה יותר כוחות צבא בשטח. כנראה שהיו ידיעות בידינו על אפשרות היתקלות בירדנים. הפעילות בשטח נמשכה וחיפו עלינו מלמעלה, מעל "גבעת החתולה". באותם ימים הייתה הגבעה נמוכה קצת יותר, כי טרם שפכו עליה את העפר שנותר עם סלילת הכביש המהיר לירושלים. מכל מקום, היא הייתה גבעה גבוהה למדי גם אז. ישב עליה כוח של צנחנים בפיקודו של רפול, שזו הייתה לי הפעם הראשונה שראיתיו.

 

עבדנו בשטח וחרשנו אותו בחיפזון, לא באופן יסודי - זה היה חריש פוליטי. הכוונה הייתה "לצבוע את השטח בחום" מהר ככל האפשר. באותו זמן עבדנו גם בשטחים במשק ומבחינתנו הייתה זו עונת שיא. עזבתי את שטח ההפקר ונסעתי להביא אוכל לעובדים ולהחליף משמרת. כשחזרתי - נפתחה עלינו אש. תחילה הייתה זו אש נק"ל בלבד ואח"כ הפגיזו אותו גם במרגמות. ההפגזה הייתה קרובה אלינו, אם כי לא ממש עלינו. כשהאש התקרבה לחורשים ניתנה הוראה "לקפל" את הטרקטורים. עזבתי את הרכב שהגעתי בו וירדתי לעזור בפינוי השטח. אמנם אנשינו השיבו אש, אבל לא היו מעוניינים לחדד את התקרית יותר מדי ושמרו על איפוק.

 

בשלב זה נפצע אברהם אוורבוך בירכו. הטרקטור שלנו, שהוא נהג בו, היה עדיין חדש ובלתי מוכר. אברהם לא איבד את עשתונותיו. למרות פציעתו הדריך את החיילים שהיו בקרבתו איך לנהוג את הטרקטור והם הצליחו לחלץ אותו לאחור. הסתבר שהם הצליחו להסתדר בלעדי ולצאת עוד לפני שהגעתי אליהם. תחילה לא ידעתי מי נפצע ורק אח"כ התברר לי שזה היה אברהם.

 

כל אותה עת האש נמשכה. הייתה כבר שעת צהריים. ירו עלינו במקלע ממבנה בית הספר של הכפר דיר-איוב, שהיה כבר באמצע המדרון, ברכס ממול. היום זהו חלק מ"פארק קנדה", מעל מטע האבוקדו שם. אנחנו רצנו לאורך הכביש כדי להסתלק. את מאה וחמישים המטרים האחרונים נאלצנו לעבור בשטח פתוח. המשיכו לירות עלינו עד שהגענו למרחק של כעשרה מטרים מהחורשה שליד תחנת-הדלק בשער-הגיא.

 

שם, בחורשה, בין האקליפטוסים, היה חניון של פיקניקים והמטיילים ישבו בו ונהנו. הם לא הרגישו בשום דבר מכל הקורה על ידם. היה זה המחזה המוזר ביותר שראיתי שם.

 

לימים, במלחמת ששת הימים, יצא לי שוב לחזור למקום. היה זה עם יחידה שעסקה בטיהור השטח. בתקופת המלחמה הורידו המצרים גדוד קומנדו בעטרות והוא אמור היה להגיע לנמל-התעופה בלוד ולפגוע שם במטוסים שחנו בו. לי יצא לעסוק בסריקות בשטח, שכולו היה מלא גוויות המצרים. כיום, כאשר אתה עובר באזור - קשה לשער איך זה נראה אז. אברהם אוורבוך, שנפצע - החלים בינתיים. ואת שקרה לנו ולאזור כולו אחרי הקרב הזה - כולנו יודעים.

 

שימו לב, © כל הזכויות לאיורים שמורות ליעקב גוטרמן

סיפורים אחרונים

עדכון אחרון: